לא כמו אבא

הגעתי לספריה, כולי נרגש. עייני קצת נפוחות מהדמעות-אבל אני מקווה שאוכל להסתיר את זה מלילי. טוב, ג'יימס אמר שהיא אמרה לו שאני ילך ל'מקום הידוע לך' או משהו כזה... אה! בין המדפים של האותיות A-C! המקום הקבוע! זה היה ממש בסוף הסיפריה, והיה שם שולחן ושני כסאות. לכן תמיד ישבנו שם... טוב, W-Z. לא, זה לא זה... T-V. לא, גם לא זה... אני פשוט ארוץ עד הסוף... אה, לא, זו ספריה, לא רצים כאן... טוב! השולחן הקבוע! היי, רגע,איפה לילי? היא לא יושבת כאן! היא, היא הבריזה לי? "היי סלאזר" ראיתי אותה מאחוריי מתנשפת עם גלימת ההעלמות על חצי מגופה. שערותיה חייכו אליי. היא היתה נראת קצת נבוכה למראי. "מ-משהו לא בסדר?" שאלתי ובחנתי את בגדיי. הם היו נקיים! מה קורה לה בזמן האחרון? "לילי, את בסדר?" שאלת, והנחתי את ידי על כתיפה. "איפה היית? ג'יימס אמר שאת מחכה לי בסיפריה! ולמה את עם גלימת ההעלמות?"המטרתי עליה גשם של שאלות.היא הסמיקה, וניראה היה שהיא מתביישת להביט בתוך עיניי. "א-אני, פשוט..." היא גמגמה. "אתהבאמתרוצהלהיותכאןכיאתהמתביישממני?"היא אמרה במבלי לנשום באמצע. "מ-מה אמרת?" שאלתי מנסה להבין. היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה: "אתה באמת רוצה להיות כאן כי אתה מתבייש ממני?" היא שאלה באיטיות וראיתי דמעה מנצנצת בעינייה הירוקות. "מה? היי, רגע, איך את יודעת ש-, מה, את שמעת אותי מדבר עם מקונגל במסדרון?" התפלאתי. ואז פתאום הכל התחבר לי. "אז לכן את עם גלימת ההעלמות!" קראתי בתרועת ניצחון. "ולכן איחרת! כי רצת אחריי במסדרון!" אמרתי כאילו לעצמי. "ואני רציתי להפתיע אותך בכך שעברתי את המבחן להפלפאף..."אמרתי באיכזוב. "ו-ואתה מאוכזב ממני עכשיו,נכון?" היא שאלה אותי. זרקתי לעברה מבט של : מה נראה לך?
"מקונגל אמרה לי לעשות את זה" היא הסבירה כדי שאוותר לה. "סלזאר" היא פתחה. "היא אמרה שתוכל לבוא עם משהי לנשף חג המולד, למרות שאתה רק בשנה הראשונה." היא אמרה והסתובבה ללכת. "היי! חכי רגע!" קראתי לעברה. היא נעמדה במקומה. "ומה עם השנה השניה והשלישית?" שאלתי. "עד השנה השלישית ומטה יש תלמיד מצטיין מכל בית שזוכה לבוא לנשף, וכנראה שאתה היחיד שעבד והשקיע בלימודים עד עכשיו, אז...מזל טוב לך" היא אמרה והלכה-לה. רצתי לעברה, עד שצעדתי ממש לידה. "אולי, אולי תירצי..." התחלתי. היא נעמדה. "מה" היא אמרה. וחשפה את שינייה הבוהקות בחיוך. "חשבתי, שאם את כבר כאן, ליידי... אולי את תרצי..." מלמלתי.  "מה ארצה?" היא שאלה. "לבוא איתי" סיימתי. היא הרימה לעברי גבה. "איתך? לנשף?" היא שאלה. הנהנתי. הבעת פניה הפכה לחיוך קורן. "ת-תודה" היא אמרה וחיבקה אותי. ואז אמרה לי באוזן:"אני יודעת מה אתה מרגיש. אגב-אני גם" היא אמרה ודילגה לעבר המעונות-משאירה אותי עם כמה מילים שאני צריך לפענח: 'אני יודעת מה אתה מרגיש. אגב-גם אני'. זה הרי ברור כשמש. היא הרי ציטטה לשיחה-הבנתי הכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא