הסוד של אנה

שלום לכם!!

אחרי הרבה דם, יזע ודמעות הצלחתי לשחזר את רוב הפרקים שכתבתי ^^

הייתי מציעה לכם לקרוא שוב את הפרקים בשביל להיזכר בעלילה שלנו, שיניתי חלק מהפרטים אך הבסיס נשאר זהה D:

מקווה שתהנו מהפרקים החדשים- ישנים ותגיבו להנהתכם D:

********************

הדבר הראשון שראיתי היה שהצבע ששלט בחדר היה ורוד, הכל שם היה בגוונים של ורוד צעקני, השולחן היה ורוד, הקיר היה בצבע ורוד מסטיק ועליו היו מלא תמונות של חתלתולים שמשחקים בצמר, נהיתה לי צמרמורת מרוב מתיקות. אחרי כמה שניות שמתי לב לכך שפרוספוראמברידג' ישבה מאחורי השולחן, היא לבשה בגדים ורודים שהתאימו לקיר מאחוריה.

"שבו" אמרה והצביעה על שני כיסאות ורודים שהיו מולה.

כשישבנו היא אמרה:" אז העונש שלכם הוא לכתוב שורות"

לכתוב שורות? כבר חשבתי יותר גרוע חשבתי לי בהקלה, הסתכלתי על הארי והוא נראה לי גם בהקלה אבל גם קצת מבולבל, באתי להוציא את הדברים כשהיא עצרה אותי.

"אני אביא לכם את הדברים שאתם צריכים" אמרה והוציאה שני גיליונות קלף ועטי נוצה בצבע ירוק. באתי לכתוב ואז נזכרתי :" פרופסור, אבל מה עם דיו?" שאלתי אותה.

"אוו, אתם לא תצטרכו דיו, העט נוצה הזה מיוחד, תכתבו "אני לא אספר יותר שקרים" אמרה.

"כמה פעמים?" שאלה הארי

"עד שתחדור לכם ההבנה" אמרה בחיוך.

אוקייחשבתי לי וכתבתי על הגיליון, אחרי כמה שניות הופיע המשפט על הדף בצבע אדום דם והרגשתי כאב ביד ימין שלי.

"אווץ!" פלטתי בקול.

"קרה משהו גברת קאלן?" שאלה אמברידג'

"אהה כלום פרופסור"

"אז קדימה, תמשיכי" אמרה

נקלטה בי ההבנה, אני לא צריכה דיו כי הדיו הוא הדם שלי, הסתכלתי על היד וראיתי את המשפט נחרט עליו ונעלם, נשארה רק אדמומית, הסתכלתי על הארי וראיתי שהוא מסתכל עלי גם.

אמרתי לו בלי קול :"אתה בסדר?"

"כן, אל תראי לה חולשה" אמר לי בלי קול גם.

"אוקי"

המשכנו לכתוב במרץ, היד שלי עדיין כאבה מאוד אבל העור נשאר אדמומי בלבד.

אחרי כמה זמן אמברידג' עצרה אותנו.

"בואו אלי, שנראה את זה" היא קראה לנו, הארי בא אליה.

"אממ... עדיין לא נקלט טוב, תצטרך לבוא גם מחר חמוד שלי" אמרה לו.

כשהתקרבתי אליה היא אמרה :" בואי נראה מה קורה פה" ולקחה את היד שלי

פתאום ראיתי משהו שלא היה קשור למי שהייתה מולי.

...........................................................................................

היה זה חדר אפור וקטן עם מיטה ארוכה וארון שהיה צמוד לקיר, על המיטה ישב הילד מהחלום הקודם, הוא הסתכל לכיוון הדלת.

"באו אלייך לביקור טום" שמעתי קול קורא

"אני כבר בא" אמר טום ונשכב על הגב.

"בא לי לצאת מכאן כבר" מלמל לעצמו ועצם את העיניים.

.................................................

חזרתי לחדר כששמעתי את פרופסור אמברידג' אומרת :" גם את תצטרכי לבוא מחר"

"כן פרופסור" שנינו אמרנו ויצאנו מהחדר.

"מה השעה בכלל?" שאלתי את הארי

"אממ... 11 וחצי" אמר

"כדאי שנלך למועדון" אמרתי, מנסה לשמור על הקול שלי

"קרה משהו שם? לשנייה נראה שאת לא היית שם" אמר בדאגה

"כלום, פשוט כאבה לי היד" תירצתי לו.

"ובכלל, מה זה העונש הזה, זה התעללות" אמרתי

"אני יודע" אמר.

הגענו לכניסה לחדר המועדון.

"אלבוסדמבלדור" אמרתי לאישה השמנה, היא פתחה את הדלת ונכנסנו.

ראינו את רון יושב עם פרד וג'ורג' ומחכים לנו.

"איפה הרמיוני?" שאלתי

"בחדר" אמר רון

"אז מה העונש?" שאל פרד.

"סתם... לכתוב שורות" אמר הארי.

"מה?! חשבתי שזה יהיה יותר נורא" אמר פרד

"היי, אם אתה גוייל אז זה ממש קשה" אמר רון ועיווה את הפרצוף שלו וכתב באויר: א-נ-י מ-ט-ו-מ-ט-ם ג-מ-ו-ר, מתאמץ לכתוב את זה ומגמגם בקול.

כולנו נשפכנו מצחוק.

"אני נכנסת לישון, אני מתה מעייפות" אמרתי ועליתי לחדר, ברגע שנכנסתי ראיתי את הרמיוני יושבת במיטה וקוראת.

"אז איך היה העונש?" שאלה

"נתנה לנו לכתוב שורות" אמרתי

"אוקיי, מה את לובשת לדייט שלך עוד יומיים?" שאלה הרמיוני

"האמת... לא יודעת, יש לי חולצה אדומה מהממת אבל אין לי מה ללבוש איתה" אמרתי בעצב.

"שכחת שאנחנו אמורות לסדר אותך לדייט שלך?" אמרה אנג'לה, שבדיוק נכנסה עם גיני לחדר.

"בדיוק" הסכימה איתה ג'יני

"טוב, אז מה אני אלבש עוד יומיים?" שאלתי אותן בעוקצנות קלה.

"את לא תדעי עד עוד יומיים, ואת השיער אנחנו נסדר לך גם, אפילו שלא צריך כי הוא מהמם" אמרה אנג'לה.

"טוב, אני אלך לישון אם לא אכפת לכם" אמרתי ונשכבתי על המיטה בעייפות, תוך שניות נרדמתי.

-נקודת מבטו של הארי-

"הארי, הארי, אתה מקשיב לי בכלל?" שאל רון

"אהה?" שאלתי אותו, עדיין בוהה לכיוון שאנה הלכה.

"למה אתה בוהה לשם?" שאל פרד.

"סתם" אמרתי, מתרכז במהירות, על מה דיברנו? שאלתי בניסיון לחזור לשיחה.

" בקיצור, אמרתי לפרד וג'ורג' שאנחנו צריכים לעשות משהו בנוגע לאמברידג' הזאת, היא לא מלמדת כלום בדיוק כשאנחנו צריכים את זה" אמר רון, משתף אותי בשיחה.

"ואני אומר לך שנחכה שהרמיוני תהיה איתנו כי יש לה רעיונות טובים" אמר פרד.

לא הקשבתי להם שוב, חשבתי על הריח של אנה, על השיער שלה, השפתיים שלה....

"כדור הארץ להארי! תקשיב!" צעק רון באוזן שלי.

"בסדר, אני מקשיב!" אמרתי לו.

"אתה חושב על אנה נכון?" שאל פרד בחיוך.

"לא נכון!" איך לעזאזל הוא יודע? חשבתי בפאניקה.

"אתה מסתכל עלייה בכל פעם שהיא נמצאת ואז אתה בוהה לכיוון שהיא הלכה ומחייך כמו מטומטם" אמר פרד.

"נראה לי מישהו מאוהב" אמר ג'ורג' .

"אז שיזמין אותה לצאת" אמר פרד לג'ורג' בחיוך.

"לא יכול,שכחת?, היא יוצאת עם אריק" אמרתי, מדוכא מעט.

"מרייבנקלו?" שאל פרד.

"כן" אמרתי, כבר רוצה ללכת לחדר, להתכסות בשמיכה ולהישאר שם לעוד הרבה זמן.

"אתה עדיין יכול להיות איתה אם אתה רוצה, אתה יודע את זה נכון?" אמר פרד

"אני הולך לחדר" אמרתי וקמתי.

נכנסתי לחדר, ישבתי במיטה אבל לא נרדמתי.

כל מה שחשבתי עליו היה אנה, אני רוצה לגרום לה להיות מאושרת חשבתי לי, הרגשות שלי היו ממש מבולבלים.

נרדמתי אחרי כמה דקות, הדבר האחרון שראיתי היה העיניים שלה, שדומות לעיניים שלי כל כך אבל יפות הרבה יותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא