///

ג'יימס ואמילי ירדו לחדר המועדון שם חיכה להם להפתעתם ניקו. "היי, חברה החלטתי לחזור." אמר להם ניקו בחיוך.

"למה חזרת?" שאל ג'יימס.

"ההורים שלי שכחו להגיד לי שהם נוסעים לאח שלי שגר רחוק מהבית שלי, אז חזרתי." אמר ניקו בשמחה.

באותו רגע אלבוס ירד מחדרו. "אז מה שרציתי להגיד לך כשהיית באמצע אתה-יודע-מה זה שאבא ואמא מחכים לך באולם הגדול." אמר והלך משם מהר לפני שג'יימס התעצבן עליו.

"כשהיית באמצע מה?" שאל ניקו.

"לא חשוב." אמר ג'יימס והוא ואמילי הסמיקו.

הם ירדו לארוחת החג והתיישבו ליד הארי וג'יני  שישבו בשולחן של גריפינדור.

"חג מולד שמח." אמרו הארי וג'יני.

"גם לכם." אמר ג'יימס.

השולחן היה מלא בתרנגולי הודו צלויים תפוחי אדמה ונקניקיות מתובלות.

"אז איך המטאטא?" שאל הארי את ג'יימס. "שמענו שהוא נהרס לך במשחק אז קנינו לך את הדגם הכי טוב שיצא, תשמור עליו."

"עדיין לא ניסיתי אותו אבל הוא נראה לי טוב." אמר והעמיס אוכל על הצלחת.

אלבוס ולילי התיישבו לידם. "מה רצית לספר לנו?" שאלה לילי.

"אני יספר לכם את זה בערב." אמר הארי ולילי נראתה מאוכזבת. "אל תתאכזבי זה נשמע יותר יפה כשיש חושך."

לפתע שני ינשופים נחתו מול ג'יימס ואמילי. ג'יימס לקח את המכתב מהינשוף ופתח אותו.

למר ג'יימס פוטר.

צוות בית-הספר החליט להעניק למדריכים הראשיים מתנה, וכידוע אתה מדריך ראשי, בוא לקומה החמישית בשעה שבע.

                                      פרופסור ג'ון מקונגל מנהל בת הספר

 הווגוורטס לכישוף.

"גם לך כתוב שאת צריכה לבוא לקומה החמישית ב7?" שאל ג'יימס את אמילי.

"כן, אני מקווה שיש מתנה טובה." אמרה.

***

עד שעה 7 הם בילו בשלג שבחוץ ואז הלכו לקומה החמישית, פרופסור טד חיכה להם שם.

"טוב שהגעתם." הוא אמר להם. "המנהל החליט לתת למדריכים הראשיים מתנה והמתנה היא חדרים משלכם שרק אתם נמצאים שם."

"יש!" צהלה אמילי.

טד הוביל אותם לתמונה של אריה זהב. "זאת תהיה הכניסה שלכם לחדרים, תגידו את הסיסמא שאתם תחליטו עליה. כל הדברים שלכם בפנים." אמר והלך משם.

"מה את רוצה שתהיה הסיסמא?" שאל ג'יימס.

"מה דעתך על 'ג'יימס ואמילי לנצח'?" שאלה.

"בסדר, נראה לי שאף אחד לא ינחש את זה." אמר כשהוא בוחן את התמונה. "ג'יימס ואמילי לנצח." הוא אמר והתמונה נפתחה והובילה למסדרון.

ג'יימס נכנס פנימה והושיט יד לאמילי כדי שתיכנס גם. הם התקדמו לאורך המסדרון והדלת נסגרה מאחוריהם.

הם נכנסו לסלון גדול גם ספה גדולה שנפתחה למיטה שהייתה מול אח, החדר כולו היה צבוע באדום וזהב והיה שלוש דלתות שעל אחד היה כתוב בזהב שירותים, על הדלת השנייה היה כתוב אמילי ועל הדלת השלישית ג'יימס.

בכל חדר היה ארון בגדים שידה ומיטה גדולה

"איזה כיף! החדר הזה שלנו!" אמרה אמילי בשמחה והתיישבה על הספה.

"זה מקום מצוין!" אמר ג'יימס בהתלהבות והתיישב ליד אמילי. "ופה אף אחד לא יכול להיכנס ולהפריע לך!"

"אתה בא איתי לספר לכולם על זה?" שאלה אמילי.

"כן." אמר ושניהם יצאו לכיוון חדר המועדון.

בחדר המועדון ניקו ישב מול האח ודיבר עם אלבוס לילי והארי. ג'יימס התיישב לידם.

"אז מה המתנה שלכם?" שאל הארי את בנו ג'יימס.

"סתם קיבלנו איזה חדר משלנו. לא משהו טוב במיוחד." אמר ג'יימס.

"לא נכון!" אמרה אמילי. "זה חדר ממש טוב ונוח." רוצים לראות אותו?"

"כן." אמרו הארי, ניקו, לילי, ואלבוס.

"אז בואו." ג'יימס הוביל אותם אל התמונה ואמר בשקט את הסיסמא כדי שאף אחד לא ישמע.

הם נכנסו לחדר השקט וכולם התפעלו מהחדר.

"אפילו ג'קוזי יש לכם!" צעק ניקו מהשירותים. "זה לא פייר!"

"אבא, עכשיו אתה תספר לנו את מה שרצית?" שאלה לילי.

"כן בשמחה, בואו תשבו כאן." אמר והצביע על הספה. "אני רוצה לספר לכם על מה שקרה לי בשנה השנייה בהוגוורטס."

"כבר סיפרת לנו את זה." התלונן אלבוס. "איך שאמא פתחה את חדר הסודות ואיך אתה הצלת אותה מהבסילסק, כן כבר סיפרת את זה."

"אז תשמעו שוב." אמר הארי והתחיל לספר את כל הסיפור.

"אבא אולי אתה יודע משהו על אבן האוב?" קטע אותו ג'יימס באמצע.

"כן, אני יודע משהו." אמר הארי. "אני יודע הרבה על אבן האוב, היא אחת מאוצרות המוות שבסיפור של מעשה בשלושה אחים."

"כן, נכון, עכשיו אני נזכר מאיפה שמעתי את זה!" אמר ניקו. "זה הסיפור של בידל הפייטן!"

"והם אמיתיים?" שאלה אמילי את הארי.

הארי היסס לפני שענה. "אני חושב שהם לא אמיתיים." אמר לבסוף.

לילי פיהקה ואמרה. "טוב אני הולכת לישון להתראות." אמרה ויצאה מהחדר.

"טוב אני גם ילך." אמר אלבוס ויצא.

"לילה טוב." אמר ניקו ויצא גם הוא ואחריו יצא הארי.

ג'יימס ואמילי היו היחידים שנשארו בחדר, אמילי נשענה על ג'יימס.

"אז זה באמת היה מתיחה, מה שקרה בליל כל הקדושים." אמרה באכזבה.

"אני חושב שאבא שלי לא סיפר את כל האמת אני רוצה להיפגש עם רון דוד שלי ולשאול אותו על זה." אמר ג'יימס.

"אל תחשוב על זה עכשיו, עכשיו תנוח." אמרה אמילי ונישקה אותו על שפתיו.

"עכשיו אני מבין למה הסיסמא זה 'ג'יימס ואמילי לנצח'." אמר קולו של הארי מאחורי ג'יימס.

ג'יימס ואמילי הסתובבו וראו את הארי צופה בהם. "אבא! למה תמיד אנשים צריכים לראות אותנו?" צעק ג'יימס והסמיק.

"תירגע זה לא כזה נורא, בסך הכל אני

"למה נשארת כאן?" שאל ג'יימס.

"רק רציתי להגיד לילה טוב." אמר הארי ויצא. אבא שלך אני אמור לדעת אם יש לך חברה." אמר הארי.

ג'יימס בדק שהוא באמת יצא ורק אז נהיה רגוע.

"למה זה כזה מעצבן אותך אם רואים אותנו?" שאלה אמילי.

"כי אני רוצה קצת פרטיות!." הוא התקדם לחדרו. "אני הולך לישון." אמר וטרק את הדלת של חדרו.

אמילי חייכה בעצב והלכה לישון גם היא.

בבקשה תגיבו גם תגובות בונות!

הפרק הקודם		הפרק הבא