האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

כל הדרך לחדר המועדון ג'יימס ניסה לייצב את הבעת פניו, אך חשש שחיוך דבילי מרוח על פרצופו כששיחזר בראשו את השעה האחרונה על שפת האגם עם לילי.
ממש לפני שהגיע לחדר המועדון הוא נשם עמוק, וניסה לעטות הבעה מדוכדכת.
הוא נכנס לחדר המועדון, וראה את רמוס שעשה שיעורים, יושב ליד סיריוס, שבאופן מפתיע עבד גם הוא על השיעורים.
הוא בא והתיישב לידם, ושניהם נעצו בו מבטים סקרניים.
"נו", שאל סיריוס. "מה היא אמרה?"
ג'יימס נשם עמוק. זו הפעם הראשונה אי פעם שהוא שיקר לסיריוס, והוא ידע שהוא בחיים לא יסלח לו אם הוא יגלה שהסתיר ממנו משהו כזה.
"היא כעסה", הוא אמר. "מאוד", הוא הוסיף.
"ו...?" שאל רמוס כשראה שג'יימס לא התכוון להגיד משהו.
"אתם רוצים את התקציר או את הגרסה המלאה?" הוא שאל במרירות.
"תן לי לנחש", אמר סיריוס. "בגרסה המלאה יש הרבה קללות והרבה צעקות."
"איך ניחשת?" אמר ג'יימס וגלגל עיניים.
"השורה התחתונה הייתה שאני אידיוט, שאי אפשר לסמוך עליי, ושהיא לא רוצה לדבר איתי יותר בחיים", הוא אמר, ופחד שבכל רגע סיריוס יצעק עליו שהוא משקר.
הוא לא יגלה, ג'יימס אמר לעצמו בתקיפות.
"שזה לא שונה מהמצב שהייתם בו לפני יומיים", אמר סיריוס בקלילות, לא חושד בכלום.
"לפחות נהנית בינתיים", הוא אמר וקרץ לו.
"סיריוס!" נזף בו רמוס, וג'יימס היה חייב להסכים איתו בזה.
סיריוס משך בכתפיו. "זה נכון", הא אמר באדישות.
ג'יימס הסתכל הצידה, ומבטו הצטלב עם זה של לילי.
הוא הנהן הנהון קטנטן, כמעט בלתי מורגש.
היא חייכה אליו וחזרה לעיסוקיה.
"במה אתם עושים שיעורים?"הוא שאל וסובב את הקלף שרמוס בדיוק התכוון לכתוב עליו אליו, והדיו מהנוצה של רמוס טפטף על השולחן.
"תודה, ג'יימס", הוא אמר ולקח ממנו בחזרה בתנועה החדה את החיבור בתולדות הקסם שעבד עליו.
"אין בעיה", הוא אמר בחיוך. "בוא כל יום."
רמוס גלגלג עיניים.

"אחח, חופש! אמר סיריוס בבוקר יום ראשון, אחרי שסיימו את ארוחת הבוקר והתיישבו בצל העץ הקבוע שלהם.
סיריוס וג'יימס השרעו על הדשא, ורמוס נשען על העץ.
"היי, רמוס", סיריוס התיישב כדי להסתל עליו. "עוד כמה זמן ה... אתה יודע", הוא אמר והסתכל לכל הצדדים, כדי לוודא שלא מצוטטים להם. "הירח המלא?"
ג'יימס התיישב גם הוא.
"מתישהו שבוע הבא, אני חושב", הוא אמר באדישות.
ג'יימס לא ידע איך רמוס באמת הרגיש לגבי זה.
"ו... מה", סיריוס התחיל להגיד וזע במקומו באי נוחות."איך אתה מגיע לשם?" הוא לחש.
"אחד המורים מכניס אותי למנהרה מהערבה המפליקה, ואני אה... משתנה", הוא אמר ובלע רוק, "שם, בצריף המצווח", הוא סיים, ונראה מתוח מאוד.
"אל תדאג", ג'יימס אמר, מנסה להרגיע אותו.
בדרך כלל היה רמוס רגוע, ולא הרבה דברים היו יכולים לגרום לו להראות ככה.
הוא נלחץ והיה כל כך מתוח רק כשדיברו על הנושא הזה.
ההשתנות הבאה שלך תהיה יותר כיפית מלונה פארק", הוא אמר וקרץ, ורמוס העלה על הפנים שלו חיוך קטנטן.
"וואו, להיות בהוגסמיד בלילה", אמר סיריוס בחולמניות.
"ועוד בתור חיות!" הוסיף ג'יימס בהתלהבות.
"תחשוב כמה דברים אנחנו נוכל לעשות", סיריוס אמר, ומוחו היה רחוק משם, ברחובות של  הוגסמיד.
הם המשיכו לדבר ולתכנן תוכניות על הוגסמיד, ובאיזשהו שלב אפילו רמוס התעודד והצטרף.
אחרי ארוחת הצהריים הם חזרו לחדר המועדון, והמשיכו את השיחה בקולות מהוסים.
פתאום הם שמעו צרחה מחבורת בנות ששבו בפינת חדר המועדון.
ג'יימס סיריוס ורמוס מיהרו אליההן.
הם ראו את אליסון, תלמידה מהשכבה שלהם מצביעה על משהו על הרצפה וכמעט בוכה.
ג'יימס עקף כמה בנות שעמדו לפניו כדי לראות על מה היא מצביעה.
על הרצפה לפניו עמד עכביש ענק, חום ושעיר.
"הוא נגע בי!" היא צרחה בהיסטריה.
"זה?" שאל סיריוס ונעמד ליד ג'יימס. "החמוד הזה?" והא התכופף והרים את העכביש בידו.
אליסון פלטה צרחה והלכה אחורנית.
"די אלי, תרגעי", אמרה לה אחת הבנות וטפחה על גבה.
"הצבע שלו ממש מתאים לך לשייער, לא?" הוא שאל בחביבות, וקירב אליה את ידו, שעדיין אחזה בעכביש.
אליסון עכשיו ממש בכתה, והתחבאה מאחורי אחת הבנות בחבורה.
סיריוס שאג מצחוק.
לצחוק שלו הצטרפו גם כה בנים אחרים שצפו במחזה בשעשוע.
" די, סיריוס", אמר רמוס בקול שקול ולקח ממנו את העכביש, שהתרוצץ בבהלה על ידו.
"אתה הורס את כל הכיף", התלונן סיריוס.
"שתוק, בלק", אמרה אליסון ועכשיו נעמדה מולו ונראתה הרבה יותר נורמאלית, וגם הרבה יותר מאיימת.
בדרך כלל היא הייתה חייכנית וחביבה, שערה הבלונדיני מקפץ בתלתלים עליזים על גבה.
עכשיו עיניה הכחולות ירו גיצים והיא עמדה עם ידיה על מותניה, מביטה בו בחוסר חיבה.
"למה אתה לא יכול לראות מישהו שצריך עזרה ופשוט לבוא לעזור לו?" היא שאלה בהתנשאות, והצחוקים של הצופים מהצד דעכו.
"למה אתה חייב תמיד לצחוק על כל דבר?" היא המשיכה, ושקט השתרר בחדר המועדון.
"למה אתה כל הזמן לובש מסכה של 'כלום לא אכפת לי'?" היא שאלה, קולה מתגבר עם כל מילה, וסיריוס הלך כמה צעדים אחורה, כאילו היא תוקפת אותו.
"אולי תנסה פעם אחת", היא אמרה והרימה מולו אצבע אחת. "להיות נורמאלי, פשוט להיות אתה?"
"סתם", היא אמרה לו באדישות, "חומר למחשבה."
היא הסתובבה לכיוון המעונות של הבנות, אבל אז היא ראתה מולה על הרצפה את העכביש שברח מידיו של רוס.
היא פלטה צרחה ומעדה אחורה.
סיריוס תפס אותה לפני שנפלה. "וואו, זהירות", הוא אמר לה וסובב אותה אליו.
פניהם היו עכשיו צמודים.
"תעזרי לי לחשוב על זה, אלי?" הוא שאל בקול מפתה.
היא הסתכלה עליו כמה שניות, ואז נתנה לו סטירה מצלצלת.
"אם יש שם משהו", היא אמרה ודפקה עם פרקי אצבעותיה על ראשו של סיריוס, "אז אתה יכול לחשוב על זה בעצמך."
היא נתנה בו מבט אחרון של בוז, ואז הסתובבה, דילגה מעל העכביש והלכה למעונות של הבנות.
ג'יימס התקרב לסיריוס ושם יד על כתפו.
"אין, היא פשוט לא עומדת בקסם האישי שלך", הוא אמר לסיריוס את מה שהוא אמר לו אחרי התקרית עם לילי.
"זה עוד לא נגמר", הוא מלמל, ידו על לחיו האדומה מכאב ומהשפלה.
"ומישהו מוכן לעשות משהו עם העכביש הזה?!" הוא צרח והצביע על העכביש שטיפס על הרגל שלו.

מצטערת שלקח לי מלא זמן הייתי ממש עסוקה
תגיבו ותנו ביקורות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא