בעיני האיזמרגד

"אני חייב לומר, לא חשבתי שתצליחי להפתיע אותי עוד יותר, אבל הפעם באמת התעלית על עצמך."

ג`יימס," היא ברכה אותו, פונה אליו, מוותרת על נסיונות החיפוש אחרי בירצפת.

"לילי," הוא ענה בהינד ראש קטן, חיוך מעקל את זויות פיו. הם בהו האחד בשנייה משך כמה רגעים עד שלילי לא יכלה לשמור על ארשת אדישה וג`יימס כבר לא יכל להעמיד פנים רציניות.

"היית נהדר היום, ג`יימס." חייכה לילי. לעזאזל עם החצי חיוך הסקסי הזה שלו! הוא פשוט גרם לה לזרוח.

"תודה."

"זאת אומרת, הייתי רק במשחקי קווידיץ` של הוגוורטס אז אני לא מומחית או משהו, אבל אני יודעת שעשרה גולים בעשרים דקות זה יותר ממרשים."

ג`יימס הסמיק קלות למשמע שבחיה אבל בכל זאת חייך בגאווה. "אף פעם לא ראיתי אותך במשחקי קווידיץ` קודם; את לא אוהדת?"

"אתה בטח צוחק. אני תמיד במשחקים! אני מתה על זה! זה כל כך מלהיב, ואני אומרת את זה רק על צפייה - לשחק קווידיץ`... זה חייב להיות משהו מיוחד."

"רגע, את אומרת שבחיים לא שיחקת קווידיץ`?" הוא שאל, תדהמה על פניו. לילי נדה בראשה. "בחיים לא?"

"אפילו לא פעם אחת."

"למה? איך אפשר להיות בן שבע-עשרה בלי ששיחקת אפילו פעם אחת?"

"ילידת-מוגלגים, זוכר?"

"אוי, לא, האמת ששכחתי את זה לרגע. אבל עדיין, את יכולה לעוף, לא?"

לילי לא ענתה לרגע. הוא שכח? הוא שכח שאני ילידת מוגלגים? באמת לא אכפת לו מה אני. טעית לגביו, סוורוס.

ג`יימס עדיין חיכה לתשובתה בצפייה, כאילו הגורל של עולם הקוסמים תלוי בתשובתה.

"אמ... היה את השיעור ההוא. אתה יודע, בשנה הראשונה."

ליסתו של ג`יימס נשמטה. מילולית. "לילי, זה אפילו לא נחשב כתעופה! אנחנו ריחפנו שלושה מטרים מעל הקרקע במשך עשרים שניות."

לילי הסמיקה במבוכה. "אני אקח אותך לעוף דבר ראשון מחר בבוקר," הוא הכריז בחגיגיות.

"אבל אין לי מטאטא."

"לי יש. נו, מה איתך, פעם אחת? הייתי אומר שנלך עכשיו, אבל מישהו חייב לשים עין על החבורה הזאת." הוא החווה אל המקום בו פיטר הצליח איכשהו לנחות על ישבנו, מפיל איתו שלוש נערות שלא חשדו בדבר ואת סיריוס הזועם במיוחד.

"בסדר. אני בפנים." לשם שינוי לילי תהיה אימפולסיבית. נראה שג`יימס מתחיל להשפיע עלייך. -שתקי. אני יכולה להיות ספונטנית אם אני רוצה, ואין לזה שום קשר לג`יימס. אהמ.

ג`יימס קרן אליה. "גדול! סלחי לי," והוא מיהר משם כדי לעזור לפיטר לקום ולשכנע את סיריוס שלא כדאי לו לקלל את ידידו "עד שהתחת שלו ינשור."

לילי צפתה, במעט הערצה, בג`יימס פותר את הסיטואציה במומחיות. חיוך מקסים ושתילת תקווה לריקוד מאוחר יותר הרחיקה את הבנות מפיטר. זרוע סביב כתפיו של סיריוס, לחישה באוזנו בתוספת חיוך יודע-כל ודחיפה לעבר טיה שעמדה לבדה, מחקו את הזעף מפניו. טפיחה על הגב ומילת עידוד החזירו את פיטר לנסיונותיו הנואשים אך השמחים לרקוד.

ג`יימס הביט מעלה מהמקום בו פתח בשיחה על רמוס ולכד את מבטה, הוא הבזיק לעברה חיוך חורש מזימות, וממש לא מובכת מהעובדה שתפס אותה מתבוננת בו, היא מצאה את עצמה מחייכת חזרה.

"לילי?"

"היי, מייבריק," היא אמרה, מסירה את עיניה במהירות מעל ג`יימס ופונה אל הנער גדול הגוף. "אתה נהנה?"

"כן,תודה. אממ... תרצי לרקוד איתי?"

מה?! זה היה לא צפוי! הוא הושיט אליה את ידו. לילי הביטה בו ואז שוב בג`יימס. אוך! היא פנתה חזרה למייבריק והניחה את ידה על זו שלו. נו, לא ממש יכולתי לסרב. היא הרהרה. הוא עמד ממש מולי. וזה לא כאילו שיש לי סיבה לא להסכים, ג`יימס הוא לא החבר שלי! והוא גם אף פעם לא ביקש ממני לרקוד איתו בעבר. חוץ  מזה, אני לא צריכה להצדיק את עצמי - בייחוד לא בפני עצמי!לילי הביטה לאחור אל ג`יימס כשמייבריק הוביל אותה אל רחבת הריקודים; הבעתו לא הייתה נתונה לפיענוח. לילי כמעט סימנה לו בשפתיה `מצטערת`, אך נשכה את שפתה ברגע האחרון. אין על מה להתנצל, היא התעקשה, אך באותה נשימה לא יכלה להעמיד פנים שלא חשה דקירת אשמה קטנה. במחשבה שניה, היא יכלה- וזה גם מה שעשתה.

לילי נהנתה לרקוד במהרה, השיר היה מהאהובים עליה, ועם סולו בס כבד, היא לא יכלה להמנע מלהריץ את ידיה בשערה ולטלטל אותו מצד לצד בעודה נעה לקצב השיר. היא גרמה למייבריק לצחוק כשניגנה בגיטרת אוויר, סיריוס וטיה הצטרפו אליהם, והיא ובלק הפכו המהרה לזוג הלוהט על הרחבה כאשר קראו "כוח הפרח" וליוו את המנגינה בתנועות הריקוד "פירה, "שחייה", "תעופה", ו"הקופיף".

השיר הגיע לסופו ושיר אחר החל, דביק ולא-מוכר. בשלב הזה לילי נהנתה כל-כך מהנשף שהיא לא שמה ליבה לילד עם שער העורב בעל מבט אפל בצורה שווה שצפה בה מקצה החדר. לילי וטיה פתחו בריקוד המפורסם `טרח ושפשוף`, נשמעה שריקת הערכה נמוכה מסיריוס כשהן שילבו ידיים והתפתלו מטה באיטיות לפני שעלו בחזרה מעלה בפיתול גוף איטי. הבנות צחקקו למראה ההבעות על פניהם של הבנים. סגור את הפה, מייבריק.

ברגע שקמו סיריוס חיבק את טיה ואחז בה במותניה, מייבריק נראה מתלבט האם הוא מעז לעשות ללילי את אותו הדבר או לא. לילי חייכה לעבר חברהּ ומיקמה את זרועותיה סביב צווארו.

"הפה שלך עדיין פתוח, `ריק," היא צחקקה.

"מי ידע שאת מסוגלת לזוז ככה?"

"אני ידעתי," היא חייכה והמשיכה לרקוד. כאשר שיר איטי הרבה יותר החל, חיוכה של לילי דעך קמעה. אולם מייבריק לא הבחין בכך ומשך אותה קרוב יותר אליו, לילי הפנתה את ראשה הצידה והכרחה להניח את לחיה על חזהו.

ואז היא ראתה אותו. הוא נשען כנגד שולחן בקצה השני של החדר, בירצפת אחוזה בידו, צופה בה. עיניהם נפגשו ומבטיהם ננעלו, מבט עז, לוהט, בוער ממש מאחורי האגוז, ולילי לא יכלה לנתק את מבטה ממבטו. כשהיא נעה בזרועותיו של מייבריק, היא לא יכלה להמנע מלחשוב: הלוואי שזה היית אתה.

היא ראתה את ג`יימס מזדקף פתאום, ממש כאילו... אין סיכוי שהוא יכל לשמוע את זה! אני רק חשבתי את זה! הוא לא יכול היה... או שכן? ברגע זה מישהו צעד לפני ג`יימס ושדה ראייתה נחסם, כשהיא איתרה אותו שנית הוא עמד ממש לפניה.

"אפשר להפריע?"

"ארמ... חשבתי ששניכם נפרדתם?" הוא לחש ללילי.

"ארר... באמת נפרדנו," היא השיבה, לא היה לה זמן להסביר הכל עכשיו והיא לא יכלה להתרכז כשג`יימס המשיך להביט בה ככה.איך? איך... ככה!

"בסדר," וויתר מייבריק, הוא לא נראה מאושר במיוחד לגבי הרעיון אך ידיו נשמטו ממותניה וכשהתווים האחרונים של השיר גוועו, ג`יימס התקרב אליה.


I knew from the moment I saw you, 
You were the one, 
The fist time I touched you, 
My swan song was sung.
ידעתי מהרגע בו ראיתיך,

את האחת,

בפעם הראשונה שנגעתי בך,

ממש מתחת לעור,

ואין לאן לברוח,

I can’t sleep at night, 
But I dream of you, 
I love you baby, 
Don’t you know that it’s true? 

אני לא ישן בלילות,

אבל אני חולם עלייך,

אני אוהב אותך,

’Cause I got you baby, 
Under my skin,

כי את אצלי,

And there is no escape, 
But do I want there to be?

ואין לאן לברוח,

הפרק הקודם		הפרק הבא