לילי וג'יימס שנה שישית

תודה לבטאית שלי I Am It's Who I Am

וגם סורי שלא פרסמתי מלא זמן... הפרק הבא יפורסם בקרוב מאוד :)

הפרק הבא אמור להיות יותר מעניין...

מקווה שתאהבו :)))

וויתור זכיות וכל זה

זמן:הקונדסאים

נקודת מבט:לילי

פעם ראשונה

קמתי בבוקר, מסתבר שישנתי בישיבה.

לא נוח... הצצתי בשעון וראיתי שעכשיו 4:30 לפנות בוקר. זה מה שקורה כשהולכים לישון בשעה 18:20!

מה הפלא שכל הבנות בחדר ישנות?!

 בכל מקרה, אני עדיין לא מבינה מה קרה שם...  כנראה יש דברים בלי הסבר... 

אני חייבת להתלבש, אני נאית כמו חמוס גוסס, מה יש לי מחמוסים? והתפשרתי על חצאית עד קצת מעל הברכיים בצבע שחור, סוודר אפור עם צווארון V שמתחתיו חולצה לבנה ועניבה של גריפינדור. למה תלבושת אחידה חייבת להיראות כל כך משעממת?! סירקתי קצת את השיער ואספתי אותו לקוקו. אני נראית אמ... נורמאלי? בערך?

ירדתי למטה ושמעתי קולות נחרה. כשירדתי מצאתי את סיריוס, פיטר וג'יימס ישנים בסלון, כמובן בלק הוא זה שנחר.

איך שראיתי פיטר, ניזכרתי בכל מה שאומרים עליו, אני לא יודעת למה כולם אומרים שפיטר שמן. הוא בכללל לא שמן. אז הוא לא דוגמן, אבל הוא מאוד יפה, הוא נחמד, הוא מתחשב ואכפתי, יש לו רק בעיה של ביטחון עצמי.

יש לו עיניים בצבע טורקיז, שיער בצבע חום בהיר מאוד והוא יחסית נמוך.

לסיריוס יש שיער שחור מאוד וארוך, הוא מגיע עד הכתפיים בערך ובדרך כלל חלק נופל קצת על פניו בצורה די יפה, יש לו עיניים בצבע כחול כהה והוא גבוהה בצורה פשוט מוזרה!

לרמוס יש שיער בלונדיני-חום ועיניים זהובות, הוא די גבוהה אבל לא כמו ג'יימס וסיריוס.

וכמובן ג'יימס, יש לו שיער שחור מאוד ופרוע מאוד, עיני אגוז חומות כהות וגדולות, גם הוא גבוהה מאוד ונראה די חלש ורזה אבל הוא חזק מאוד ויש לו אנרגיה כמו לילד בן 5.

התקדמתי לעבר פיטר, להתחיל עם ההכי קל...

"פיט? קום! פיט?" אמרתי בזמן שניערתי אותו. הוא פתח זוג עיניים גדולות והביט סביבו.

הוא קם והסתכל על חבריו הישנים כמו בולי עץ, הוא התמתח ואמר "אני על סיריוס ואת על ג'יימס?" הנהנתי לאות הסכמה וניגשתי אל ג'יימס וניערתי אותו, אין תגובה.

"ג'יימס!!! קום! קום!!!" הוא הסתובב והמשיך לישון. "ג'יימס! הוגוורטס בוער!" ג'יימס המהם משהו ואמר "אז שיהיה בשקט" והמשיך לישון.

"ג'יימס! האש כבר עברה למגורי שנה שביעית! היא עומדת להגיע למגורי שנה שישית!!!" אמרתי בהיסטריה. ג'יימס קם במהירות עצומה והייתי חייבת לעצור אותו. "זה בסדר! לא קרה כלום!!! רק ניסיתי להעיר אותך... סורי..." אמרתי וחייכתי ברשעות.

"אהה" אמר מנומנם וניסה לחזור לישון על הספה. "לא! עד שהצלחתי להעיר אותך! אתה לא נרדם שוב!" אמרתי ותפסתי אותו בזרוע בניסיון די עלוב לגרום לו להתרחק מהספה.

הצצתי לכיוון של פיטר וסיריוס. בהתחשב בנחירות הרמות אפשר להבין שבלק עדיין ישן.

"אולי תעזור להעיר את המה-שזה-לא-יהיה-בלק?" ג'יימס התקרב אל בלק, וסטר לו על הלחי! סיריוס פתח עיניים לחריץ קטן וג'יימס סטר לו שוב. סיריוס קם מיד והתחיל לרדוף אחרי ג'יימס ברחבי המועדון. "פיט, אתה יכול ללכת לישון, אני כבר אדאג למפגע הזה..." אמרתי והצבעתי על שני הנערים שרצים סביב חדר המועדון.

פיטר פיהק פיהוק גדול מלמל תודה ועלה למעלה. נאנחתי ורצתי לכיוון שני האינפנטילים.

תפסתי את סיריוס בקושי וניסיתי להשאיר אותו במקום, בהתחשב בעובדה שכרגע הוא קם והוא מאוד עייף היה די קל לתפוס אותו.

איה! הוא נרדם עליי! הוא חתיכת בחור כבד! ונפלתי. "ג'יימס? אפשר עזרה?" אמרתי בזמן שניסיתי לנשום.

"אה.. סליחה." אמר ג'יימס וגרר אותו ממני. "עדיף כבר שנגרור אותו למעלה, לא?" אמרתי ביאוש.

אין לי כוח לעשות עוד הפרדת כוחות אחת... תפסתי את הרגליים של בלק וסימנתי לג'יימס לתפוס את הידיים. הרמנו אותו בקושי ועלינו לאט לאט את כל המדרגות עד שהגענו לכניסה לחדר.

שם עזבתי את הרגליים שלו ואמרתי "אוי, הוא כל כך כבד!" ג'יימס צחק ושתק.

חזרתי להרים את המוח כלב.המשכנו לשכוב אותו בשקט עד שהגענו למיטה שלו, הכילות היו פתוחות אז פשוט הנחנו אותו שם.

איך הוא לא מתעורר?! אם הוא לא היה נוחר בקולי קולות כבר הייתי בספק שהוא חי.

עמדנו ליד הדלת הסגורה, כמעט על המדרגות.

הוא כזה יפה, אני כל כך אוהבת אותו. התקרבתי עליו, המרחק בינינו הצטמצם וסגרתי אותו בצעד קטן. התרוממתי על קצות האצבעות וזה קרה, התנשקנו. השפתיים שלו כל כך רכות. הוא חיבק אותי והצמיד אותי אליו, ביד אחת החזקתי את הצוואר שלו והשנייה הייתה בשיערו. ירדתי לחדר המועדון וג'יימס היה מאחורי.

התיישבתי על הספה וג'ימס לידי מחבק אותי ביד אחת.

"הוא כל הזמן נוחר ככה?" שאלתי את ג'יימס. "בערך, לומדים לחיות על זה." סיכם קצרות והביט בי, יש לו עיניים כל כך יפות... "אני אוהבת אותך" פלטתי בלי לשים לב למה שאני אומרת. הוא חיבק אותי חזק יותר ואמר "אני אוהב אותך ליל, כבר ארבע וחצי שנים." אמר ונישק אותי.

ישבנו איזה חצי שעה ודיברנו, על סתם דברים. זה הדבר הכי כיפי עד עכשיו שעשיתי בשעה 5:00 לפנות בוקר.

מצאתי את עצמי במצב שלפני חצי שנה הייתי רוצה להקיא ממנו. אני יושבת בחדר מועדון ריק עם ג'יימס פוטר, מדברת איתו, צוחקת אותו, מחבקת אותו ואפילו מנשקת אותו. ועוד נהנית מזה! הצצתי בשעון וראיתי שכבר 5:52. "כדאי שנחזור למגורים, לא? כבר כמעט 6." אמרתי במהירות, עוד מעט יגיעו עוד ילדים.

כל כך הייתי רוצה להישאר כאן, איתו. הוא קם והתמתח.

"אז... בוקר טוב" אמר בחיוך ונישק אותי על השפתיים ועלה למעלה.

כשראיתי אותו נעלם מאחורי גרם המדרגות עליתי גם כן, אני מתכוונת לספר לבנות. כשעליתי התחלתי לנער את רייצ'ל. "רייץ'! קומי!" היא נבהלה והתגלגלה מהמיטה.

מהרעש ג'יין, שרלוט ואליס התעוררו. "מה קרה?!" שאלה אליס בזמן שהיא מתיישבת על המיטה שלה. "אממ, כלום, רייצ'ל נפלה מהמיטה. תחזרו לישון. "איזה לחזור לישון? ליל! אנחנו קוראות אותך כמו ספר פתוח! רואים שקרה משהו! תשפכי!" אמרה רייצ'ל בהחלטיות.

 "אני וג'יימס התנשקנו" מלמלתי בשקט. "זה נהדר!!!" אמרה אליס וחיבקה אותי. רייצ'ל חייכה ושתקה ושרלוט וג'יין, כיאה לתאומות, עתו אותו הבעת פנים המומה והביטו בי כאילו אני חייזר.

אני ממש מקווה שאהבתם :)

פליז תגיבו :))) אני ממש משתדלת להשקיע.

הפרק הקודם		הפרק הבא