להילחם באהבה.

היי כולם!!

מה שלומכם?!

אני ממש מצטערת שלא עידכנתי הרבה זמן.. אתם יודעים- בגרויות\מתכונות, עבודה, ואין מוזה משום מה..

אבל גמרתי!!

לא האמנתי שאני יגמור את הפיק הזה.. אתם האמנתם?!

תהנו:)

***

***

"הוא נרדם"- ג'יימס לחש, מצביע על העריסה שבתוכה הארי הקטן ישן.

"אתה חושב שהגיע הזמן? לעשות את זה?"- לילי שאלה בפחד קל המריח את הסוף.

"חייבים עכשיו. כדי שלא יהיה מאוחר מדי."- ג'יימס אמר, מנשק את לילי ותוך כדי מלטף את גבה ומרגיע אותה.

לילי וג'יימס נעמדו, לילי פוסעת לעבר דלת הכניסה, מוציאה דף ומעטפה מהמגירה האחרונה בשידה שליד הדלת, וג'יימס הולך לעבר שולחן האוכל- מביא מקופסת הצבעים של הארי עיפרון.

הם עמלו כל הלילה על כתיבת סיפורם, והתחילו לכתוב מכתב להארי - כששמעו את הבכי של הארי מתחיל ומתגבר.

לילי קמה ולקחה את הארי בידיה, כשעיניו עדיין חצי עצומות, וידו שלוחה לעבר ידה.

היא נתנה לו לאחוז באצבעה בידו הקטנה, וחזרה למקומה לצידו של בעלה.

היא הסתכלה על המכתב והנהנה.

"מושלם".- אמרה.

"חסר משהו אחד,"-ג'יימס אמר בחיוך. "תמונה." -המשיך.

הוא הוציא את המצלמה ששכבה לידו מהנרתיק שלה, עושה פרצופים ללילי ולהארי שמיד התחילו לצחוק.

הוא תפס אותם בתמונה של צחוקם, ואחר כך הצטרף לתמונה נוספת.

הוא כישף מתוך המצלמה את התמונה שתזוז, ואחר-כך הכניס את התמונה לתוך המעטפה.

לילי התכופפה, מעבירה את הארי לג'יימס, וכתבה על המעטפה "להארי" בכתב ידה המסתלסל.

"בדיוק כמו שחזיתי"- ג'יימס לחש בגילוי.

לילי נישקה אותו קלות על לחיו, ואת הארי על מצחו.

"מי רוצה ארוחת בוקר?"-שאלה, הורסת את הקסם העצוב ומחזירה את החיים למסלולם.

"אני. והרבה הרבה קפה. יש לי לכפות על לילה שלם ללא שינה, לא?"- ג'יימס הודיע בחיוך.

לילי הנהנה והניחה על השולחן 2 כוסות קפה גדולות.

ואז עוד שתיים.

וככה הם התחילו את היום.

**

"לילי, מהר, תעתיקי את המעטפה לגרינגוטס. הוא מגיע"- ג'יימס אמר באימה.

לילי רצה לחדרם, הכניסה את ידה אל מתחת למזרון של הארי והוציאה משם את המעטפה.

ברגע האחרון היא הוציאה את טבעת הנישואים שלה מאצבעה והכניסה אותה למעטפה, מעתיקה את המעטפה במהירות לגרינגוטס, ופותחת בריצה אל ג'יימס ואל הארי, כמישהי היודעת שחייה נגמרו.

**

"בוקר טוב, אהובי"- הארי שמע, פותח את עיניו ורואה את ג'יני מחייכת מעליו.

הארי חייך ונישק אותה בקלילות על שפתיה.

"בוקר טוב, אהובתי"- לחש בקסם.

"אז, מה אתה עושה היום?"-ג'יני שאלה לאחר כמה דקות, כשהם בילו במטבחם והכינו ארוחת בוקר.

"אני צריך ללכת לגרינגוטס, ולאחר מכן אני הולך לבקר את רון והרמיוני. רון משגע אותי שהוא חייב פסק זמן- הרמיוני לא מפסיקה לשגע אותו מהלידה"- הארי אמר בחיוך.

"ובשניה שתיהיה שם, הוא כבר ירצה שתלך ותשאיר את שניהם לבד"- ג'יני הוסיפה.

הארי חייך.

"ומה התוכניות שלך להיום?"- הארי שאל.

"אני צריכה ללכת למשרד של הפקפקן. לא לכולם יש ימים חופשיים"- היא חייכה.

"נראה אותך בערב?"- הארי שאל, לוקח ת התיק שלו על צידו.

"בטח"- ג'יני ענתה, קולה נבלע בנשיקה שהארי נתן לה, ושניה אחרי זה הוא כבר יצא.

"בוקר טוב, תוכל להביא אותי לכספת שלי?"-הארי שאל בנימוס את הגובלין.

"כמובן"- הגובלין אמר בפנים חטומות.

לאחר מספר שניות הם כבר היו בכספת של הארי פוטר.[התחבורה של גרינגוטס התפתחה מאוד.]

הארי חיכה שהגובלין יילך, ומיד הוא התחיל לחפש סביבו.

כעבור יותר מדי זמן הוא מצא את מה שחיפש.

מעטפה.

מעטפה שראה בביקורו האחרון בגרינגוטס, אך מכיוון שלא היה אז לבדו, לא פתח אותה.

בשניה שהמעטפה נגעה בידו היא נפתחה לבדה.

הארי הפך אותה והסתכל על הכתב היפה שהיה על המעטפה- על הכתב המסולסל שיצר את שמו.

הוא ליטף את האותיות, לא מבין למה הם נראות לו כאילו היה צריך להכיר ולזהות אותן.

כשפתח את המעטפה ראה הרבה דפים, וזימן כיסא, מכיוון שידע שלא יוכל להרשות לעצמו לצאת מהכספת לפני שיגמור לסרוק את כל מה שנמצא במעטפה.

לאחר כמעט שעה, הוא ישב נדהם, בוהה בדפים שהחביאו בתוכם את סיפורם של הוריו.

הוא החזיר את הסיפור למעטפה ושלף משם דף ישן ויפה.

על דף זה היה כתב אחר. הכתב של אביו.

כתב לא מסודר, לא מאורגן, וכל-כך אהוב. וכל-כך יפה.

הארי קרא את המכתב כשבעיניו הדמעות מתחילות להצטבר.

המכתב היה מכתב קצר, שאמר כמה הוריו אוהבים אותו וכמה היו רוצים להיות איתו.

הוא תיאר את הרגשות שלהם כשאמו ילדה אותו, ואת הרצון שלהם שיגדל ויחיה, ויהיה מאושר- כמו שהם זכו להיות בחייהם הקצרים-בזכותו ובזכות אהבתם.

כשגמר לקרוא את המכתב, הוא ראה צבעים מבצבצים מהמעטפה, והוציא מתוכה תמונה.

תמונה שלו כתינוק ושל הוריו המחייכים לעברו.

הוא כאב את כאבם של הוריו ואת כאבו שלו, שלא יכלו להיות ביחד באותו הרגע, אך הוא לא שכח שהכל היה לטובה. שהכל היה למען הכלל. למען עתידו ולמען עתיד חבריו, והכי חשוב- למען עתידה של ג'יני- אהובתו.

הוא רק התחיל לחשוב על כמה הוא כבר רוצה להתחתן איתה וכמה היה רוצה שהוריו יהיו נוכחים באותה חתונה,

והוא שמע קול צורם של משהו הנוגע ברצפה.

הוא התכופף וראה מול עיניו את הטבעת היפה ביותר שראה מימיו.

במהירות הוא הוציא את התמונה מהמעטפה, וראה שהכן- הטבעת היא טבעת הנישואים של אימו.

הוא בהה בה ובעיטורים היפים והעדינים, ולא יכל לחשוב על ג'יני העונדת את הטבעת.

כשדמעות משתחררות מעיניו- הוא ידע מה הוא הולך לעשות.

הוא יצא מהכספת במהירות, כשמעטפה מונחת בזהירות בתיק שלו, והטבעת אחוזה היטב בידו.

**

"הארי, מה אתה עושה כאן?"- לונה שאלה.

"אני צריך טובה."- אמר.

"כל דבר"- אמרה והתכוונה לכך.

"אני צריך שתגרמי לג'יני לאחר הביתה. כמה שיותר. נגיד שתגיע באיזור.. 22:00? זה בסדר?"- שאל.

"כמובן"-ענתה בחיוך יודע.

הארי ידע שהוא לא צריך להיות מופתע ושכנראה לונה באמת יודעת. בכל זאת- היא רואה דברים שלא קיימים וגם דרך דברים באותה קלות מדהימה.

**

"הארי, אתה בבית? אתה לא מבין איזה יום ארוך היה לי. סליחה שלא הודעתי לך שאני יאחר"- ג'יני קראה בכניסתה הביתה, מחפשת את הארי בעיניה ולא רואה אותו.

"הארי, אתה פה?"- שאלה.

"אני בחדר"-ענה, שומע את צעדיה המתקרבים אליו.

"האר-הארי.."- לחשה בכניסתה לחדר השינה.

המיטה היתה מכוסה בורדים והרצפה היתה מוצפת בנרות.

הארי ישב על המיטה כשבידיו הרימת דפים, מזמין אותה במבטו לשבת לידו.

היא התקרבה לעברו והתיישבה בקצה המיטה.

"אני צריך לקרוא לך משהו.."- הארי התחיל, וברבע שעה הבאה, קולו המספר את סיפור הוריו מהדפים מילא את החדר.

כשגמר, עמדו דמעות בעיניה של ג'יני.

"הארי, זה כל-כך מדהים.. כל-כך לא אמיתי וכל-כך מרגש.. אתה בסדר?"- שאלה, כשראתה שהוא משאיר את עיניו למטה ולא מסתכל עליה.

"אני בסדר. היום כשהייתי בגרינגוטס הלכתי למצוא מעטפה שראיתי בפעם האחרונה שהייתי בכספת שלי. מצאתי מעטפה מההורים שלי שבתוכה הוחבא גם סיפורם.

"בתוך המעטפה היה גם עוד משהו."- הארי לחש את המשפט האחרון, שולח את ידו למכנסיו ומוציא משהו שג'יני לא הצליחה לראות.

"בתוך המעטפה היה גם את זה."-הארי אמר, מראה לג'יני את הטבעת- ,את טבעת הנישואים של אמא שלי. בשניה שראיתי את הטבעת ידעתי מה אני רוצה לעשות. לונה הסכימה לעקב אותך בעבודה כדי שאני אוכל לארגן את הבית ו.. ג'יני, אני רוצה להתחתן יתך. אני רוצה לקדש אותך בטבעת שבה אבי קידש את אימי. ג'יני, האם תינשאי לי?"- הארי שאל, רק בשניה האחרונה מעלה את מבטו ופוגש במבטה האוהב והמוצף דמעות של ג'יני.

"כן.. כן"- ג'יני לחשה, לא בטוחה שקולה נשמע מרוב האהבה שהציפה אותה.

הארי לקח את ידה והשחיל לאצבעה את הטבעת.

לאחר כמה דקות שבהם הם פשוט בהו אחד בשני באהבה, וכל כמה שניות הגניבו נשיקות אחד לשני, ג'יני נזכרה במשהו.

"הארי, ביקרת את רון והרמיוני?"- שאלה.

"האמ.. לא.. "- לחש, מתחיל לקום כדי לפתור את הבעיה בשליחת ינשוף מתנצל.

ג'יני משכה בידו והפילה אותו חזרה על המיטה.

"מה הגרוע שיכול לקרות? שמחר נגלה את הגופו שלהם?"- ג'יני שאלה בחיוך מתבדח, מושכת את הארי לחיקה וממלאה אותו בנשיקותיה המתוקות.

הארי לא דיבר יותר על הנושא הזה ללילה.

**

"האם תיקח את ג'ינרבה וויזלי לאישה?"- הכומר שאל.

"כן"- הארי ענה בחצי חיוך חצי דמעות.

"האם תיקחי את הארי פוטר לבעל?"- הכומר שאל את ג'יני.

"כן"- ג'יני ענתה בקול חנוק.

"אני מכריז עליכם כבעל ואישה. אתה יכול לנשק את הכלה"- הכומר אמר להארי.

הארי לא זז לכמה שניות, וג'יני הסתכלה עליו בפחד כשראתה דמעה מתגלגלת מעיניו והוא עדיין לא זז.

"הארי? את בסדר?"- שאלה בדאגה.

הארי כאילו התעורר, ופתאום חיוך הפציע בפניו.

הוא התכופף לעברה ונתן לה נשיקה מתוקה ועדינה, מושך אותה מידו הצידה, בקושי מודע לזה שהם באמצע החתונה שלהם.

"הארי..?"- שאלה.

"היה לי חיזיון. היה לי חיזיון?"- חצי שאל חצי אמר.

"על מה?"- ג'יני שאלה- מתחילה לדאוג.

"על העבר.. על.. על החתונה של ההורים שלי"-הארי לחש.

ג'יני חייכה, לוקחת את פניו של הארי בידיה ומנשקת אותו בקלילות.

"אם אתה לא רוצה לפספס את החתונה שלך כדאי שנחזור להווה, לא?"- היא חייכה.

"כן.. כן!"- הארי צחק.

ג'יני הצטרפה אליו בצחוקה המתגלגל.

וזה היה הסוף. הסוף האמיתי, הסוף הטוב.

 ****

ואוו איזה מגניב לגמור את הפיק.. ממש תודה!! באמת שעודדתם אותי לגמור אותו..

אני ממש מקווה שנהנתם, ובבקשה תגיבו לי, על הפרק הזה ועל הפיק כולו- זה ממש ישמח אותי!!

לילה טוב!

הפרק הקודם