רק מביט בה

סליחה שלא כתבתי הרבה זמן :) לא היה לי ממש כוח.

----

"אאוצ'," הבטן שלי כואבת, הראש מסוחרר ויש לי בחילה.

"סיימת?" הוא שואל אותי.

אני באמת חייבת לברר איך קוראים לו.

בכל מקרה, את רבע השעה האחרונה בילי תי בשרותי הבנות, מקיאה.

מקסים.

"כן." אני אומרת בקול חלוש.

אני בקושי מסוגלת להתרומם, וכשאני אוזרת את הכוח לעשות זאת אני רואה מולי אותו.

"צריכה עזרה?" הוא שואל, מושיט יד.

"תודה," אני מחייכת חיוך קטן כשהוא עוזר לי לקום.

אני מעריכה אותו על כך שלמרות שהוא לא התאושש מהטראומה שבלהיות כלוא עם חיית טרף (וכן, אני מגדירה את עצמי כחיה) הוא עוזר לי.

אני בטוחה שאם הייתי הוא כבר הייתי בורחת בצרחות.

אני שוטפת את הפה ואת הפנים ומרגישה יותר טוב, הוא מחזיק לי את היד בזמן שאני עושה את זה, ואני קצת מפחדת שהוא יעזוב.

"אני מקנאה בחברים שלך" אני אומרת.

"למה?" הוא נראה די מופתע.

"כי זה די ברור שבמקרה של צרה אתה תעשה הכל כדי לעזור להם." אני מחייכת.

הוא שותק, מהורהר, למרות שהוא מסמיק.

גם אני מסמיקה, לא יודעת אם להתחרט על שפציתי את פי.

"אני בטוח שגם את," הוא שובר את השתיקה.

אני מסמיקה עוד יותר ומתעמקת בשטיפת הידיים.

"אז שנחזור לחדר המועדון?" הוא שואל.

"נחזור" אני עונה.

הפרק הקודם		הפרק הבא