בורות הערפדים

"מה זאת אומרת בואו נתחיל?" שאל דין, "אפילו לא אירגנו שום דבר..." "נכון, אבל עכשיו נארגן, שמישהו יאסוף את כולם לפה." אמרתי, "אני אעשה את זה," אמרה אמה, "כולם לפה!!" היא צרחה, לא יונתן ולא צ'ארלי קמו, "לפחות ניסיתי..." אמרה אמה, "אני אעשה את זה.." אמרה יוליה הלכה אל יונתן התקרבה לו אל האוזן כאילו היא הולכת ללחוש לו משהו ואז... "יונתן קום כבר!!!"

"אמא!!!" צעק סדריק, "כן?" שאלה מוקה, "אני לא נרדם." הוא אמר, "אתה כבר ילד גדול אתה יכול בלעדיי." היא אמרה לו, "כן אבל, הפעם אני מרגיש קצת מוזר, את מוכנה לספר לי סיפור?" הוא שאל, "מה?!" מוקה לא הבינה, "טוב כשהייתי קטן, כל פעם שסיפרת לי סיפור, נרדמתי, אולי תספרי לי אחד?" הוא שאל, מוקה הבינה מה קרה שם, ה'ילדות' לכאורה שלו רק הרגע נקבעה, הוא מבולבל, "מה דעתך שתצא לחבר במקום?" היא אמרה, "אף פעם לא הרשית לי לצאת מהבית קודם לכן..." הוא אמר, "טוב, היום אני מרשה, אבל אני אבוא איתך." היא אמרה, הם יצאו, כמה זמן היא לא יצאה בלילה, כבר עשרות שנים, היא כבר הפסיקה לשתות דם, יש ערפדים מסוימים שיכולים להחזיק שנים רבות בלי דם, היא אחת מהם, היא לא יוצאת בלילות או בבקרים ל-'חטיף' היא כן יצאה מהבית, אבל פחדה שזה יגרום לה לתאווה גדולה מדי, היא העדיפה לא להסתכן. הם הלכו ברחוב, לפתע סדריק עצר במקום מסוים במדרכה, "מה קרה סדריק?" היא שאלה, "היה לי פתאום מין, 'חיזיון' של בחורה אדומנית עם שיניים ארוכות." הוא אמר

"קמתי!" צעק יונתן, "להעיר ככה גם את צ'ארלי?" היא שאלה, "אין צורך להעיר אותי," צ'ארלי נכנס בדלת, "כבר הייתי ער." הוא אמר, "התעוררתי כמה דקות אחרי שעזבתן עם סדריק." הוא אמר, "או.קי, הנה מה שאנחנו הולכים לעשות, מי פה יודע איפה כל הננשכים מסתתרים??" יונתן הרים את ידו, "פעם ראיתי את המקום," הוא אמר מיד, "אבל אני לא זוכר." הוא נראה כאילו הוא זוכר אבל לא רוצה להגיד, "גם אני יודעת," אמרה יוליה, יונתן חייך, אבל משהו בחיוך שלו היה.. מאולץ, "זה ב.."

"תספרי לי שוב למה אבא עזב אותנו." אמר סדריק, "טוב, אתה זוכר מה שסיפרתי לך?" שאלה מוקה, "כן, שהוא עזב כי הוא לא רצה ילד שיתרוץץ לו בין הרגליים לדעתך אבל שהוא לא בדיוק אמר לך את הסיבה, אמרת שהוא עזב שלושה ימים לאחר הלידה שלי ושהוא השאיר מאחוריו פתק שעליו כתוב, "סליחה" אבל שלדעתך הוא לא הצטער כלל." אמר סדריק בפירוט, "אתה זוכר את זה ממש טוב." אמרה לו מוקה, "כאילו רק היום אמרת לי את זה." הוא אמר, "אז למה אתה רוצה לשמוע שוב?" שאלה מוקה, "כי אני מרגיש שזאת לא האמת." אמר סדריק, 'טוב זאת לא' חשבה לעצמה מוקה, "בוא חזרה הביתה, אני חושבת שעכשיו תצליח להירדם." היא אמרה, השינה של סדריק הייתה טרודה, כל הלילה הוא חלם על הילד האדמונית רק בוורסיות שונות, לא שאלה היו חלומות רעים, פשוט הוא הרגיש כאילו אלה לא סתם חלומות, כאילו היא קיימת, כאילו הם כבר נפגשו.

"אני אוביל אותך לשם." היא אמרה, "רגע!" צעקתי "לפני זה צריך למצוא דרך שהוא יתקשר איתנו בלי לחזור כל פעם, זה יראה מזויף מדי..." אמרתי, "טוב, אפשר לחבר לו את הראייה לראייה שלנו וככה כל מה שהוא ייראה אנחנו גם!" אמרה יוליה, "ואיך בדיוק תעשי את זה?" שאל יונתן, "טוב זה יהיה קשה אבל אני מניחה שאני אצליח." אמרה יוליה, "מסוכן מדי, יש רעיון אחר למישהו?" שאלתי, "לי יש." אמר דין עצמו, "בעצם אין לי.." הוא אמר, לפתע נזכרתי במשהו מהעבר שלי, אני בחנות צעצועים כשלפתע מישהי עם שיער אדמוני כשלי, עם גלימה שחורה ומסכת הצגות אופרה סהובה שמכסה הכל חוץ מאת עינייה, שגם היו כשלי, פותחת קופסת צעצועי מעקב, לוקחת אותה ונעלמת, זה היה כתוב בעיתון, לא על הגניבה, על העובדה שהיא נעלמה כמו כלום, "למישהו כאן יש מסיכה זהובה?" שאלתי, "לי יש." אמרה אמה, "גלימה שחורה?" שאלתי, "בתוך הכדור." אמר יונתן, קרעתי את הכדור ופתחתי אותו בתוכו הייתה גלימה שחורה, אמה בדיוק חזרה עם המסיכה, "הכדור!" צעק יונתן, "זה בסדר." אמרתי ולקחתי את הגלימה ושמתי אותה עליי כך גם את המסיכה ונסעתי לעתיד, 'הנה אני' חשבתי לי, לרגע שקעתי במבטים עליי, נדהמת מהמסיכה והגלימה של הילדה הגדולה, בסך הכל בת 5 נזכרתי לשם מה באתי, לקחתי את הקופסא אבל לפני שנעלמתי ראיתי את ההורים רצים אליי להגן עליי, שאני לא אפגע אבל על עצמי, לא מפסיקה להסתכל על הילדה הגדולה הדומה לי במסיכה, נעלמתי, אבל לא לאן שתכננתי בהתחלה, שיניתי לעצמי את התוכניות, נסעתי לעתיד, ללונדון בדיוק בשנה שעזבתי רק, אחרי, הרבה אחרי, רציתי לראות את ההורים שלי, חיפשתי אותם קצת ואז, מצאתי, מדברים עם שוטר, "אנחנו נמצא את הבת שלכם אל תדאגו." אמר השוטר, "מה אם היא ברחה? מה אם היא גילתה שהיא לא הבת הבילוגית שלנו?" שאלה אמא וחיבקה את אבא, "הבת שלכם תהיה בסדר." אמר השוטר והלך. כשהוא עזב אני הורדתי את המסיכה, והגלימה והלכתי להוריי.

סדריק קם שוב מהשינה, הפעם בחר שלא להעיר את אימו והחליט פשוט להתיישב במיטה שלו מול המראה, "מה קורה פה סדריק?" הוא שאל את דמותו במראה, "תמיד החיים שלי עם אמא היו מאוד מאושרים ופשוטים, פתאום הם מבולבלים.." הוא הפסיק שניה לדבר עם דמותו במראה וחשב, "אני יודע שזה רק לילה אחד ככה, אבל זה הלילה המוזר ביותר שהיה לי בכל חיי! אפילו יותר מאז ש.. אתה רואה, יש לי לילה מוזר בראש שלי, אני פשוט לא מצליח למצוא אותו!" אל תסתכל עליי ככה!" הוא אמר לעצמו, "אני מדבר עם המראה?" הוא שאל את עצמו, "אוקי סופית השתגעתי!" הוא אמר וראה משהו מוזר בבאותו, "מה זה?" הוא שאל

 "אמא, אבא." אמרתי, "תולי תודה לאל!" אמר אבא שלי ושניהם רצו לחבק אותי, "את בסדר?" שאלה אמא, "איפה היית?" שאל אבא, מצאתי את עצמי." אמרתי, "אני יודעת את האמת עליי, אני יודעת הכל, אבל זה בסדר אני לא כועסת, אני פשוט לא יכולה לחזור יותר, תגידו למשטרה להפסיק את החיפושים, שכנראה נעלמתי, שזה נגמר." אמרתי להם, "את לא חוזרת הביתה?" שאלה אמא, "אני מצטערת אני לא יכולה, אבל אני אוהבת אתכם, הכי."אמרתי וחיבקתי אותם,  שמתי את המסיכה והגלימה עליי וחזרתי לבקתה, "מה הבאת?" שאלו כולם, "מוצרי מעקב מהעתיד!" אמרתי והרגשתי חכמה, "יש כאן אוזניות מיוחדות כאלה ש-" "מה זה אוזניות?" שאלה יוליה, "זה מין דברים ששים על האוזן, אחת אני אשים ואחת אתה תשים, דין, וכל פעם שכולם ישנו, אתה תגלה לי מה הולך שם!" אמרתי, "בסדר, אבל איך אני אתקשר איתם?" שאל דין, "תגיד שאתה ננשכת רק לא מזמן, שזה מעיק עליך, תגיד להם שגילית על כל זה ושאת רוצה לנשוך את בני האדם ותשאל אותם איך כל אחד מהם ננשך." אמרתי

'יש לי לכלוך על הצוואר, כן זה לכלוך, בטוח.' חשב סדריק וניסה להעיף ממנו את החורים של הנשיכה, אבל הם לא נעלמו, הוא שוב נזכר בנערה הג'ינג'ית רק שהפעם היא נלחמה מול גבר, גם עם שיניי ערפד, הוא נכנס לתוך בקתה עם מלא אנשים, הוא לא זוכר מי הוא, כל זה הבהיל אותו, הוא ברח מהבית, אולי זה הבית שלו, הוא כבר היה כולו מעורפל, הוא לא ידע לאן הוא בורח, הרגליים שלו הובילו אותו, הוא הגיע לרחוב ושמע קולות, "איפה סדריק" שאלה אישה, "אחפה הבן שלי?!" היא צרחה, היה עוד קול, "דודה תרגיעי, סדריק יחזור בקרוב, אני בטוחה!" אמרה נערה, "גם אני מפחד לשלומו אבל אני לא מאבד את העשתונות." אמר קול של גבר, "כן פנינה, תהיי הגיונית, היה קול של אישה מבוגרת מאוד, הקולות הגיעו מתוך בית, הבית שלו? הוא שוב נזכר בכמה דברים,  הוא ילד קטן, הוריו מלמדים אותו- 'מותר, אסור' אבל מוקה לא אמא שלו ויש לו אבא, הוא חולה, אמא שלו מביאה לו תרופות ומטפלת בו קשה, הוא קיבל מכה מילד אחר, היא צועקת על הילד והולכת לביתו של הילד השני וצועקת על אימו, הוא מחבב מישהי בפעם הראשונה, עם ילדה בלונדינית עם עיניים חומות, זאת הייתה בת הדוד מדרגה שנייה שלו, היא מעצבנת אותו, מטריחה אותו ומציקה לו פעמים רבות הוא כבר לא אוהב אותה, פעם שנייה הוא מחבב פעם שלישית ופעם רביעית לא הגיעה כבר 3 שנים, אבל כשהיא הגיעה, הוא לא סתם חיבב, הוא התאהב בילדה עם עיניים כחולות, שיער ג'ינג'י וניבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא