הו לילי!

לילי צרחה.
"היי, ליל. הכל בסדר."
"סליחה, לא זיהיתי אותך."
סוורוס התחלחל מהמחשבה שהוא נראה כמו אחד מהרביעייה שהוא הכי שונא, גם אם הוא השתתף פחות בפעולותיהם.
הוא אמור להתייחס אל השלושה האחרים כאל חבריו?
במחשבה שנייה, אולי הוא לא רוצה שיערה מראשו של רמוס לופין.
"בסדר, סוו, בהצלחה!"
"תודה, ליל. את יכולה רק לבדוק בשבילי שאין לי זנב?" ווידה.
לילי הקיפה אותו מכל הכיוונים. "אפילו לא זנבנב."
"מה זה זנבנב?" שאל סוורוס, מבודח.
"זנב רק בקטן." חייכה לילי.
"טוב," משך סוורוס בכתפיו. "אז אני מאחל לעצמי גם בהצלחה ויוצא לדרך."
לילי צחקה.
סוורוס\רמוס המשיך להתקדם במסדרונות, עד שהגיע לתמונה של האישה השמנה. לילי הסבירה לו איך להגיע לשם.
"פיבס המדהים." מלמל סוורוס והאישה הביטה בו בהפתעה.
"איפה החברים שלך?" היא שאלה. "אתם תמיד ארבעה."
"הם... הייתי בספרייה ואמרתי להם לחזור בלעדיי." הוא תירץ במהירות.
"אוה, אופייני לרמוס לופין שלנו." היא חייכה והתמונה זזה הצידה ופתחה את הכניסה לחדר המועדון.
הדבר הראשון שעבר בראשו של סוורוס כשנכנס לחדר המועדון היה: למה שלהם יותר מושקע?
אך הוא ידע שזה לא נכון. זאת פשוט הייתה האווירה.
תלמידים פטפטו, הכינו שיעורים ביחד, או סתם ישבו על הכורסאות בנחת. בסלית'רין, הכל נראה עגום, תלמידים מכינים שיעורים לבדם, מסיימים אותם, צועקים: "הלכתי למיטה!" וכך נגמר היום.
סוורוס ניער את ראשו. אסור לו לשקוע במחשבות דיכאוניות. למען לילי.
בקלות הוא איתר את שלושת הנערים במרכז החדר, מפטפטים במלוא הגרון. סוורוס אפילו לא התאמץ כדי לשמוע אותם.
"היי!" קרא, בחיוך רחב שגרם לו לסלידה רבה.
הם איתרו אותו.
"היי, ירחוני!"
זה היה ג'יימס פוטר הלגלגני שהיה תופס את סוורוס מעבר לפנייה?
ממש לא.
הטון הלגלגני נעלם מדבריו. הוא נשמע לסוורוס... כמו ידיד.
טוב, הוא באמת נראה עכשיו כמו ידיד שלו. אז ההבחנה מדויקת.
"אה... היי..."
בעיה ראשונה: איך הוא אמור לקרוא לג'יימס? לסיריוס? לפיטר?
טוב, לפחות קוראים לו ירחוני. הוא יחכה עד שיגלה את שאר השמות.
התשובה לא איחרה לבוא.
"תגיד, רך-כף, ירחוני לא חיוור היום?" שאל ג'יימס בדאגה קלה.
"אני לא חושב, קרניים. אתה דואג לו יותר מדי." סיריוס ענה לו.
מצוין. קרניים, רך-כף. אבל איך קוראים לפיטר?
טוב, הוא כנראה יאלץ להסתפק בזה.
"ירחוני," פנה אליו שוב ג'יימס\קרניים. "קרה משהו היום? היה אמור להיות לך דייט עם היידי, לא?"
"כן, אבל... סיימנו מוקדם."
"למה מוקדם? היא זרקה אותך?" צחק סיריוס\רך-כף.
"לא, רך-כף." הזעיף סוורוס את פניו, מנסה להיות רמוס כמה שיותר. "היא דווקא ממש נהנתה. היא אמרה לי בסוף."
"הו, הנה חזר הירחוני המבואס שאנחנו אוהבים." חייך ג'יימס. "נראה שרק עכשיו הבנת."
"מה הבנתי?" רק שזה לא עוד סוד שהוא היה אמור לדעת...
"דיי, ירחוני! סיפרתי לך את זה כבר... לא ספרתי כמה פעמים, אבל הבטחת שתזכור!" קרא סיריוס.
"סליחה, רך-כף. תוכל לחזור על דבריך שוב?" שאל סוורוס בחשש.
"אם היא לא קובעת איתך עוד דייט בסופו של הדייט הראשון, היא לא רוצה אותך." חזר סיריוס על דבריו, להקלתו של סוורוס.
"היא קבעה איתך עוד אחד?" שאל ג'יימס.
הו לא. מידע.
"אגלה לכם מחר. יהיה שווה קצת למתוח אתכם." חייך סוורוס חיוך מסתורי.
"ותבוא גם למתוח את סברמאוס?" התעניין פיטר, שהצטרף לשיחה.
הו לא. הו לא. הו לא.
למתוח את סברמאוס?! הוא סברמאוס!
"אה... לא נראה לי."
"למה?" התאכזב ג'יימס.
"כי מה הוא עשה לכם? אתם סתם נטפלים אליו." סוורוס גלגל את עיניו, מנסה לחלץ מהם מידע על הנושא: 'למה להיטפל לסוורוס סנייפ?'.
"הוא גנב לי את לילי!" קרא ג'יימס.
"הוא מעצבן את חבר שלי! המשיך סיריוס את ג'יימס.
"כיף למתוח אותו!" קרא פיטר בחדווה.
"שלוש הסיבות לא מספיקות כדי שאני אבוא." מלמל סוורוס, והביט בפנים המאוכזבות של "חבריו".
"אוף. אתה כזה מעצבן, ירחוני." מלמל ג'יימס בזעף.
"אני... יודע?" הרים סוורוס גבה.
"לא נראה לי." מלמל סיריוס והחל לצחוק. ג'יימס עד מהרה הצטרף אליו.
סוורוס מצא את עצמו מחליף מבטים בחוסר אונים עם פיטר, אך אז נזכר למה הוא שם בכלל.
"תגידו, שמעתי על ה'עסקה' שנתתם ללילי אוואנס. מה זה, לכל הרוחות?" שאל, מנסה להישמע כמו רמוס לופין, למרות שלא הכיר אותו כמעט בכלל.
"אוה, זה נועד כדי להבהיר לה עם מי להיות." חייך ג'יימס. "תוכנית גיאונית שלי."
"גיאוני?" הופתצע סוורוס. "מה גיאוני בזה?"
"הלחץ החברתי יכריח אותה לעבור להסתובב איתנו." דיקלם פיטר.
"ואתם באמת... תממשו את מה שהבטחתם?"
"נראה לי, או שנפיץ שמועות שהיא מעדיפה את סברמאוס העקום על פני כל בית גריפינדור. הם פשוט לא ידברו איתה." אמר ג'יימס. "אז יבוא ג'יימס האמיץ ויטהר את השמועות מעליה כשהיא תתנצל ויהיה האביר שלה... אני כבר לא יכול לחכות."
"ומה אם היא תישאר עם סוורו... סברמאוס?" שאל.
"אני בטוח שהיא לא תהיה טיפשה." אמר סיריוס.
"אבל אתה לא יכול לדעת." העיר סוורוס.
בטחונם של השלושה קצת התערער. הם החליפו מבטי ספקות.
"טוב, אולי יש כמה פגמים בתוכנית..."
"פגמים קטנטנים..."
"אבל אין להם משמעות גדולה..."
"ואם גדולה אז לא ענקית..."
"טוב, נו, התוכנית הזו גרועה. ממש גרועה."
סוורוס חייך בסיפוק. הוא הצליח.

"מה עשית?" נדהמה לילי.
"גרמתי להם לפקפק בתוכנית של עצמם." הכריז סוורוס בגאווה, כששלושת חבריו הצוות ישבו בכיתה ריקה, להחליף תוצאות.
"איך עשית את זה?" שאלה לילי.
סוורוס היה מאושר.
"פשוט שאלתי מי יקרה אם את לא תלכי אליהם ותוותרי על כל בית גריפינדור. הם ידעו שיש סיכוי גבוה שתעשי את זה." הוא חייך חיוך רחב.
לילי חייכה חיוך ששבה את סוורוס. "תודה. על זה... שסיכנת את עצמך בשבילי."
"היי, מה איתי? אני הכי סבלתי כאן!" התקומם באד.
"מה קרה?" הופתעה לילי.
אוי לא, חשב סוורוס לעצמו. אוי לא.
"רמוס לופין והחברה ההיא שלו, היידי, שניהם צוטטו לשיחה המעניינת ביותר שלי עם קלי!" קרא באד בקול מלא רחמים עצמיים.
לילי הביטה בסוורוס במבט מאשים, אך נראתה משועשעת.
"מודה באשמה..." מלמל סוורוס והרים ידיים.
"מה?" קפץ באד. "מה עשית?"
"כדי להשיג שיערה מלופין הייתי חייב לעשות עסקה עם החברה שלו. היא נתנה לי שיערה מראשו של רמוס ואני נתתי לה את המיקום שלכם. סליחה." אמר סוורוס.
"אבל אתה גאון!" קרא באד, שנראה מאושר בדרך פלא.
"למה?" סוורוס הביט בו בפלאה. הוא היה בטוח שבאד עומד לצעוק עליו. הרבה.
"כי היא קבעה איתי את הדייט הבא! ואתה יודע מה אומרים."
"מה אומרים?" סוורוס התבלבל.
"אם היא לא קובעת איתך עוד דייט בסופו של הדייט הראשון, היא לא רוצה אותך."אמר באד. "אני לא מאמין עליך שאתה לא מכיר."
סוורוס נאנח. בפעם הבאה הוא יקבל גלידה?

הפרק הקודם		הפרק הבא