|
לוגן ישב ב'פונדק שלושת המטאטאים' כששתי ה{ לא כל-כך] נשים נכנסו. שתי דמויות דקיקות במעילי כסף עם פרווה לבנה. הן ניגשו לשולחן של לוגן. מסביבו ישבו כל המקובלים. "אז אתה הוא לוגן גרייס, נכון?" לוגן הרים את מבטו. "כן, זה אני,"
"אמ, אפשר להחליף איתך מילה בחוץ?" היא שאלה. שתיהן הורידו את כובעיהן ומפל של שיער כסוף-לבן נשפך החוצה. כולם פערו את פיהם. "אתן, אתן," "כן, אנחנו ויליות," לוגן מיד קם והתלווה אליהן החוצה. "תקשיב לנו טוב,"הן אמרו," שמענו שאתה לא כל-כך מחבב את הילד הזה, לוק." לוגן עדיין היה עם לסת שמוטה, הוא הנהן.
"ואנחנו מקוות שאתה קצת יודע פרטים עליו, כן," עוד הנהון. "אם ככה,אז יופי. תפגוש אותנו ביום חמישי ליד איצתדיון הקווידיץ'" הן הלכו. ### בדיוק אז לוק וסיירה קמו מהספסל. "אתה יודע,, בתור אדם-זאב, אתה די נחמד." חייכתי. "אני מריח כאן מחמאה," "אוי נו, סתום כבר," היא הסמיקה.
ליוויתי אותה עד לשער בית-הספר. "טוב, אז ביי-" היא חיבקה אותי חיבוק מהיר ורצה לטירה. עמדתי שם המום כמה זמן. ולא שמתי לב לשני דמויות במעיל כסף, שבוהות בי מבין השיחים.
|