יצור אופל

בני משפחט לסטריינג' פסעו ברחוב החשוך. הם היו חמישה. אישה בגיל 30 בערך, גלימה שחורה וצמודה, שערה המתולתל פרוע על גלימתה ומגפייה השחורים תואמים לציפורניים המשוייפות למשעי ומשחות בלק שלה. האי פסע בצעדים חינניים לצדו של גבר חסון בעל תספורת קצוצה. מאחוריהם הלכו שלושה ילדים בגיל העשרה. ילדה אחת דומה כמו שתי טיפות מים, לאישה הגדולה. הילד שהני היה גבוהה וחיוור. עם זאת קרן ממנו יופי מוזר ביותר, הוא פסע צמוד לילה שלישית שהייתה נמוכה וקטנה ששערה המתולתל גם כן פרוע על עורפה.
"בלה, את לא חייבת לעשות את זה!" אמר הילד הגבוה.
בלה העיפה בו מבט של בוז."אם כך, אתה ורוזלי מוזמנים לעזוב. אבל אני הולכת עם דודה ודוד."

הילדה הקטנה נאנחה בעצב. הם הגיעו לפתחו של בית קטן בקיר. האיש והאישה הסתובבו.
"מי נכנס?" הילדה ששמה בלה פסעה קדימה.
"נו, רוזלי וקרלוס. אתם באים."

הם הנידו בראשיהם לשלילה.
"חבל. הייתם יכולים להיות נכס."

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בראד פסעלצדה של אמה ווזלי.
"אז תגידי, מה את יודעת בעצם. מי את?"

אמה הסתובב אליו והיישירה אליו מבט. שערה הג'ינג'י החלק בהק בעור הירח.
"כבר אמרתי לך." היא לחשה.
"אני יודעת הכול."

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הגבר והאישה אמרו לבלה לחכות מאחור. עכשיו הם היו לבדם במסדרון החשוך.

"את בטוחה יקירתי?"

האישה הסתובבה אליו וחייכה חיוך עם זיק של טירוף.
"ככה דודה היתה רוצה,"

"אם כך-" הגבר החווה בידו להמשך המסדרון.

הם פסעו במסדרון.

"אין דרך חזרה. בהצלחה אהובי."

היא נישקה אותו.

הם פסעו לחדר  החשוך.

הפרק הקודם