ההורים של הארי

ג'יימס נכנס למועדון, ושניה אחר כך הוא היה על הריצפה.

"איך לא העזת לספר לי?!" שאל סיריוס בכעס, הוא העיף את ג'יימס על הריצפה. "את מה?" שאל ג'יימס בבילבול מהול בכעס.

"אתה לא יודע? אולי עוד מכה תזכיר לך, את החברה שלך?!" הוא אמר בכעס ונתן לו עוד מכה. "אני מבין שאתה יודע," אמר ג'יימס בהקלה על זה שהוא לא היה צריך לספר אבל גם כעס על הרכלן שסיפר לו, "תקשיב רציתי לספר לך, אבל לא ידעתי איך תגיב."

"איך אני יגיב?! אני סיפרתי לך שאני חבר של האקסית שלך, לזה לא צריך אומץ?" אמר סיריוס פחות בכעס.

"אתה ידעת שלא היינו באמת חברים, מה אני יעשה אני לא אמיץ כמוך, אני לא גריפינדורי כמוך," אמר ג'יימס מנסה את שיטת ההתחנפות.

"לא יעזור לך להתחנף, אני לא מאמין שלחבר הכי טוב שלך לא סיפרת, ועוד אחרי שאני כן סיפרתי לך ראשון! שיש לי חברה, ראשון!" אמר סיריוס בזעף.

סיריוס פנה לחור של התמונה של האישה השמנה, כדי לצאת, כשבדיוק נכנסה למועדון לילי. "אני מקווה שנחמד לך עם החבר החדש שלך," אמר לה סיריוס בארסיות, והוא יצא מהמועדון.

"מה יש לו?" היא שאלה את ג'יימס כשראתה אותו. "חברה שלך אמרה לו שאנחנו חברים, לפני שהספקתי לספר לו," הוא אמר לה בזעף. "אוי," אמרה לילי בהיסוס.

סיריוס הלך למדשאות, לכיוון הערבה המפליקה. הוא שינה את צורתו, לצורת כלב נגע בסיקוס הבולט בעץ, ונכנס לצריף המצווח. הוא ראה שם את רמוס חולה. סיריוס חזר לצורתו המקורית וניגש ללופין.

"מה קורה אחי? שוב לילה לבן?" הוא שאל בהיסוס. "כן, רק שהפעם הייתי צריך לעבור את זה רק עם פטיגרו. אתה יודע כמה אתה וג'יימס חסרתם לי?" הוא שאל בכעס.

"מצטער," הוא אמר בשקט. "לא מספיק להצטער, מגיע לי הסבר. למה לא באתם עם פיטר? הוא אמר שהוא חיפש אתכם במועדון ולא הייתם שם, אז הוא בא לצריף לבד!" אמר רמוס בכעס.

"אממ, בוא נגיד, שלג'יימס ולי יש חברות, בעיקבות מה שקרה בלילה," הוא אמר בהיסוס, חושש להביט בעיניי חברו הסובל.

"אז הלכתם למצוא אהבה, ושכחתם את חבר שלכם, שבאותו רגע הפך לאיש זאב. כמה נוח," הוא אמר בזילזול. 

"אמרתי שאני מצטער, גם ככה אני מרגיש זבל כי נתתי לג'יימס שני אגרופים ועשיתי לו פנס, אתה לא צריך להוסיף לי על התחושה הזאת," אמר סיריוס בטיפה כעס.

"מה?! למה נתתה לקרניים פנס בעין? אתה נורמאלי?!" שאל רמוס בכעס ופנה ללכת לטירה. "מה אתה עושה?" שאל אותו סיריוס בחשש.

"הולך לבדוק מה שלום קרניים," הוא אמר וכבר יצא מהדלת. "הולך לבדוק מה שלומו כדי לצעוק עליו?" שאל סיריוס בזלזול.

"מצחיק," אמר לופין והוסיף, "אני בניגוד אליך, גם אם אני כועס אני לא ירביץ לחברים הכי טובים שלי." 

לופין נגע בסיקוס הבולט בעץ, והם יצאו ופנו לכיוון הטירה. 

הם לא דיברו כל הדרך למרפאה של מדאם פומפרי. הם הגיעו למרפאה ושמעו את ג'יימס ולילי מדברים.

לופין וסיריוס נכנסו לבפנים וראו את מדאם פומפרי מורחת משחה על הפנס של ג'יימס בעוד לילי מחזיקה את ידו.

"לא באתי להתנצל, אם זה מה שאתה חושב," אמר סיריוס בכעס והוסיף, "חשבתי אולי שיהיה לך מספיק אומץ כדי להתנצל בפניי."

"אני? לפניך? נפלת על הראש?" אמר ג'יימס בזלזול, ופנה לדבר עם לופין. "מה קורה ירחוני?" 

"אין לך דיבור איתי," הוא אמר לו, "באתי להראות לך שאני בסדר אחרי אתמול, אם אתה בכלל זוכר מה היה אתמול."

"אולי תפסיקו לריב כמו ילדים בני שלוש?" התערבה לילי בשיחתם בכעס, "אתם שמים לב איך אתה מדברים בכלל? כמו תינוקות, 'אתה צריך להתנצל,' 'לא אתה.' מה אתם בגן?!" היא צעקה עליהם.

הם היו המומים. לילי יצאה מהמרפאה בכעס משאירה אותם שם להסתדר לבד.

"איזה ילדה תפסה לעצמך," אמר סיריוס בזלזול. "אל תדבר עליה ככה, לפחות היא לא מרכלת על כל העולם."

"סתם ת'פה שלך, ושלא תעז לדבר ככה על ג'ולייט," צעק עליו סיריוס.

הם המשיכו לצעוק אחד על השני, ולא הסכימו לפנות את המרפאה למרות בקשותיה של מדאם פומפרי.

הפרק הקודם		הפרק הבא