תאומות מתחלפות

"בוקר טוב!" אמרה ג'נה בשמחה ברגע שנכנסה למטבח.

"בוקר טוב" ענו לה כולם בלבביות.

סבה שתה תה וקרא בעיתון המוגלגי בעיון, בעוד דוד פול, שישב לצידו, שתה קפה וקרא ב"נביא היומי". דודה אוליביה וסבתה, ששתו תה ואכלו עוגיות עם מילוי ריבת חלב, שוחחו ביניהן בנועם. ובדיוק ברגע שנכנסה ג'נה למטבח, הניחה לה אימה צלחת עמוסה בפנקייקס עם מייפל ושאלה אותה אם ישנה טוב.

כמה נעים היה לבלות ככה את הבוקר הראשון אחרי החזרה מהוגוורטס! היא אמנם התגעגעה למשפחתה, אבל היא נזכרה בארוחות הבוקר בבית שלה כשדוד אנדרו ודוד מתיו באו לבקר.

בני הדודים שלה (שישה בנים- כל אחד מופרע יותר מהשני) רצים, צועקים, זורקים אוכל אחד על השני, בעוד אביה ושני דודיה שקועים באיזושהי שיחה משעממת על פוליטיקה, כלכלה, ולמעשה, ברוב המקרים- על קווידיץ'. רק דודה קלייר וג'יין, שבדרך כלל היו מכינות את ארוחות הבוקר כי כישרון הבישול של אביה ודודיה שאף לאפס, ושניסו להשתלט על בניהם ללא הצלחה, היו מנומסות מספיק לאחל לה בוקר טוב ראוי לשמו.

"עושים היום משהו מיוחד?" שאלה ג'נה כשאימה התיישבה לשולחן, לצד דודה אוליביה.

"אני וסבתא הולכים להיפגש עם חברים ותיקים" אמר סבה של ג'נה.

"גם אני ופול מנצלים את הבוקר להיפגש עם חברים ישנים מלונדון" אמרה אוליביה.

כפי שידעה ג'נה ממה שסיפרה לה אנה על משפחתה, בימי ילדותה חיה אימה יחד עם אחותה והוריה בלונדון. כשהתבגרה, סבה וסבתה עברו לגור בנוטינגהאם, ודודה אוליביה עברה לגור יחד עם בעלה במקום הולדתו, מנצ'סטר. רק אימה נשארה לגור בלונדון. מסיבה זאת, היו לקרובי משפחתה חברים רבים בלונדון מהימים בהם גרו שם.

"תרצי לבוא איתי לעבודה, מתוקה?" אמרה אימה.

"כן, ברור" אמרה ג'נה אם כי בתוכה קצת חששה. היא מעולם לא הייתה טיפוס של אופנה, לעומת אנה. זאת לא בדיוק הייתה אשמתה. גם אם אבא שלה היה מעצב אופנה ולא אחד שלובש חולצת פסים עם עניבה מנוקדת- היה לה איזשהו חוש אופנה.

אבל אפילו ג'נה, שלא ניחנה בכישרון או בחיבה מופרזת באופנה, לא יכלה שלא להתפעל מהחנות שאימה ניהלה ברגע שנכנסה אליה.

"וואו!" קראה ג'נה ברגע שהגיעה לחנות.

החנות הייתה ענקית. היא הייתה מלאה במדפים, בובות, תצוגות, כולן מלאות בגדים יפהייפיהים ואופנתיים, שאותן כולן- עיצבה אימה. ג'נה לא יכלה שלא לחוש גאה יותר.

החנות הייתה מלאה במתבגרות ובחורות צעירות- שכנראה חיפשו בגדים מתאימים למסיבות חג המולד הקרבות. בדלפק עמדו שתי בחורות צעירות וכהות עור, מוכרות.

"אמא, החנות הזאת מדהימה! אני לא מאמינה שעיצבת את כל הבגדים האלו!" אמרה ג'נה.

"את מתלהבת כאילו זאת הפעם הראשונה שאת מבקרת בו!" אמרה אימה של ג'נה וחייכה, אך ג'נה הסמיקה.

"רוצה לעזור לי לעצב קצת בגדים למעלה?" שאלה אימה של ג'נה.

"למעלה?" שאלה ג'נה, המומה.

הסתבר שמעל החנות נמצא הסטודיו של אימה, איפה שהיא מעצבת את הבגדים. לאחר שהיא מקבלת את הבגד הרצוי, היא מכינה עוד כמה העתקים בודדים שלו.  

ג'נה בילתה את כל הבוקר בהסתכלות על אימה תופרת. זה היה מהפנט כמעט- איך מבד אדום יצרה אימה שמלת ערב גולשת, איך מבד תכול וורוד היא יצרה חולצה יפהייפיה, ואיך הפכה נעלי בובה, עשויות בד ופשוטות למדי, למדהימות בזכות הדברים שארגה עליהן בחוג לבן.

בשעת צהריים לקחה אותה אימה לאכל ארוחת צהריים של פיש אנד צ'יפס, ואחר כך הלכו השתיים לסגור את החנות בשעה מוקדמת, בגלל שהיה זה עתיד להיות ערב חג המולד.

היום היה נפלא. כולם חזרו מרוצים ושמחים לאחר הפגישות עם חבריהם, ואחרי שכולם התקלחו והתלבשו יפה, התיישבו לארוחת ערב חג המולד המסורתית והחגיגית.

רק כשהתיישבו לשולחן, נתקפה פתאום ג'נה פרץ התרגשות. היא הבינה שזה חג המולד הראשון שהיא חוגגת עם משפחתה שבחג המולד הקודם לא היה לה אף מושג על קיומם. כמה מזל יש לה שפגשה את אנה.

הארוחה הייתה מדהימה. מה לא היה בה?

פודינג אורז, פשטידת בשר, תפוחי אדמה, מרק דלעת, נקניקיות, סלט כבוש ולקינוח- עוגיות של איש זנגביל, עוגת שוקולד מרהיבה וגלידה.

אחרי הארוחה, כולם הרגישו בצורך קל לשחרר קצת את החגורה.

"אנה, למה שלא תביאי את ספר התווים שלך ותנגני לנו איזה מזמור של חג המולד בפסנתר?" אמרה אימה של אנה בסיום הארוחה.

איזה מזל שאביה נתן לה שיעורי פסנתר כשהייתה קטנה! זה אמנם היה לפני כמה שנים, אבל ג'נה הייתה משוכנעת שהיא זוכרת איך לנגן. פעם אביה פלט בטעות שאימה הייתה נגנית פסנתר מדהימה, ואז מיד השתתק. זאת הייתה עוד אחת מהסיבות שבגללן ג'נה התעקשה ללמוד פסנתר.

היא רצה במדרגות שתיים-שתיים, ואז רצה לחדרה של אנה כדי לקחת את ספר התווים, כשהבחינה במכתב המונח על אדן החלון הפתוח.

זה היה מכתב מאנה. היא פתחה אותו וקראה אותו במהירות.

ואז, שוכחת מכל ספר תווים, היא רצה לעבר הטלפון.

הפרק הקודם		הפרק הבא