נשיקה צרפתית

פרק 8:

היו מעט עננים אפורים כשדראקו וזאביני פסעו לכיוון כיתת תולדות הצמחים במדשאות. זה כבר היה שיעור לפני אחרון והציפייה גברה מרגע לרגע- הערב יכריזו על המתחרים בטורניר הקוסמים המשולש.

 מכל כיוון היה אפשר לשמוע תלמידים ומורים מדברים על הטורניר. הרוב חשבו שקרום יהיה המתחרה מדורמשטרנג בגלל הקווידיץ'. לגבי בובאטון, הוויכוח המרכזי היה לגבי ג'ון ורפאלה, אף אחד לא ממש הכיר אותם בהוגוורטס אבל אמרו שיש להם סיכוי גדול מאוד. בהוגוורטס רוב התלמידים חשבו שהתלמיד שייבחר יהיה אנדרו וייס מרייבנקלו או סדריק דיגורי מהפלפאף בגלל ששניהם קיבלו המון פרסים במגוון תחומים.

"אין שום סיכוי שדיגורי ייבחר. אני אומר לך, הוא הפלפאפי.  אין מצב" אמר דראקו לזאביני.

"אבל אתה ראית איך הוא עף! וזוכר בתחרות הלחשים הזאת שעשו שנה שעברה?"

"כן אבל... הוא הפלפאפי"

"כן, ו?..."

"והם כאלה... נחמדים מידי"

"אבל מה זה קשור?"

"לא יודע, זה לא נראה לי הגיוני שימשהו מהפלפאף ייצג את הוגוורטס"

"טוב, בכל מקרה, אני הייתי שמח אם מישהו כזה חתיך היה מייצג את בית הספר שלי"

"עם זה אני לא אתווכח איתך"

"אם הוא רק לא היה דלוק על הסינית ההיא מרייבנקלו..." אמר זאביני בחולמניות.

"צ'ו. אני לא מאמין שהוא מתבזבז ככה, אם הוא היה הומו היה לו סיכוי איתי אבל כנראה שהמזל לא היה לצידו"

"אולי הוא בי"

"אני מקווה"

"גם אני"

הסליתרינים וההפלפאפים חיכו לפרופסור ספראוט מחוץ לכיתת תורת הצמחים. דראקו ישב מתחת לצילו של עץ זקן ביחד עם זאביני, קראב וגויל. בדומה לשאר בית הספר, הם דיברו על הטורניר ועל המתחרים האפשריים.

"אני מת כבר שהטורניר הזה יתחיל... אבא אמר שיביאו יצור ממש מסוכן אבל הוא לא יודע איזה" אמר דראקו ברוב חשיבות.

"לא אכפת לי איזה יצור רק שלא יהיה טרול, הספיק לי אחד בליל כל הקדושים ההוא" אמר זאביני והביט בוינסנט שמעך נמלים תמימות על הקרקע.

"מה אתה עושה, לעזאזל?" שאל בלייז את קראב בגועל.

"מה? משעמם לי"

"אז זה מה שאתה עושה כדי להפיג את השעמום?" קראב לא ענה, "תתחיל עם דראקו, זה יותר מהנה"

קראב רק עיוות את פניו בגועל ורתיעה והמשיך למעוך נמלים.

"אתה בטוח שלא תקנא?" אמר דראקו לבלייז.

"צודק, אז... אתה בא לפה הרבה?"

דראקו גיחך והסית את מבטו לקולה של פרופסור ספראוט שקראה לתלמידים להכנס לכיתה.

הבנים נכנסו לכיתה ודראקו נעמד בעמדתו הקבועה- בין זאביני לגרגורי. התלמידים התמקמו ופרופסור ספראוט החלה את השיעור.

לאחר השיעור המשעשע יחסית (על חשבון דמיאן ג'ונס ההפלפאפי), דראקו, בלייז, קראב וגויל מיהרו לחדר המועדון בכדי להתגנדר (דראקו ובלייז לפחות) ולהגיע לאולם הגדול.

"בלייז?" קרא דראקו לחברו שהוציא את ראשו מחדר האמבטיה ושלח לדראקו מבט שואל. "את הטבעת של אבא או את זאת שקניתי בהוגסמיד שנה שעברה?"

"אתה באמת חושב שאני זוכר את כל אוסף הטבעות שלך?"

"אתה אמור לזכור"

"ברור...טוב, " התקרב בלייז בכדי לבחון את הטבעות, "את זאת" אמר והצביע על הטבעת של אביו.

"אבל היא לא מתאימה לבגדים..." אמר דראקו, "תראה, מצד אחד היא מבליטה את העיניים שלי אבל היא גדולה ומלכותית מידי. והטבעת השנייה פשוטה יותר ונורא יפה אבל יש עלייה קריסטל כזה שלא קשור לכלום... אני לא יודע במה לבחור!"

בלייז הביט בו באדישות מוחלטת וחזר להתגלח בחדר האמבטיה.

"לאן אתה חושב שאתה הולך?!"

"להתעסק בדברים יותר חשובים מהקשקושים שלך"

"אלה לא קשקושים! אני חייב טבעת! פשוט חייב! ואף אחת ממה שיש לי לא מתאימה!"

"לעזאזל עם הטבעת! פשוט שים אחת! אף אחד לא שם לב לזה בכל מקרה..."

"אל תדבר שטויות, ברור ששמים לב לזה... כל פרט ופרט חשוב"

בלייז המיואש יצא מחדר האמבטיה וצעד לעבר השידה שלצד מיטתו, הוא הוציא ממנה חפץ קטן והביא אותו לדראקו.

"שים אותה ותגמור עניין" פקד זאביני.

 דראקו בחן את הטבעת של בלייז וחייך, "זה מושלם! איפה קנית אותה?" אמר והשחיל את הטבעת על אצבעו בהתרגשות.

"סקיפי הכין אותה"

"סקיפי זה הגמדון שלכם, נכון?"

"כן ," אמר וחזר לחדר האמבטיה.

"אני רוצה את הגמדון שלך!"

בלייז גיחך ,"אתה מקנא?"

"אני לא מקנא! אני פשוט... רוצה גם. זה הכל"

"טוב מותק"

"אל תקרא לי מותק!"

"למה לא, מותק?"

"כי ככה אמרתי וככה זה יהיה"

"אה באמת? "בלייז יצא מחדר האמבטיה בחיוך ערמומי, ",מותק"

"באמת!"

"מותק! מותק! מותק!" בלייז החל לצייר באוויר את המילה 'מותק' בעזרת השרביט שלו- דבר שהרגיז את דראקו עד מאוד.

"תפסיק כבר! חוץ מזה, עוד מעט הארוחה תתחיל ואתה אפילו לא לבוש!"

"אני, לעומתך, לא צריך את כל שעות היממה בשביל להתלבש. ושעה זה לא עוד מעט, מותק!"

דראקו שלח לו מבט מלפואי וחזר למראה בכדי לסדר את עניבתו. שוב.

לאחר שדראקו סוף סוף הכריז על כך שהוא מוכן לסעודה ("אני סקסי!") ובלייז היה מוכן גם הוא, הם יצאו מחדר המועדון יחד עם קראב, גויל, פאנסי ות'יאדור לכיוון האולם הגדול.

"אני חושב ששכחתי להתבשם" אמר דראקו לפתע.

"ואני חושב שלא! גם אם כן אנחנו לא חוזרים עכשיו"

"ואם אני אסריח?!"

"אתה מריח נפלא!" אמר זאביני ורחרח את דראקו, פאנסי עיוותה את פנייה.

"מה אתה עושה?!" צעק והביט מסביבו, לבדוק אם מישהו ראה את המחזה המביך הזה.

"אני לא חוזר לשם!"

"טוב! רק אל תרחרח אותי!"

"יופי" אמר בלייז, מרוצה.

הם נכנסו לאולם הגדול ונתקלו בתאומים הוויזלים, דראקו ניסה התעלם מהם וקיווה שבלייז לא ראה אותם אבל תקוותיו היו לשווא.

"פרד! ג'ורג'!" קרא בלייז.

הוויזלים חיפשו את מקור הקול והיו מופתעים כשגילו שזה היה קולו של בלייז הסלית'ריני, ועוד יותר הופתעו מהחיוך שהיה מרוח על פניו.

פאנסי הרימה גבה והמשיכה ללכת, כך גם ת'יאדור קראב וגויל. דראקו רצה להמשיך איתם אבל בחר לחכות לחברו בצד וניסה לא להראות חברותי מידי.

"ראיתי שניסיתם לעבור את מחסום הגיל אבל לא ראיתי אם הצלחתם... אז... הצלחתם?"

הוויזלים היו מעט מבולבלים והביטו אחד בשני בחשד.

"לא, "אמר פרד.

"לא הצלחנו" אמר ג'ורג'.

"אה... טוב לא נורא. זה בטח גם ככה קשה מידי, בכל זאת, היו כמה שמתו בו"

"איפה העוקץ?" שאל פרד.

"איזה עוקץ?"

"מה פתאום אתה כל כך נחמד אלינו?" שאל ג'ורג'.

"אף פעם לא הייתי לא נחמד אליכם. אף פעם לא באמת דיברתי איתכם אם לומר את האמת"

דראקו החל להרגיש ממש לא נעים בקשר ללעמוד שם כמו בול עץ אבל לא העז להתקרב לוויזלים מחשש שעוברי אורח יחשבו שהוא מחבב אותם.

"ומה השתנה עכשיו?"שאל פרד.

"רק ניסיתי להיות נחמד... זה שאני מסלית'רין זה לא אומר שאני כמו דראקו מאלפוי"

דראקו הרים את הראש וברגע הזה החליט שכבר אין לו שום סיבה לחכות לבלייז והלך להתיישב לצד פאנסי. 'כמו דראקו מאלפוי... מי הוא חושב שהוא? כאילו שהוויזלים האלה שווים יותר ממני... מצא לעצמו חברים חדשים..." חשב דראקו ובהה בבלייז שכעת הצליח להוציא חיוך מהוויזלים. 'אני שונא אותו, אני כל כך שונא אותו. ואותם... חובבי מוגלגים מזורגגים...' דראקו הרגיש דגדוג בגרון אבל לא הסכים לעצמו לחשוב שזה בגלל הרצון העז של הדמעות שלו לצאת החוצה. הוא החל להביט בכל דבר שרחוק ממקום הימצאותו של בלייז בכדי להסיח את דעתו ולא לבכות. רק לא לבכות.

כיסאו של הפרופסור דמבלדור נהיה מעניין ביותר וכך גם השיחה בין פרופסור מקגונגל לבין פרופסור ספראוט. ואז מישהו התיישב לצידו, זה היה בלייז.

"מתי אוכלים?" שאל זאביני בחיוך ולא קיבל תשובה, "לא משנה..."

פאנסי שמה לב שדראקו עצוב יותר מהרגיל, "דראקו, אתה בסדר?"

"כן" הוא ענה בקול מעט חנוק.

"דראקו?" שאל זאביני שהבין שמשהו לא בסדר אך הוא לא ענה.

דראקו בהה כעת בצלחת שלו ותפח עלייה בעזרת מזלגו.

"מה קרה?" שאל בלייז בדאגה.

הוא רצה לקום וללכת משם אבל כל התלמידים כבר התיישבו ולקום עכשיו תהיה מבוכה גדולה עוד יותר ממה שהיא עכשיו.

"אולי תשאל את החברים החדשים שלך" מלמל דראקו.

"אולי מה?" שאל בלייז. "מה קרה?"

הפרופסור דמבלדור השתיק את כולם והחל לנאום.

"דראקו!" לחש בלייז אך זה המשיך להתעלם ממנו.

'תמות תמות תמות תמות תמות!'

זאביני הניח את ידו על כתפו של דראקו בניסיון לקבלת תשומת לב אבל דראקו רק ניער אותו מעליו והמשיך להעמיד פנים שהוא מקשיב לדבריו של המנהל.

הוא כל כך כעס עליו, הוא החבר הכי טוב שלו! אח שלו! איך הוא העז לדבר עליו ככה? ועוד עם הוויזלים המטונפים האלה! 'אני כל כך שונא אותו' הרצון לקום וללכת התגבר מרגע לרגע. הוא רצה לקלל אותו באלף קללות, כולל את אלה שאין עליהן מחילה.

הדמעות כל כך רוצות לצאת, ועל מה הוא בוכה? על מה!? 'בכיין מטומטם עלוב מפגר!'

הוא הפסיק לחשוב כדי לא לפרוץ בבכי, ובפעם הראשונה מתחילת הנאום-הוא הקשיב לדבריו של דמבלדור. מתברר שהוא הראה לתלמידים את גביע האש וכעת יוצא פתק מן הגביע.

"התלמיד שמייצג את בית ספרנו, הוגוורטס, הוא: סדריק דיגורי!" הכריז המנהל ונשמעו תשואות רבות. סדריק קם ולאחר שקיבל את בירכותיהם של חבריו נכנס לחדר כלשהו. דראקו לא הבין למה אבל גם לא היה לו אכפת. בעצם, לא היה לו אכפת מכל מה שקורה שם, הוא רק רצה לפצוע משהו או מישהו כמה שיותר.

 'שיגמר כבר'.

הפרק הקודם		הפרק הבא