הפעם הראשונה שלי כמכשפה

חזרתי לבית הספר הוגוורטס והלימודים נעשו קשים יותר. בקושי היה לי זמן להיפגש עם דראקו כי הייתי עסוקה במבחנים ובעבודות.

נאלצתי לעשות עבודה עם הארי פוטר בשיעור שיקויים בגלל שהארי הכעיס את סנייפ, אז ככה שלא נפגשתי עם דראקו גם בשיעור שיקויים.

כל יומיים נפגשתי עם הארי בסיפרייה או בחדר המועדון למשך חצי שעה. העבודה הייתה קשה וארוכה.

בידיוק יצאתי משיעור תולדות הכישוף כשדראקו עצר אותי במסדרון.

הוא חיבק אותי ואז אמר: "התגעגעתי! אנחנו אף פעם לא נפגשים".

עשיתי לו פרצוף עצוב ואז הוא אמר בהתלהבות: "רוצה שניפגש? ניקח יום חופש אחד כדי להשלים פערים.."

"לא יודעת" אמרתי לו וחשבתי על העבודה עם הארי..

"נו בבקשה! רק יום אחד!" דראקו אמר והסתכל עם העיניים האפורות הממיסות שלו. הוא ידע איזה פרצוף לעשות כדי לשכנע אותי.

""בסדר" אמרתי וציחקקתי. דראקו חיבק אותי חזק ואז אמר: "היום בשעה 4".

לא הספקתי לשאול אותו איפה לפגוש אותו והוא רץ לחברים שלו במסדרון.

נצטרך לספר להארי חשבתי וגילגלתי עיניים.

התקדמתי לעבר החדר של סנייפ. היה לי שעתיים פרטיים איתו. כיף חיים..

באותו יום ניסיתי בפעם האחרונה את לחש ה'וינגארדיום לביאוסה' כאשר הצלחתי להזיז את הצלחת ברחבי החדר.

עברנו ללחש ה'אציו' שהיה דיי דומה אבל הוא מעיף את אותו חפץ אלייך. משום מה הוא היה קשה יותר.

במשך שעתיים שבהם סנייפ לא הפסיק לגלגל עיניים ולצרוח עליי להתמקד, לא הצלחתי להתקדם אפילו טיפה.

כל מה שהיה בראשי היה הארי פוטר ודראקו. שני בחורים. כמה טיפשי.. חשבתי לעצמי.

"אפשר לדעת מה מסיח את דעתך משיעור חשוב במיוחד?" אמר סנייפ בציניות.

אהבתי לעצבן אותו אז עניתי לו כאילו לא היה בציניות "כן, העבודה הענקית שנתת".

"את עם הארי פוטר נכון?" הוא אמר חצי משועשע.  "כן לצערי הרב.." אמרתי לו בכעס.

"חשבתי תאהבי להיות עם המפורסם הגדול, הילד ששרד.." סנייפ אמר ויכולתי להישבע שראיתי חיוך.

""מי הוא בכלל הפוץ הזה.. סתם ראש נפוח" לחשתי אבל ידעתי שסנייפ שמע כי הוא השתתק.

המשכנו בתרגיל ללא התקדמות. כשסנייפ ויתר עליי הוא שיחרר אותי ואז גיליתי שהייתי אצלו רבע שעה יותר.

הלכתי במסדרון לעבר השיעור הבא ואז ראיתי את רון, החבר הג'ינג'י של הארי פוטר.

התקרבתי אליו כי ממש מיהרתי ובשעה הבאה אני אמורה להיפגש גם עם הארי וגם עם דראקו.

"אתה יכול להודיע להארי שלא ניפגש היום? אני ממש ממהרת.." אמרתי לו כשאני מנסה לעצור את הכעס שנוצר בי.

"למה לי לעזור לך" הוא אמר ועשה פרצוף כועס.

"תישמע, אין לי זמן לזה אז אם תוכל להפסיק להיות פוץ זה יהיה נחמד" צעקתי עליו והסתלקתי משם.

אני כול כך שונאת את הילד הזה חשבתי והרגשתי את כל הכעס מתפרץ בתוכי.

נכנסתי לשיעור באיחור ובכעס. הראש שלי סיחרר מרוב מחשבות.

נתתי למורה את הקלף מסנייפ והתיישבתי במקומי. השיעור עבר לאט מאוד, גם כשהוא היה קצר מהרגיל.

כשסוף סוף נגמר השיעור, יצאתי החוצה מאושרת בידיעה שאני נפגשת עם דראקו.

שמחתי לראות אותו.. הוא עשה לי טוב..

ואז ניזכרתי שהוא לא אמר איפה ניפגש. חיכיתי כמה דקות במסדרון ואז ראיתי אותו מגיע בריצה.

"סליחה שאיחרתי" הוא אמר וחייך את החיוך הגדול שלו.

"זה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק קצר.

"לאן נלך?" שאלתי אותו. "בואי נסתובב קצת במדשאות ואז נתיישב שם" הוא אמר.

הסכמתי ואז התחלנו ללכת במדשאות. דיברנו על השיעורים והמבחנים שקרבים.

הלכנו הרבה זמן ואז החלטנו להתיישב בדשא.

דראקו התיישב עם הרגליים לאורך ואני נשכבתי ושמתי את הראש על הברך שלו.

המשכנו לדבר והשלמנו פערים.. הוא סיפר לי שההורים שלו ממש רוצים לראות אותי שוב.

שמחתי כול כך ואז כל השמחה נעלמה ברגע ששמעתי צעקה של השם שלי.

קמתי במהירות כי זיהיתי את הקול. זה היה הארי פוטר. כועס.. או יותר נכון זועם.

"מייצ'ל איך יכולת להבריז לי ככה? העבודה היא של שנינו, ש-נ-י-נ-ו!" הוא צעק עליי.

ראיתי את דראקו עם פרצוף מאיים ודחפתי אותו אחורה.

"אני מצטערת לא הספקתי להודיע לך.. אבל ביקשתי מהחבר הג'ינג'י שיספר לך" אמרתי לו בנשימה אחת.

"לא אכפת לי! חייבים לסיים עם העבודה הזו! את רוצה לקבל נכשל??" הוא אמר בכעס.

"אל תוציא עליי את העצבים שלך הארי פוטר!" צרחתי עליו.

דראקו עקף אותי ואמר: "מה הבעיה שהיא תיהיה איתי שעה? זה מפריע לך פוטר?"

שמעתי דחיפה ואז ממש פחדתי. בכל הכוח שלי הזזתי את דראקו מאחורה ואז אמרתי לו: "מספיק דראקו. אל תתערב".

שניהם היו כועסים יותר ממני ופחדתי שיווצר ריב על דבר כזה שטותי.

"הארי נשלים את זה מחר בסדר? נשב מחר יותר זמן ונסיים כבר את העבודה הזו" אמרתי לו.

 "בסדר" הוא סינן דרך השיניים ועזב.

הושבתי את דראקו וניסיתי להרגיע אותו. "לא היית צריך להתערב דראקו" אמרתי לו.

"בטח שהייתי צריך להתערב! לא ראית איך הוא צעק עלייך?" דראקו אמר בכעס.

"בטח שראיתי אבל אני יכולה להסתדר לבד תודה רבה. ומה היה הקטע הזה ששאלת אותו אם מפריע לו שאני איתך" התחלתי להתרגז גם.

"מה הקטע?? מייצ'ל לא ראית שהוא לגמרי מאוהב בך?" דראקו צעק עליי.

הפרק הקודם		הפרק הבא