הארי בממלכת השוקולד

"זה לא טוב!" קראה פנסי בדאגה, רצה בעקבות חברתה, שבדיוק יצאה מן האולם הגדול. "נשארו עוד שני כרטיסים אחרונים, ואם לא נמצא אחד, ומהר- אני הולכת להפסיד את הסיכוי שלי עם דראקוש!"

"הכול יהיה בסדר. תירגעי," מיליסנט נוטרה שלווה לחלוטין.

פנסי נלחצה עוד יותר, "מה זאת אומרת תירגעי? איך אני יכולה להירגע כשיכול להיות שהדראקון שלי יהיה בתחרות הזאת, ואני לא? את לא מבינה מה זה אומר?! שהוא יכול להיות שם עם מישהי אחרת. מישהי אחרת, את קולטת?!"

מילי גיחחה, למראה פניה של פנסי.

"מה את צוחקת?! הוא יכול לשכוח ממני שם לגמרי! ואז, ואז כשהוא יחזור, יהיה לי אפילו פחות סיכויים איתו!!!"

"דבר ראשון- לא צחקתי. גיחחתי! דבר שני- אם אני רגועה כל כך, סימן שיש סיבה לכך!"

"סיבה?"

מילי פתחה את תיקה והראתה לחברתה את כמות הכסף שהייתה בו. וואו!

"אוקי. אז קדימה!" התלהבה פנסי.

מיליסנט מעולם לא הייתה ידועה כאחת שמוכנה לוותר על הכסף שלה בשביל מישהו אחר, למרות שהיה לה די והותר. נכון. הסיבה שהיא עסתה את זה הייתה, קודם כל, שפנסי הייתה החברה הכי טובה שלה. דבר שני, היא כבר מזמן רצתה שיקרה משהו בין פנסי למאלפוי, בתקווה שזה יקרב אותה אל בלייז זאביני. וחוץ מזה- ככל שפנסי קונה יותר שוקולד, מילי מקבלת יותר מהמאכל המתוק!

הן נעמדו בתור, או ליתר דיוק, עקפו שתי הפלאפאפיות בנות השנה השנייה וחייכו בחינניות למוכר, כדי שלא יגיד על כך דבר. כשתורן הגיע, הן ביקשו מייד עשרים חפיסות- ככה זה כשההורים עשירים- וניגשו מייד למלאכה. הן פתחו חפיסה אחר חפיסה, מקוות לזהות את הניצנוץ הזהוב.

חפיסה ראשונה- ריקה.

שניה- ריקה.

שלישית- ריקה הפ היא.

וגם הן פתחו עשרים חפיסות, בלי למצא. מה שחיפשו.

"עוד עשרים?"

”עוד חמש."

כהחמש הנוספות היו בידן, הן נשמו לעומק, והחלו במלאכת הפתיחה.

חפיסה ראשונה- ריקה.

שניה- ריקה.

חפיסה שלישית ו- ...

פנסי פרקינסון מצאה את הכרטיס התשיעי!!!

***

שיר וגלית ישבו מחוץ לטירה, והביטו בסלית'ריניות פותחות חפיסה אחר חפיסה מכל הר השוקולד שהן קנו. זה היה צפוי שהן ימצאו כרטיס בסוף!

"והנה עוד סיבה למה אני שונאת סלית'רינים!" אמרה שיר, מעקמת את פניה בגועל.

"מסכימה." ענתה גלית בבוז, "אבל יש גם צד חיובי-"

"חיובי?!"

"כן! הן השאירו את כל השוקולד!"

"סתומה..."

"ויש עוד שתי חפיסות שהן לא פתחו, יכול להיות שיש בהן משהו..."

"אבל קיבלת כבר כרטיס!"

"בשבילך, מפגרת!"

"את יודעת שאני לא רוצה."

"אולי בכל זאת תנסי לפתוח?"

"מה זה משנה, אני ממילא לא אוהבת שוקולד!"

"אני אומרת לך- יש לי הרגשה טובה לגבי החפיסות האלה!"

"אוקי... אז למה שלא תפתחי בעצמך?"

גלית ניגשה אל ערמת השוקולד. "ומה נעשה עם כל זה? הרי חבל להשאיר את השוקולד כאן..."

"אפשר לעשות מסיבת שוקולד!" התלהבה שיר. היא אומנם לא אהבה שוקולד, אך מסיבות- היא אהבה בהחלט!

"מוסכם." גלית הרימה את אחת החפיסות, "ועכשיו נראה אם האינטואיציה שלי צדקה!"

ריק.

"טוב, נו, יש עוד אחת..." היא הרימה את השניה.

הן הביטו זו בזו, ואז הורידו את מבטן, להביט בחפיסה שזה עתה נתפחה.

ותאמינו, או לא- מעל לשכבת השוקולד נצנץ לו כרטיס מוזהב. הכרטיס המוזהב האחרון!

***

הפרק הקודם		הפרק הבא