סיפורי נרגולים (חייה של לונה)

-עיכוב ענק,אני יודעת, מעכשיו יש לי יותר זמן לכתוב תודה שחיכיתם!!-

---------

*כל אחד פתח את מכתבו*

דראקו בהה במכתבו ואחרי זה העביר את מבטו ללונה. 

"לונה?"

"אה, כן," היא קיפלה את המכתב ותחבה אותו לכיס סגול שנראה שתפרה ידנית לגלימתה הצהובה. "חשבתי שלא הלך לי כל כך טוב במבחן האחרון, אתה מבין," היא אמרה בקול חולמני כהרגלה.

דראקו הביט בה במבט שואל. 

"לא זכיתי בכרטיס למשלחת" היא אמרה והביטה בו בחיוך. "אבל זה בסדר,באמת, לי ולאבא היו המון תכניות לשבוע הראשון של החופש, ולא היינו מספיקים הכל אם הייתי נוסעת למשלחת."

"אני מצטער, לונה, אני יודע שרצית לשמוע את ההרצאה המיוחדת על גילדנוקיפים.." הוא עצר באמצע המשפט כי היא חיבקה אותו והוא מיהר לחבר אותה חזרה.

"אני לא מאוד מאוכזבת," היא אמרה תוך כדי חיבוק, פניה קבורים בין קפלי גלימתו השחורה. "זה לא מה שהיה אמור לקרות. לא הייתי אמורה ללכת לזה." היא התנתקה ממנו וחייכה.

"טוב, אם נמהר אולי עוד נספיק לחטוף משהו משולחן ארוחת הבוקר," אמר דראקו, לקח את ידה והחל להתקדם לכיוון המדרגות. 

"דראקו," היא עצרה בו מלהתקדם. "לא סיפרת לי מה כתוב אצלך." 

לפתע דראקו נראה מאוד מתעניין בחליפת השיריון שעמדה לא רחוק מהם. "אני יודעת שהתקבלת. עבדת כל כך קשה." היא התקרבה אליו והתסכלה לתוך עיניו.

הוא הביט בה בהיסוס. "חשבתי שתתאכזבי --" הוא פתח, אבל היא רק אמרה "אני כל כך שמחה בשבילך." הוא ראה בעיניה את הכנות האופיינית לה.

היא משכה את קצה גלימתו קלות והוציאה אותו מהכישוף שבו היה נתון בכל פעם שהביט לתוך עיניה התכולות.

"אבל צדקת בדבר אחד," היא אמרה בחיוך מעט שובב.

דראקו הרים את מבטו. "במה?"

היא שלפה את ידו מכיס גלימתו והחזיקה בה בשעה שהחלה להתקדם. 

"אם נמהר אולי נספיק לאכול משהו."

-------------------------------------------------------------------------------------

כל בית הספר המה בהתרגשות. התלמידים והמורים בילו כמעט את כל זמנם הפנוי בימים הבאים בשיטוט במסדרונות ובחדרי המועדון ובירור מי התקבל למשלחת הנחשקת.

למחרת היום בו קיבלה את המכתב שלה, לונה ישבה עם הארי, ג'יני ונוויל על ספסל במדשאות, בשעת המנוחה של אחרי ארוחת הצהריים.

הם פיטפטו על משחק הקוודיץ' האחרון ועל הציונים במבחן של ג'יני ולונה בתורת הצמחים.

"אני יודעת שיכלתי ללמוד  קצת יותר," אמרה ג'יני בנימת סיכום הנושא, "אבל ספראוט יכלה לפרגן לי קצת יותר על בתשובה שלי על השאלה על הדודאים בסעיף האחרון."

"אולי אם היית מבלה פחות זמן ברביצה על הדשא עם הארי, היית יודעת את החומר כמו שצריך." אמר רון שהופיע עם הרמיוני לפתע, כשבידו טוסט מרוח בריבת תפוזים.

"עד עכשיו טחנת?" אמרה ג'יני בנימה מתגרה ברון. "וחוץ מזה, אני והארי לא רובצים על הדשא בדרך כלל," ואז הוסיפה בחיוך, "אנחנו יושבים על הספות שבפינת המסדרון שתמיד ריקה ליד כיתת שינוי הצורה."

"טוב, אני יודע שלא ממש היה לך דחוף להתקבל למשלחת הזאת," אמר לה רון, והוא והרמיוני התיישבו על הדשא מול הספסל שעליו ישבו האחרים. "אבל את יודעת כמה אמא מודאגת מהציונים שלנו, אז אולי תתאמצי קצת?"

ג'יני פתחה את פיה לענות, אבל הרמיוני אמרה : "אם כבר מדברים על המשלחת, נחשו מי אחד מהשלושה מהשכבה שלנו שהתקבלו?"

"חברינו הטוב מאלפוי," אמר נוויל . "שמעתי את פרקינסון שואלת אותו על התכניות שלו לקיץ, והוא אמר לה שהוא התקבל למשלחת."

"הוא בטח ממש נהנה להשוויץ עם זה, הפוץ, " אמר רון. 

"האמת שהוא נשמע קצת שונה," אמר נוויל. "לא התרברב בזה בכלל. כאילו שזה לא מספיק לו, שהוא מנסה להשיג יותר מזה."

"יותר מזה?" שאל הארי. "מה יכול להיות יותר טוב מכרטיס למשלחת הקוסמים הכי טובה בעולם?" 

"שני כרטיסים?" שאל רון.

"המשלחת הזאת לא עד כדי כך מדהימה," אמרה ג'יני והניפה את ידה בביטול. "אני מעדיפה בהרבה להיות קצת בבית החופש. תכננו לצאת לטיול בגבעות שמאחורי האסם שלנו," היא הביטה בחיוך בהארי, ששלח את ידו וחיבק אותה סביב הכתפיים. "חוץ מזה," הוסיפה ג'יני והתרפקה על כתפו של הארי, "למה שהוא ירצה שני כרטיסים? למי הוא ייתן את הכרטיס השני בכלל? זה מאלפוי, הוא חושב רק על עצמו."

הרמיוני שלחה מבט אוהד לכיוון לונה, שלא אמרה דבר בדקות האחרונות, והבינה שאולי לא היה נכון להעלות את הנושא של דראקו בחברתה, שכן כולם ידעו שהיא מיודדת איתו, ואיל שאר החבורה לא אהבה אותו.

"אבל המבחנים האלה היו הרבה יותר קשים מהרגיל." אמרה הרמיוני בניסיון לנווט את השיחה לנושא אחר. "למדתי למבחן בשיקויים יותר משבועיים! סנייפ שאל דברים שבכלל לא היו בחומר הלימוד."

"אבל בטח ידעת את התשובה גם ככה," אמר רון, "קיבלת ציון ממש גבוה." 

הרמיוני הסמיקה קלות אבל גם נראתה מרוצה. "איך היה לך במבחן של תורת הצמחים, לונה?"

"הלך לי טוב," היא חייכה, וניכר שרווח לה משינוי נושא השיחה. "ירדו לי נקודות רק בסעיף אחד, וזה היה בגלל שפרופסור ספראוט לא קיבלה את טענת הנגד שלי על טנטקולה פרחונית." היא צחקה וכולם הצטרפו לצחוק שלה.

"טוב, זה ידוע שאת מבינה בצמחים לא מוכרים יותר מאשר פרופסור ספראוט," אמר נוויל מעט בביישנות, ולונה אמרה "כן, היא אמרה שהצמח הזה לא קיים. נו באמת. אני ואבא מכינים מילקשייק-טנטקולה-פרחונית בכל שנה בחג ההודיה, זאת המסורת שלנו."

"את משהו, לונה," אמר רון בחיבה וחייך אליה.

---------------------------------------------------------------------------------

לפנות ערב היא ראתה את דראקו יושב בפינת האולם הגדול, היכן שקבעו להפגש, ודילגה לה לקראתו. הוא ראה אותה מתקרבת וקם לקראתה. כשהגיעה אליו הוא חיבק אותה והשניים עברו בשער של האולם הגדול ויצאו לטיול לאור הירח, שכבר החל להציץ מבעד לעננים, כאילו עוד לא בטוח שזהו אכן הזמן הנכון לצאת.

לונה נהנתה מערביה הפנויים עם דראקו לא פחות משנהנתה לשבת עם נוויל,ג'יני, רון, הארי והרמיוני, אך נראה שהטיולים עם דראקו היו מיוחדים יותר, מעין שעות קסומות כאלה, שכן את דראקו ראתה לעיתים רחוקות יותר משאר חבריה, והשעות איתו היו של שניהם בלבד.

באורח מוזר, דראקו נמנע מדיבורים על המשלחת באותו ערב. עברה בראשה של לונה מחשבה שאולי הוא לא רוצה שהיא תקנא, אבל היא ידעה שהוא יודע שלא אכפת לה לא לנסוע, ושהדבר היחיד שמפריע לה הוא שהם לא יתראו במשך חודש שלם.

מחשבותיה נדדו בנושא הזה עוד קצת- היא תיארה לעצמה איך תסתדר זמן רב כל כך ללא חברתו. היא התרגלה אל נוכחותו מאוד, כל אחד מהם היווה לשני מעין מקום מסתור בטוח שבו הוא יכול להגיד מה שעולה לו לראש.

הערב כבר ירד סביבם, וחושך החל לכסות את המדשאות של הגוורטס. דראקו ראה שהיא חושבת על דברים אחרים ולא לגמרי מקשיבה לבדיחה שסיפר לה. הוא טעה לחשוב שהיא חושבת על אביה, שעליו היא מדברת לא מעט, ואמר לה ברוך:"את מתגעגעת לאבא שלך, נכון?"

היא חייכה אליו חיוך חם. "בהחלט מתגעגעת. אבל האמת שלא על זה חשבתי עכשיו."

"אל תדאגי, את תראי אותו בקרוב." הוא אמר לה בתמיכה.

"אני לא נותנת לגעגועים לבאס אותי." אמרה בקול מעט קופצני.

היא רק קוותה שתצליח להתגבר כך גם אל הגעגועים העתידיים אל ידידה הטוב, שכעת הלך בחושך לצידה.

 היא שילבה את ידה בידו והם חזרו לטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא