רק אחת מהחבר'ה - בתרגום

פרק 10

דייט

השבועות הבאים חלפו במהירות עבור פרד והרמיוני. לעתים קרובות הוא נהג למשוך אותה למעברים סודיים בדרכה לכיתה, שם היו מתמזמזים עד שהרמיוני הייתה מתעקשת שעליה ללכת אחרת תאחר. "פרד, אני באמת לא רוצה ללכת אבל פרופסור מקגונגל תעניש אותי אם אני אאחר." היא אמרה ונישקה אותו ברכות פעם נוספת. היא הסתובבה כדי לצאת אבל הוא עצר אותה כשהקיף את מותניה בזרועותיו החזקות.

"אני אשיג עונש ממנה אחר הצהריים ואז נוכל ללכת יחד." הוא נישק את צווארה וכרסם ברכות את אוזנה. היא חייכה למרות שנאבקה להשתחרר. "אני לא רואה אותך מספיק. אני רוצה אותך רק לעצמי אחרי ארוחת הערב." היא פתחה את פיה מבלי שידעה אם היא עומדת להתנגד או לא. "כן, אני יודע שיש לנו לימודים מחר אבל פשוט לא אכפת לי. בחייך, אהובה. את יודעת שאת רוצה את זה." הוא צדק, היא באמת רצתה את זה. היא נאנחה והנהנה. "זאת הנערה שלי." הוא ליקק לרגע את אוזנה ושחרר אותה. היא נשמה עמוקות ולא זזה ממקומה. פרד צחקק, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה לה. "שינית את דעתך? את רוצה להבריז משינויי צורה?"

היא גנחה. "כמובן שלא." היא גיחכה כשהתקרבה אליו. חולצתה בקושי נגעה בשלו אבל היא יכלה להרגיש את נשמתו מאיצה. הוא הביא מטה אליה, פיו פתוח ועיניו אפלות. היא השתפשפה בו קלות כשזזה כדי לנשק את צווארה. היא נישקה את דרכה אל אוזנו וכרסמה אותה קלות כמו שהוא עשה לה לפניכן. היא יכלה להרגיש את הרצון שלו לתפוס אותה כשהיא חיכתה את הליקוק שלו. היא כמעט לא התרחקה ממנו כששמעה את גניחתו. "אני אראה אותך בארוחת הערב." היא דילגה מהמעבר הסודי בחיוך.

"זה לא היה נחמד, גריינג'ר." הוא קרא לעברה כשליבו פועם בחוזקה. זו הייתה הפעם הראשונה שהפה שלה הגיע למקום אחר מלבד שפתיו. זה מוטט אותו. הוא צריך להכין משהו טוב אם הוא רוצה לקבל עוד נשיקות כאלה הלילה. הוא איחר לשיעור לחשים וחייך כשפרופסור פליטיק הניד בראשו בייאוש. הפרופסור פשוט התרגל לאיחורים של התאומים והפסיק להעניש אותם כשהבין שהעונשים ממש לא מטרידים אותם.

"איפה היית?" ג'ורג' שאל והזיז את שרביטו בעצלנות. לי ישב ליד אנג'לינה כמו שעשה מאז שהתחילו לצאת. הוא השתמש בבלגן שבחדר כדי לתפוס את ידה בשובבות.

"עם הרמיוני." פרד הניד בשרביטו לכיוון הצפרדע של ג'ורג'. "אני לוקח אותה לחדר הנחיצות הלילה, אחרי ארוחת הערב. זה יהיה שינוי נחמד מההתמזמזויות במסדרונות. מה איתך ועם קייטי?"

"מצויין, כמובן. אם כי אני יודע למה אתה מתכוון. גם אני מתחיל להתעייף מלהתחבא במעברים סודיים. היא לא אמרה כלום אבל אני חושב שגם לה נמאס." הוא תפס את הצפרדע שלהם שניסתה לברוח. "הייתי צריך לחשוב על לקחת אותה לשם לפני זה."

"ובכן, כל עוד אתה לא לוקח אותה לשם הלילה, אנחנו יכולים ללכת בתורות."

שאר אחר הצהריים שלו חלף במהירות רבה להפליא. עם זאת, הוא היה חסר סבלנות עד שיהיה לבד עם הרמיוני. הוא בקושי הצליח לשלוט בעצמו כשנכנס לאולם הגדול וראה אותה יושבת ליד שיימוס. רון והארי ישבו מולם ונראו כאילו לא נוח להם עם המצב.

"שיימוס, אני מצטערת." הרמיוני רצתה שהוא יעזוב. היא לא רצתה שפרד יראה אותו יושב לידה. היא לא יכלה להאמין למה שקרה הרגע. שיימוס ישב לידה והניח יד על כתפה ממנה היא התנערה מיד. בהתחלה הוא שאל על העזרה שהייתה אמורה לתת לו בערב המחרת. ואז הוא הציע לה לצאת. היא הייתה בהלם, הוא ידע שהיא הייתה עם פרד. למען האמת, נראה שכל הוגוורטס יודעים שהיא יוצאת עם פרד וויזלי. עם זאת, נראה שכל הבנות חושבות שזו סוג של מתיחה.

"בחייך, הרמיוני. אין לשניכם שום דבר משותף. אתם אפילו לא-" שיימוס הניח את ידו על ידה שנחה על השולחן. היא משכה אותה ממנו.

"תראה, פיניגן, אני מחבבת את פרד והוא מחבב אותי. אתה לא עומד לשנות את זה. אני מצטערת אם גרמתי לך להאמין במשהו לא נכון, זאת לא הייתה הכוונה שלי. למען האמת, המוטיבציה שלך הייתה מה שגרם לך להאמין בדברים שגויים בבסיסם. אני אודה לך אם לא תעלה שוב את הנושא הזה," הנער נראה עצוב ומעט כועס. "ואני חושבת שכדאי לך למצוא מישהו אחר שיעזור לך."

"לא הייתי צריך עזרה מלכתחילה." הוא מלמל לפני שעבר לשבת ליד דין, פרוואטי ולבדר שצפו בהם.

"הצלחת לעבוד עלי." היא לחשה להארי ורון אחרי שהוא הלך. הם צחקו ואז הפסיקו  לפתע, מביטים מעבר לכתפה. אל תגידו לי שהוא כבר חזר, היא חשבה. לפני שהספיקה להביט מאחוריה, שתי ידיים נחו על כתפיה והיא נשברה. "תראה!" היא משכה את עצמה בגסות מהאחיזה. "אמרתי לך ש-" היא הסתובבה וראתה את פרד המופתע. "הו, פרד, אני כל כך מצטערת. לא ידעתי שזה אתה."

"זה בסדר, ראיתי אותו יושב פה." פרד התיישב לידה, מביט בפניה. הארי ורון כחכחו בגרונם ומלמלו משהו על חדר המועדון, קמו ועזבו.

"צדקת," היא נאנחה ואחזה בידו, מנסה להתעלם מהנערה היפה והבלונדינית שישבה מאחוריו. הנערה צפתה בהם בעניין וגיחכה. "הוא הציע לי לצאת."

"מה אמרת?"

"אתה באמת צריך לשאול?" היא התרעמה. "אמרתי לא, כמובן. אני לא מחבבת אותו, מעולם לא חיבבתי. אני מחבבת אותך." סומק עלה אל פניה כשהיא אמרה את המשפט האחרון. היא הייתה מודעת לכל הבנות שישבו וצפו בהם.

"אני יודע," הוא לחש ונשען קרוב יותר. "אני מצטער. פשוט התחלתי קצת לקנא." הוא הבריש קלות את שפתיו כנגד שלה והיא הצטמררה קלות. זו הייתה נשיקה מהירה, היו יותר מדי אנשים שצפו בהם. "בואי נוכל." הוא הסתובב במקומו והחל למלא את הצלחת שלו. הוא ראה את חברתה של אנג'לינה, ארין, יושבת מצידו האחר. אם היה מביט לפני כן על השולחן, היה מתיישב משמאלה של הרמיוני.

"היי, פרד." היא חייכה והתקרבה אליו. הוא נהם לעברה, פיו מלא בתפוחי אדמה, והתקרב להרמיוני שקפאה למשמע מילותיה הבאות. "אתה יודע, אתה לא צריך להנמיך את הסטנדרטים שלך. הייתי יותר משמחה לארח לך לחברה, למשך כל הלילה." היא קרצה אליו.

פרד הרגיש את דמו רותח. הוא בלע, מסתובב אל הנערה ונאבק להשאיר את קולו שקט. "תראי, ילדה, לא הנמכתי את הסטנדרטים שלי, העלתי אותם. ואין מצב שאת היית עומדת בהם. עכשיו, אני מציע שתלכי למצוא מישהו אחר שתוכלי לזרוק את עצמך עליו לפני שהרמיוני תחליט לשלוף את השרביט שלה. אפילו אני לא אוהב להיות בצדו השני." הוא נעץ בה מבט עד שהיא נשכה את שפתה ועזבה.

פרד הסתובב חזרה אל האוכל שלפו אבל לפני שהספיק לקחת ביס נוסף, פיה של הרמיוני נצמד לשלו. היא נשארה כך למשך רגע קצר לפני שהתנתקה, מסמיקה באדום. מחיאות הכפיים שמסביב רק גרמו לה להסמיק עוד יותר. "מוכנה ללכת?" הוא התעלם מבטנו המתלוננת.

"כן," היא זינקה על רגליה, תופסת את ידו ומושכת אותו איתה, מתעלמת מכל הקריאות מסביב. היא גררה אותו איתה במעלה מספר גרמי מדרגות עד שנעצרה. "מצטערת, אני מניחה שהתחלתי לקנא קצת בעצמי."

"אין צורך להתנצל, אהובה. אז את מוכנה לדייט שלנו?" היא פתחה את פיה לענות אבל הוא דיבר שוב לפני שהייתה לה ההזדמנות לענות. "כמובן שאת מוכנה. מי לא יהיה מוכן לדייט איתי?" היא גלגלה את עיניה בעודו מוביל אותה אל הקומה השביעית אל חדר הנחיצות. הוא פתח את הדלת ונתן לה להיכנס ראשונה.

"וואו, פרד, זה..." קולה נעלם. סקרן, הוא דרבן אותה להיכנס כדי שיוכל להיכנס אחריה ולסגור את הדלת לפני שמישהו יבחין בהם. מה שהוא ראה הפתיע אפילו אותו. הם היו בגינה של המחילה, תקרה דימתה שמים כחולים ושמש זורחת.

"כן," הוא הסכים, כבר מרגיש רגוע יותר. "זה נחמד." הוא החזיק בידה והלך ברוגע בגן השופע. הוא שמע את האנחה שלה ולחץ קלות על ידה. הם טיילו בגינה, מדברים על הכל מהבגרויות עד קווידיץ' וחנות המתיחות שלו. הם נעצרו תחת עץ אלון גדול ליד פרחים יפיפיים והיא נשענה על העץ.

הרמיוני שאפה את ריחו כשהוא התקרב והניח את ידיו לצדדיה, מצמיד אותה לעץ. הוא סגר את המרחק בניהם ונישק אותה. היא נהנתה מתחושת ידו על מותנה והניחה את ידיה על חזהו, מזיזה אותן באיטיות אל גבו כשהוא התקרה אליה עוד יותר. היא איבדה את עצמה בתחושות שהוא גרם לה.

"הרמיוני," שפתיו עברו אל צווארה. "את יכולה לעשות משהו בשבילי?"  היא בקושי הצליחה לנשום כשהנהנה. "את זוכרת מקודם במסדרון כשנישקת את הצוואר ואת האוזן שלי? את יכולה לעשות את זה שוב?"

היא נזכרה במה שעשתה קודם. העובדה שהיא יכלה להשפיע עליו בצורה כזאת ריגשה אותה אבל היא הייתה לחוצה מחשש שלא תעשה זאת נכון. היא ליקקה את שפתיה והניחה אותן בשקע צווארו והוא נאנח, זורק את ראשו לאחור.

"מרלין, זה מרגיש טוב." קולו היה עמוק וצרוד מהרגיל כשהיא הריצה את לשונה על מרכז צווארו, מחייכת בין הנשיקות והליקוקים. כשמצצה בזהירות את גרונו, הוא תפס אותה חזק יותר והוריד את ראשו כדי לנשק אותה.

פרד נישק אותה ברעב, ידיו מטיילות בכל מקום שיכלו להגיע אליו ולבסוף ידו נעצרה על חזה. היא יבבה קלות והוא תפס את שפתה התחתונה בין שיניו, מכרסם בה מעט. הוא נישק אותה שוב באותה תשוקה, מתרחק ממנה מספיק כדי שיוכל להכניס את ידיו בניהם וללטף את חזה. היא התנשמה ומשכה את עצמה ממנו.

"מהר מדי?" הוא שאל בקול צרוד והיא הנהנה כמעט מיד. הוא הזיז את ידיו והצמיד את גופיהם, אוהב את התחושה של גופה הרך כנגד גופו הקשה.

הוא לא היה בטוח כמה זמן הם היו שם. עברו שעות, בזה היה בטוח, והוא ידע שהרמיוני תהרוג אותו אם תיתפס אחרי שעות העוצר. בשלב מסויים הם נשכבו על הדשא, ולמרות ששניהם היו לבושים לחלוטין, הרמיוני פתחה כמה כפתורים בחולצתו והשחילה פנימה את ידיה.

מגעה בחזהו הטריף אותו והוא נלחם כנגד התשוקה לעשות לה אותו הדבר. הוא כבר ידע שזה לא עומד לקרות ולא היה צורך לענות את עצמו. הוא הופתע מהתנוחה אליה הגיעו, כשהוא חצי מעליה, רגליהם שלובות זו בזו. השניים לא נפרדו מאז הנשיקה הראשונה כנגד העץ, ומאז הנשיקות איבדו את הצורך הנואש והפכו לעדינות יותר. הרמיוני אפילו הרשתה לו להחזיר את ידו לחזה כל עוד הוא לא השאיר אותה שם.

פרד עינה את עצמו, הוא ידע את זה. הוא היה קשה כל כך שזה כאב, אבל הוא לא יכל לעצור גם אם רצה, לכן הסתפק בחיכוך מותניו כנגד שלה – גם אם שמה לב, היא לא התלוננה. לאחר זמן רב יותר מכפי שציפה, הוא התרחק ממנה.

"אהובה, הגיע הזמן לחזור." היא שרבבה את שפתיה. "אני לא רוצה לחזור, רק תגידי ואני אשאר פה איתך כל הלילה."

היא נאנחה בתגובה והוא ידע שזה נגמר, עוזר לה להיעמד. היא יישרה את בגדיה ואז הביטה עליו בגיחוך. הוא חייך בחזרה בעוד היא מכפתרת חזרה את חולצתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא