איזה גבר!

כשהתעוררתי, הרגשתי נורא.

דיברתי אל סיריוס ממש לא יפה אתמול, וידעתי את זה.

היום יום שישי, כלומר... מחר יוצאים להוגסמיד.

חייכתי לעצמי.

מאוד רציתי כבר ללכת לפגישה עם הנרי.

התלבשתי והלכתי לארוחת הבוקר בהליכה שפופה מעט.

"בוקר טוב," חייכתי לעבר רמוס.

"הקדמת היום," חייך רמוס, "משהו קרה? את נראית כאילו לא ישנת כל הלילה."

"ישנתי קצת," חייכתי אליו.

"מה שלומך?" הוא שאל אותי, מזיז כיסא כדי שאשב.

"בסדר, אני חושבת," אמרתי, מחייכת מעט.

"היי, אפשר לשבת פה?" שמעתי קול מאחורי.

סובבתי את ראשי.

"בטח, הנרי." חייכתי אליו.

הוא התיישב.

"היי, פמלי?" אמר רמוס, קולו נוקשה מעט.

"כן?" הוא פנה אל רמוס.

"אני לא מסכים שתיגע בה," אמר רמוס בקול נוקשה, מביט בהנרי.

"רמוס!" אמרתי לו בכעס.

"מה?" שאל רמוס בקול מתנצל מעט, "אני מנסה לשחק את האבא!"

צחקנו.

"אבל באמת, תזהר איתה. אני לא רוצה לראות אותה בוכה יום אחד בגללך," אמר רמוס.

"אני לא יכול לגרום לה לבכות. זה קשה מידי." אמר הנרי.

"אתה צודק. מרי חזקה מידי בשביל לבכות." חייך רמוס, "אבל בכל זאת, תשמור עליה."

"אני מבטיח." אמר הנרי ולחץ את ידו של רמוס.

"טוב, אני הולכת למגורי הבנות," חייכת אליהם.

הלכתי למגורי הבנות בהבעת פנים מרוצה, הרגשתי נפלא כל כך, עד שכמעט שכחתי מסיריוס.

אבל לא להרבה זמן.

**

"סיריוס!!!" שמעתי את שאגתו של רמוס.

"זה מה שאני חושב! אתה לא יכול לשנות את מה שאני חושב!"

"אבל אני חבר שלך, ואני יכול לבקש ממך לא לצרוח את המחשבות המזורגגות האלה!" צעק רמוס.

נבהלתי.

לרמוס לא מתאים לצעוק ככה.

עם רמוס כועס, בדרך כלל הוא מתאפק או נהיה קריר.

"עוד מעט זה גם יהיה ג'יימס ופיטר, ואני אשאר לבד!" צעק סיריוס.

"תפסיק, סיריוס, אתה לא בחורה בת שתים עשרה שהחברות שלה נטשו אותה!" צעק רמוס, "תתעורר- הוא בן אדם טוב והוא יעשה למרי טוב!"

"אני לא חושב ככה!" צעק סיריוס.

"אז אל תחשוב ככה! זה לא משנה לי! אני רק מבקש ממך לא להתנהג ככה! תפסיק להיות מגעיל!"

"היי, אני לפחות לא אוהב גברים!" צעק סיריוס.

שקט.

עיניי נפערו לרווחה.

סיריוס? סיריוס אמר את זה?

ירדתי למטה.

כל חדר המועדון הביט בשניים בתדהמה.

רמוס הביט בסיריוס בכעס.

"רמוס..." מלמלתי בייאוש.

רמוס התחיל לרוץ לכיוון המדשאות.

"כפיים, סיריוס!" פניתי אליו בכעס, עיניי רושפות אש.

ג'יימס הביט בנו במבט נדהם.

לא סיפרנו לו.

דחפתי את סיריוס לספה ורצתי בעקבות רמוס.

טוב, עם כל הכדורגל- הרגליים שלי נהיו די חזקות, וגם תמיד היו לי רגליים ארוכות, דבר שעזר לי לרוץ.

גם נעלי הספורט שלי עזרו לי לרוץ.

היה לי רק אותן ואת הכפכפים לימי הקיץ.

תפסתי את רמוס, אבל הוא הוריד את ידי.

"תעזבי אותי!" הוא שאג לעברי, "הכל בגללך, אם לא היית משתנה והורסת לנו את החיים!"

"אני רוצה לעזור, רמוס." אמרתי בקול הגיוני.

"אני לא צריך עזרה!" הוא שאג לעברי שנית.

"רמוס... לעזאזל, אתה יודע שהוא לא התכוון."

"כן, ברור, הוא לא התכוון לצרוח את הנטיות המיניות שלי מול כל המועדון."

"רמוס..." מלמלתי בייאוש.

ראיתי את הצללית של ג'יימס במרחק.

הוא רץ לעברנו.

"נו, קדימה, ירחוני." אמרתי לו בקול רך מעט.

"רמוס, אני לא כועס עלייך, לא איכפת לי מי אתה או מה אתה, אתה חבר שלי וכל עוד אתה לא מנשק את לילי אני אוהב אותך, זה לא משנה לי אם אתה גיי," אמר ג'יימס, מתנשף, "אבל למה לא סיפרת לי?"

"זה לא משנה עכשיו, ג'יימס." אמר רמוס, תומן את פניו בידיו.

הבטתי בג'יימס.

הוא נראה די המום.

טוב, גם אני הייתי המומה כשרמוס סיפר לי שהוא הומו.

פיטר הגיע.

"רמוס, אני..." הוא שקל את דבריו, "אני מצטער על מה שקרה."

"הו, תודה, פיטר." אמר רמוס וחייך לעברו.

פיטר חייך בחזרה.

באותו רגע כל כך אהבתי את פיטר- איך שהוא יודע איך לנחם אבל לא לתת לבן אדם הרגשה שהוא מסכן.

חייכתי אליו.

"תודה, חברים, אבל..." רמוס שקל את דבריו, "אתם יכולים ללכת."

אני, ג'יימס ופיטר הלכנו, בעודנו ממלמלים 'להתראות'.

נכנסנו שלושתנו לחדר המועדון.

סיריוס התקדם אלינו בהיסוס.

ג'יימס הביט בו, פתח את פיו- אך מייד סגר אותו.

פיטר הסמיק וניסה לא להסתכל על מה שקורה.

אני, לעומת זאת, הבטתי לסיריוס בעיניים, מסרבת להפסיק להביט בהן.

סיריוס נמנע מקשר עין ופזל לצד.

"סיריוס." אמרתי.

הוא הביט בי.

"על מה רבתם בכלל?" שאלתי אותו.

סיריוס הביט בג'יימס, ואז בפיטר, ואז בי- והתחיל למלמל.

"על מה רבתם, סיריוס?" שאלתי אותו בעקשנות.

סיריוס הביט בי, מסמיק מקשר העין שנוצר בינינו.

"עלייך."

**

התעוררתי אחרי יום של הכנת שיעורי בית.

לא שהיה לי משהו יותר טוב לעשות.

החלטתי שאני צריכה להיות מאושרת היום ולא לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעל הנרי ועליי.

התלבשתי בבגדים די יפים, אני חושבת, וסירקתי את השיער (!) ועשיתי תסרוקת של קוקו גבוה, ולבשתי נעליים יפות שלילי קראה להן נעלי אולסטאר.

החולצה שלי הייתה טוניקה (שזאת חולצה ארוכה מאוד- למדתי את זה מג'יין) בפסי אפור-לבן, האולסטאר היו בצבע אפור ובקצה לבן, ולבשתי ג'ינס עד הברך.

נראה לי שנראיתי בסדר...

בכל מקרה, הלכתי לפונדק שלושת המטאטאים בתשע, שם קבענו להיפגש.

"היי," חייכתי לעברו.

הוא הסתכל עליי.

"את יפה..." הוא חייך אליי.

"תודה..." הסמקתי מעט.

אני חייבת לכתוב משהו, מחברת-מוזרה-מקושקשת-שאמורה-להיות-שרופה-עכשיו, אני ממש לא רגילה שקוראים לי יפה.

קראו לי יפה רק פעמיים בחיים שלי, אם לא כוללים את אימא שלי...

דרך אגב, השם שלך יותר מידי ארוך. אני חושבת שאקצר את זה ל-"יומן".

בכל מקרה, הוא לקח את היד שלי ופתח לי את הדלת. נכנסנו שנינו לתוך פונדק שלושת המטאטאים.

סיריוס ישב שם עם פיטר וראה אותי, והפה שלו נפתח.

פיטר הסתכל לאן שסיריוס מסתכל, וגם הפה שלו נפתח.

ואני רק חיפשתי איפה לקבור את עצמי...

בכללי, באותו רגע, כל מי שהיה בפונדק שלושת המטאטאים הביט בנו, בעיקר סיריוס ופיטר ושלוש מעריצות נלהבות של הנרי מהפלפאף.

התיישבנו בשולחן ליד החלון.

"א...את רוצה שאני אביא לנו משהו לשתות?" שאל אותי הנרי במבוכה, גם הוא מרגיש לא בנוח מהמבטים שננעצים בנו.

"אוקיי..." מלמלתי בחיוך.

"אני אביא לשנינו בירצפת." הוא אמר, "מייד חוזר".

ניסיתי להחליק מתחת לשולחן, כשאחת המעריצות של הנרי הרימה את השרביט שלה לאט לאט מתוך הכיס, אבל אז הנרי חזר והיא הכניסה את השרביט.

"טוב, אז..." הוא מלמל.

חייכתי אליו.

"את יודעת, מחליפים את הקפטן שלנו בקרוב." הוא אמר לי פתאום.

"באמת?" שאלתי בחיוך.

"כן, אני בטוח שזה יהיה פוטר." הוא אמר.

"רוב הסיכויים שכן, כי כבר משנה שעברה הוא התמודד לתפקיד קפטן הקבוצה." אמרתי.

"נכון," הסכים איתי הנרי, "וזה טוב, כי עם קפטן כמוהו בטוח ננצח במשחק נגד האפלפאף בקרוב."

"נכון, יש להם את המחפש החדש- ארנסון, והוא ממש טוב, ככה שנצטרך את ג'יימס."

"כן, אבא שלו היה פעם שחקן מקצועי,  אבל הוא פרש בגלל פציעה," אמר לי הנרי.

"כן, אני זוכרת אותו. ההוא ששיחק בנבחרת של בולגריה והתרסק בצורה קיצונית במחצית השנייה," אמרתי.

"כן, ההתרסקות שלו יכלה להוביל למוות. תחשבי כמה מזל יש לו!"

"כן, מקרים כאלה גורמים לי לא לרצות לשחק באליפות הקווידיץ'," חייכתי.

"צודקת." אישר הנרי את דבריי.

"אם ננצח במשחק הזה נגד רייבנקלו, אז המשחק הבא שלנו יהיה נגד סלית'רין." אמרתי.

"הם קטנים עלינו," חייך הנרי.

"צודק, סתם חבורת שחצנים," אמרתי בהסכמה.

הייתה שתיקה קצרה.

"מרי," הוא הביט בי ברצינות, "מה קרה לך עם בלק אתמול?"

"אני..." מלמלתי.

"את לא חייבת לספר," הוא קטע אותי.

"לא, זה בסדר... פשוט... עזוב, תשאל את סיריוס," אמרתי.

"אוקיי..." הוא מלמל, מביט בי.

לפתע חיוך נפרש על פניו. "רוצה ללכת לאגם?"

הבטתי בו בחיוך.

"אני אשמח." חייכתי.

הוא לקח את ידי בפעם השנייה באותו יום, והלכנו לכיוון האגם.

הבטתי בהנרי, והבנתי למה יש לו מעריצות- כלומר, היה לו שיער חום-בלונדיני כזה ועיניים תכולות, והוא היה גבוה מאוד, וגם שרירי בגלל אימוני הקווידיץ'.

הוא היה די... יפה*.

הוא גם היה מאוד עדין כזה, או כמו ששמעתי פעם את ליירה מתארת אותו- ג'נטלמן.

לעזאזל, מה זה בכלל ג'נטלמן?

הג'נט של המן?!

הו, לא חשוב...

התיישבנו על שפת האגם ודיברנו המון.

הוא סיפר לי על אבא שלו שבגלל שהעיפו אותו מהקבוצה שלו בקווידיץ', הוא כל הזמן דחף את הבן שלו קדימה כדי שבנו יהיה מה שהוא לא היה.

אמרתי לו שזה נשמע נוראי ושאסור לו להסכים לזה, ואז סיפרתי לו על אימא שלי שאומרת לי כל הזמן להתנהג כמו אישה ולא חושבת אף פעם שאני לא מרגישה נוח בתור אישה, והוא אמר לי שלדעתו אני האישה הכי טובה שיש.

בכל מקרה, דיברנו על כל דבר אפשרי עד שהיה ממש חשוך.

"טוב, אני מניח שצריך להיפרד," שמעתי את האכזבה בקולו כשקמנו.

"כן..." מלמלתי בעצב.

"טוב, אז..." הוא הביט בי ומלמל.

לפתע קרה דבר שממש לא ציפיתי שיקרה- הוא התקרב אליי.

יותר מידי...

ארר.

ואז הוא התנשק איתי.

וככה אני מגיבה לזה, כותבת שורה ארורה ביומן הדפוק הזה.

האמת? זה הרגיש נפלא. אבל כל הזמן נזכרתי שקרוב לפה התנשקתי עם...

הו, אסור לי לחשוב על זה.

זה היה חלום של סיריוס, זה לא קרה.

אוף, אבל שם בדיוק התנשקתי עם סיריוס!!!!!!!

הינה, אמרתי את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ה-ת-נ-ש-ק-ת-י ע-ם ס-י-ר-י-ו-ס- ! - ! - !

ואז זה הרגיש הרבה יותר טוב.

הו, לעזאזל, מה אני אומרת.

כותבת.

שיהיה.

**

היום התעוררתי בצורה מוזרה ביותר- השמיכה שלי העירה אותי.

זאת אומרת, כנראה זזתי מתוך שינה והרגל שלי הסתבכה בשמיכה, ואז ניסיתי לשחרר אותה תוך כדי שינה וכל כולי הסתבכתי בה.

התעוררתי ונזכרתי שהיום יום ראשון, ושמותר לי לישון עד מתי שבא לי.

ביום שבת כל הוגוורטס חוגג, בדרך כלל, וביום שבת כולם נוחרים במיטות שלהם.

אבל לא, לא אני.

בכל מקרה, סידרתי את המיטה שלי, מנסה לא להעיר את חברותיי לחדר.

אחרי זה רצתי לינשופייה, ושמתי את סנופי (ככה קראתי לינשוף הקטן שאבא שלי קנה לי) על היד שלי, מנסה ללמד אותו לעשות סיבוב באוויר.

בסופו של דבר התייאשתי כי סנופי החליט שיש לו פחד גבהים וכל פעם קפץ לי מהזרוע, אז שמתי אותו בכלוב הקטן שלו וחזרתי לחדר שלי כדי לתת לו קצת חטיפים.

אחרי זה כתבתי מכתב לאיימי.

היי איימי, מה קורה?

תכתבי לי, לא דיברנו מאז הקיץ.

משהו חדש?

לי יש משהו חדש.

טוב, אל תצרחי או משהו, אבל יש לי חבר.

ג'יימס (ההוא עם המשקפיים שבא אליי בחופש כשהיינו בנות שלוש עשרה) עשה מסיבה גדולה ושם הכרתי את הנרי פמלי.

בטח השם מוכר לך, הוא שחקן קווידיץ'.

נבחרתי לשומרת בנבחרת הקווידיץ' של גריפינדור, ומחר יש את האימון הראשון השנה.

בכל מקרה, מה קורה אצלך בבובאטון?

בקרוב הנשף ושמעתי שאתם תתארחו אצלנו.

נפגש שם!

ממני,

      מרי.

הבטתי במכתב שלי.

קיפלתי אותו, שמתי אותו בפה של סנופי ולחשתי לו; "לבית הספר בובאטון, לאיימי האלה".

הוא הסתכל עליי בחיבה ועף.

בגלל העובדה שהתעוררתי בשש בבוקר ביום שבת ולא היה לי מה לעשות כל כך, החלטתי ללכת לארוחת הבוקר, בתקווה לפגוש את רמוס.

התיישבתי בשולחן של גריפינדור שהיה כמעט ריק מתלמידים. רק רמוס, לילי, ושני תלמידי שנה ראשונה ישבו סביבו.

התיישבתי ליד לילי ומול רמוס.

"היי," קולי היה צרוד משום-מה.

הם השיבו לי מלמולי היי, לילי שקועה ב"נביא היומי" ורמוס סתם בוהה האוויר.

הייתה שתיקה.

אין לי מושג למה, אבל היום היה לי תאבון, אז אכלתי טוסט שלם.

אחרי זה מזגתי לעצמי קפה ושתיתי בריכוז.

"רוצה ללכת להוגסמיד באחת-עשרה?" שאלתי את רמוס.

"לא תודה, אין לי על מה לחגוג," הוא אמר ביובש.

"לילי?" שאלתי אותה.

"האמת היא שאני, ליירה וג'יין תכננו לצאת לקניות היום. רוצה להצטרף?" היא שאלה.

"אוקיי." אמרתי.

הייתה שתיקה ארוכה. בסוף נפרדתי מהם והלכתי לחדר המועדון.

בדיוק כשהתכוונתי לעלות למגורי הבנות, יד נחתה על כתפי.

הסתובבתי.

"היי..." מלמל סיריוס.

"היי." אמרתי.

"אני... מצטער." הוא מלמל.

"אתה צריך להתנצל בפני רמוס, לא בפני."

"אני יודע." הוא אמר, "שולם?"

הצמדנו זרתות ושרנו "שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם," וצחקנו.

סיריוס הביט בי כמה דקות. "איך היה בדייט?" שאל פתאום.

"היה כיף," חייכתי.

"ראיתי אותך." אמר סיריוס.

"כן, ראיתי שראית אותי."

"את התלבשת..." הוא מלמל, תוקע מבט בנעליו.

"מה?" שאלתי אותו.

"כלום."

"ובסוף... אתם... כלומר..." הוא לא הצליח לדבר בלי למלמל.

"מה?" שאלתי אותו.

"אתם התנשקתם בסוף?" שאל אותי.

הסמקתי כולי.

"לפי זה שאת מסמיקה, אני מבין שכן," חייך סיריוס בממזריות.

"סיריוס." הנפתי אצבע באיום.

"אנה והנרי מאוהבים!" צעק סיריוס בחיוך גדול והחל לברוח.

"סיריוס!!!" שאגתי בכעס ורדפתי אחריו, אבל בלבי שמחתי.

הכל חזר לקדמותו.

**

"תראי, מרי! איזה נעליים יפות!" קראה ליירה.

"כן, הן באמת יפות. אבל העדפתי את האדומות האלה בחנות הקודמת," אמרה ג'יין.

"האדומות באמת היו יפות, אולי אני אקנה אותן לנשף," אמרה לילי.

"אתן כבר חושבות מה לקנות בנשף חג המולד? זה עוד חודשיים!" אמרתי.

"נכון, אבל זה אירוע מרגש מידי מכדי שנחכה חודשיים," חייכה ליירה.

"עם מי אתן הולכות?" שאלה אותנו לילי.

"לי אין מושג," מלמלתי.

"אתן מכירות את אדוארד הנס מהאפלפאף?" שאלה אותנו ג'יין.

" כן... ההוא עם השיער הבלונדיני?"

"כן. איתו אני הולכת." אמרה ג'יין, "הכרנו במסיבה שג'יימס ארגן, ואני ממש מחבבת אותו. הוא כבר הציע לי."

"אני מקווה שרמוס יציע לי לצאת." חייכה ליירה.

"אה." מלמלתי.

שלוש הבנות תלו בי עיניים.

"מה?" שאלתי.

"את תעזרי לי, לא?" שאלה אותי ליירה עם מבט כלבלב.

"א...אני לא יודעת..." מלמלתי.

"הרי מה שסיריוס צעק לא היה נכון לגבי רמוס," אמרה לילי.

הסמקתי כולי.

"אני פשוט לא בטוחה שרמוס יאהב את זה שאני משדכת ביניכם..." מלמלתי.

"הוא מקסים..." נאנחה ליירה.

חיפשתי איפה לקבור את עצמי.

"רמוס הוא באמת חמוד," הסכימה ג'יין.

"הוא מאוד רגיש ומתחשב," אמרה לילי.

חיפשתי איפה לדפוק את הראש...

"והוא כזה חתיך..."

"הו, זהו זה!!!" צרחתי ורצתי לשירותים הקרובים.

"מה יש לה?" שמעתי את קולה של ליירה מבחוץ.

"אין לי מושג..."

"מרי! אל תתקעי עכשיו בתוך השירותים של חנות המטאטאים הזאת!"

"מטאטאים?" שאלתי בהתלהבות.

הפרק הקודם		הפרק הבא