עידן האהבה

היא מסדרת את הצווארון של רון, והם מפסיקים לרגע.

"אתה לא רעב?" היא שואלת אותו, ומתרכזת בצווארון.

"כן, למעשה אני די רעב. "

"אז מה דעתך שנאכל, רון?"

"נשמע טוב, מה את אומרת?"

"אני מסכימה, "

"טוב, אז מה יש?"

"אפשר לעשות סלט פירות, אבל אני שואלת אותך מה אתה רוצה לאכול."

"אהה, אז רונלד וויזלי לא בטוח, אבל סלט פירות נשמע די טוב. "

"או שנאכל בחוץ. " היא אומרת.

"אז נאכל בחוץ. " מחליטים השניים. 

הם מתארגנים במהרה, אורזים את הכסף ויוצאים.

"אז לאן עכשיו?"

רון לא מתמצא באזורי מוגלגים, אולם הרמיוני כן.

"מונית!" היא צועקת. רון בחיים לא ראה אותה כל כך... פיקחית. "אה, בלונדון דברים מתנהלים כמו בניו יורק, רוני." וטופחת על כתפו. הם נכנסים למונית. 

"לאן?" שואל קול עבה וזקן.

"רחוב ווייליג'אס 12, בבקשה. " אומרת הרמיוני. איזה קור בחוץ, זה לא ייאמן. הקיץ מגיע לקיצו. 

הנסיעה עורכת כעשרים דקות. הרמיוני ורון מקשקשים על החתונה של הארי וג'יני, ועל ויקטור הדפוק וריטה הרכלנית. ולנהג הזקן אין מושג על מה הם מדברים. 

"הגענו. " מכריז הנהג. הרמיוני משלמת לו את הכסף והם יוצאים.

"אוקיי, " אומרת הרמיוני. "הרבה זמן לא הייתי פה. בואו נראה אם אצליח להתעשת. טוב... חנות הבגדים נמצאת שם, והמסעדה נמצאת... "

היא מצביעה על מסעדה קטנה ברחוב שקט מאוד. מי היה מאמין שבעיר הבירה של אנגליה יהיה רחוב אחד כל כך שקט?

הרחוב ריק לגמרי. אולי שלושים בתים, כמה חנויות בגדים, מינימרקט ומסעדה.

יותר נכון, בית קפה. קטן, ישן.

"שלום, " כשהשניים נכנסים בדלת, פעמון זהוב שתלוי למעלה מצלצל בחינניות.

"שלום, ברוכים הבאים ל'מעבדת הקפה', " מבין צללי דלת המטבח צצה לפתע אישה שמנמנה, בעל קרה שחור, פנים שמנמנות ודואגות ועיניים שחורות.

"שבו, בבקשה. " 

בית הקפה ריק לגמרי. 

"מה תרצו?"

"אהה... הרמיוני, מה תרצי?" מחייך רון.

"אהה... טוב. שוקו חם וטוסט עם גבינה צהובה."

"אוקיי, ואתה?"

"מה שהיא אמרה."

היא מהנהנת והולכת בצעדים מהירים אל המטבח.

"אתה יודע שפגישה בבית קפה אצל המוגלגים נקראת דייט?"

"באמת?" שניהם מסמיקים.

"אה - הא, " מהנהנת. "אתה יודע, אף פעם לא חשבתי שאני אגיד לך את זה... וברצינות, בחיים לא באמת אמרתי לך את זה... לא במילים, בכל מקרה. ואם יקרה עכשיו משהו, רון, לא משנה מה, אני רוצה שתדע משהו."

הוא מחכה כמה שניות ומחייך. "גם אני אוהב אותך. "

הם יוצאים מהמסעדה תוך כדי פטפוטים, והרמיוני מנקה כתמי גבינה צהובה שמרוחים על פניו של הג'ינג'י וקצפת מהשוקו בשפם וליד הפה, לרוב. 

"טוב, אמא, הבנו אותך. נראה לי שעכשיו את יכולה לעזוב. " אומר. היא נושקת לו ללחיו הימינית ארוכות ואז הם מתנשקים 'קטנות'. 

הם נכנסים לבית. שם מחכים מר גריינג'ר וגברת גריינג'ר.

הפרק הקודם		הפרק הבא