רוז?

כאשר יצאה מן המקלחת הלכה לארונה והסתכלה על הדף התלוי שם.

פחד, חלחלה ולחץ עברו בה כאשר ראתה מה מצוין שם.

היא החלה בהכנות, בסידור דברים ובמנגנוני שליטה.

אין כזה דבר להיות יותר מדי בטוח.

באותו זמן הלך סקורפיוס לחדר שלו.

מה שהיא עשתה לו.. הוא לא הפסיק לחשוב עליה.

הוא הלך לישון כאשר מחשבותיו על רוז.

הוא התעורר מאוחר ביום שלמחרת, בסביבות שעה שלוש אחר הצהריים.

הוא ירד לאולם הגדול לאכול ולאחר מכן החליט שהוא חייב לחפש את רוז.

אבל לאחר שחיפש בכחתה שלה, במדשאות ובאולם הגדול עדיין לא מצא אותה.

אז הוא הלך לפוטר הפחות שנוא עליו. ג׳יימס.

השעה כבר הייתה שבע ולכן סקורפיוס החל להילחץ מהעובדה שלא מצא את רוז.

אז הוא עלה במדרגות לכיוון הקומה השלישית.

הכניסה לחדר המועדון של גריפינדור הרגישה לסקורפיוס מוזר.

כאילו עמד באמצע אנטרטיקה עם בגד ים או היה דג על היבשה.

הוא הרגיש לא שייך.

הוא עלה למעלה לכיוון חדרי הבנים, ואז הלך לחדרי השנה השביעית.

הוא חיפש את השם ג׳יימס ולבסוף דפק בדלת ונכנס.

״מה אתה רוצה מאלפוי?״ שאל ג׳יימס בעוינות.

״זאת רוז..״ התחיל לומר סקורפיוס.

״מה איתה?״ שאל ג׳יימס.

״אני לא מוצא אותה ואני דואג לה. היא הייתה שיכורה מאוד אתמול כי זאק בגד בה והיום אין לה זכר״

״חכה כאן מאלפוי, ואל תיגע בכלום״ אמר ג׳יימס ברצינות והלך לחפש משהו באחת המגרות.

״מצאתי״ הודיע לבסוף.

הוא החזיק בידו מפה צהובה ובלויה, שהייתה ענקית אבל התקפלה למלבן קטן.

כאשר ג׳יימס פתח אותה היה רשום בענק באותיות למעלה.

מפת הקונדסאים

מאת ירחוני, רך כף, קרניים וזנב תולע

המפה הייתה מפה משורטטת של הוגוורטס, ובתוכה היו דמויות שזזו בזמן האמיתי.

והנה, איפשהו במדשאות היה השם רוז.

הוא זז ממקום למקום במהירות, כאילו רצה.

ולבסוף נעמד ליד העץ המכה במדשאות.

ליד העץ היה שביל, מעבר סודי שהוביל להוגסמיד.

אבל רוז לא נכנסה אליו.

היא עמדה ליד העץ. כאילו חיכתה למשהו.

לאחר שידע איפה היא לא רצה סקורפיוס להטריד את רוז.

ולכן החליט שילך לדבר איתה מאוחר יותר.

הוא הלך לכיוון חדר המועדון של עצמו ונכנס לבפנים.

הוא ישב על אחת הספות וכמעט נרדם.

עד אשר שמע צרחה.

צרחה מקפיאת דם וחזקה.

שאחר כך לוותה במיליון צרחות קטנות.

הוא קם מהר מהספה ויצא לכיוון המסדרון שבמרתף.

את מה שהוא ראה הוא בחיים לא ציפה לראות.

חבורה של אוכלי מוות נכנסו לתוך הוגוורטס.

הוא רץ רחוק מהם, לכיוון המדרגות ואחר כך למדשאות, לחפש את רוז.

ואז הוא ראה אותה.

סקורפיוס רץ במדשאות, מבועת מאשר היה יכול לקרות לה.

אוכלי מוות, בהוגוורטס.

הוא ראה אותם רצה לכיוון העץ המכה ואחריה אחד מהם.

הוא נפל על ידי אחד משורשי העץ ולאחר שקם לא יכל לראות אותם יותר,

כל מה שהוא שמע היו נהמות הבוקעות מתוך העץ.

מתוך המעבר הסודי.

סקורפיוס לא ידע לאיפה נעלמו, אך נזכר במפת הקונדסאים אשר ראה אצל ג׳יימס.

הוא ידע שיש מעבר סודי, אבל לאיפה?!

לאיפשהו בהוגסמיד, מקום שאף אחד לא נכנס אליו, מקום מסתורי ונטוש.

מקום כמו הצריף המצווח.

סקורפיוס רץ לתןך בית הספר, הלך לפסל הגובלין ורץ במהירות שיא דרך המעבר הקרקעי כדי להגיע למרתף הדובשנייה.

הוא יצא החוצה במהרה והגיע תוך דקות ספורות אל הצריף המצווח.

הוא ניסה לפתוח את הדלת אך גילה שהיא מוגנת בקסם.

הוא נלחץ יותר ויותר ממצבה של רוז.

הוא לקח את שרביטו וחשב על כישוף אשר יבטל את מה שנעשה.

״תודה רבה פרופ׳ פליטיק״ אמר כאשר נזכר בלחש המסיר וכאשר הטיל אותו על הצריף.

נשמע קול פיצוץ והלחש הוסר.

הוא פתח את הדלת ונכנס.

בתוך החדר היו שתי דמויות, ולאחר כמה זמן הבין סקורפיוס את מי הוא רואה.

פנריר גרייבק חייך וחשף שיניים מחודדות. דם נטף במורד סנטרו והוא ליקק את שפתיו לאט, בתנועה מעוררת סלידה.

הוא הסתכל על סקורפיוס בעיניו הצהובות והחודרות, כנץ אשר עומד לתקוף.

סקורפיוס אינו ידע מה לחשוב, הוא דאג לעצמו ודאג לרוז בעיקר.

ואז הוא ראה אותה.

ציפורניה היו ארוכות, שנייה מחודדות, עינייה צהובות ומבטה ריק.

ומעל הכל, פיה, אשר היה מלא בדם שהחל לנטוף לכיוון הרצפה.

סקורפיוס חשב שהיא נפגעה, עד שהבין.

הדם לא היה שלה.

באותו בוקר של היום התעוררה רוז גם כן מאוחר.

היא הייתה עסוקה כל הלילה בהכנות.

והמשיכה אותם גם היום הזה.

ראשית היא הלכה לספרייה.

היא חיפשה שם לחש, סוג של לחש אשר אולי יעזור לה.

לבסוף מצאה אחד ורצה לכיוון המדשאות.

היא עמדה מול העץ המכה והטילה את הלחש.

העץ קפא לדקה לפני שהמשיך לזוז.

אך רוז עדיין לא הייתה מוכנה.

היא הייתה נחושה למצוא עוד דברים שיעזרו לה, לחש שיקוי.

כל דבר.

היא המשיכה לקרוא בספר ופתאום קצפה ממקומה.

״היי רוז״ נשמע קול הנקרא מהחשכה.

״גרייבק״ אמרה רוז אשר זיהתה את אותו קול מהגיהנום.

״שנים שכבר לא ראיתי אותך… התגעגעת?״ אמר גרייבק בזמן שהתקרב לקראת רוז עם חיוך חושף שיניים והליכה צולעת.

״כמו שהתגעגעתי לפריחה״ אמרה רוז בכעס לגרייבק והחלה להתקרב אליו בזמן ששרביטה שלוף.

״אוי רוז, ככה מקבלים חבר ישן?״

״אני מעדיפה לשתות נפט מאשר להיות חברה שלך גרייבק״

״חבל.. אני חבר די מצוין״ צחק בקולי קולות גרייבק בזמן בדיבר.

״למה הגעת? אינך אמור להיות באזקבאן לנצח?״ שאלה אותו רוז.

״אוי את יודעת מה קרה.. ליל ירח מלא אחד ואופס. אני מתעורר מחוץ לחומות אזקבאן״

״אבל זה קרה ממזמן, למה להגיע עכשיו?״

״אוי את מכירה אותי רוז, ואני חושב שאת יודעת בדיוק למה״ אמר גרייבק והחל להתקרב יותר ויותר.

״שנת הויקה*״ אמרה לבסוף רוז בראש כנוע ״הירח המלא העוצמתי ביותר״

״את רואה? תמיד היית כל כך חכמה. ובמיוחד היו כשאת כמוני, מרגישה בירח ובמתנותיו״

״הדבר האחרון שאני הוא כמוך. הדבר שעשית לי לא שינה אותי בכלל!״ צרחה רוז על גרייבק.

״או שכן?״ שאל אותה גרייבק.

״לא הרגשת יותר אדישה? חזקה? לא הרגשת כאילו החיים האלו קטנים עלייך?״ המשיך לדחוק בה גרייבק.

״לא״ שיקרה רוז.

״שקרנית!״ צרח עליה גרייבק והתקרב.

״ביום שנשכתי אותך כל עולמך רעד רוז, כולו השתנה״ אמר בנימה יותר מתונה.

״ועכשיו את יכולה להיות איתי, רק שנינו יחדיו רוז. וכל אדם לאדם זאב״

״לעולם לא״ אמרה רוז בצורה הכי עיקשת.

״לבל שאת ככה.. הרי בעוד כמה דקות זה כבר לא את שתחליטי, זה הזאב״ אמר גרייבק בנימה יודעת הכל.

״והזאב עוקב אחרי האלפא שלו״ חייך לקראתה וליטף את שערה.

הוא עמד להרוס את בית הספר, לנשוך תלמידים ולהרוג את חלקם.

ויותר גרוע, הוא רצה להשתמש ברוז שתעזור לו.

היא הייתה מזועזת ולא ידעה מה לעשות. הוא חשב על הכל.

הכל כבר אבוד.

אבל הכל היה כבר אבוד ממזמן, מלפני שלוש שנים שבה גרייבק לבקר אותה בפעם הראשונה.

והפעם הייתה לה תוכנית, שלא הייתה מיועדת רק לה.

רוז רצה משם, ברחה ופנריר גרייבק רדף אחריה, בלגלוג וחוסר מאמץ מופגן.

רק מה שהוא לא ידע זה שהיא רצה לכיוון הצריף המצווח,

משתמשת באותם קסמים שהיו אמורים למנוע ממנה לצאת, למנוע משניהם לצאת.

הם נכנסה והחלה לרוץ במעבר הסודי כאשר גרייבק לא רחוק מאחורה.

שניהם נוהמים אחד על השני ורצים.

כאשר הם נכנסו לבפנים היה נראה כאילו לא הבין גרייבק שהוא כלוא יחד עם רוז, אלא להפך.

הוא חשב שהוא סוף סוף הצליח לכלוא אותה.

אבל הירח המלא החל להתקרב.

וככל שהוא בא ככה התחילה רוז להיות יותר ויותר בשליטתו של האלפא שלה.

וגרייבק, שאוהב לשחק עם הטרף לא מיהר למצוא לשניהם יציאה.

״בטח לא אכלת בן אדם מעולם נכון רוז?״ שאל אותה והתיישב על המיטה המרופטת.

״מעולם לא״ אמרה בהוכחה רוז.

״וחיות קטנות? יצא לך?״ המשיך לשאלה כאילו דיברו על תקופת הבחינות ולא על הרג.

״פעם״ אמרה רוז.

היא שוטטה בסביבות הבית בירח מלא שלה כשקרה הדבר.

האייל המסכן שהיה לידה לא שרד.

הוא שתק לכמה זמן מהרהר.

״יש לי רעיון״ אמר לבסוף וחזר למעבר הסודי אשר הוביל לצריף המצווח.

כעבור כמה זמן הוא חזר עם משהו בידיו.

״קחי״ אמר לרוז.

״לא״ ענתה לו בחזרה, מוגעלת.

הוא החזיק בין ידיו סנאי שהסתובב במעבר.

״קחי אותו״ אמר שוב גרייבק, עדין בנינוחות.

״לא״ ענתה לו שוב רוז.

וגרייבק פתח את פיו עם שיניו המחודדות, ונעץ אותם בבטן הסנאי.

הוא הסתכל למעלה כאשר פיו מלא דם.

״קחי״ אמר לרוז בפעם השלישית, רק שהפעם היא לקחה את הסנאי.

בין הריח המתקתק של הדם,

שינייה שהלכו והתחדדו עם כל רגע והציות לאלפא שהלך והתחזק באותו רגע.

הוא נעצה את שינייה בסנאי המסכן.

ובזמן שגרייבק חייך אליה חיוך מלא דם.

רוז בחיים לא תודה בזה. אבל היא נהנתה.

רק שלפתע נשמע קול פיצוץ בבקתה והסנאי נפל לה מן היד.

הדלת נפתחה ובתוכה עמד סקורפיוס.

מתנשף ומחזיק בשרביטו.

גרייבק התחיל להתקרב אליו, נהם וחשף שיניים.

סקורפיוס היה נראה לחוץ, הסתכל לכל הצדדים ולא עצר לרגע.

עד אשר ראה את רוז ופה מלא הדם.

״ארוחת ערב״ אמר גרייבק לרוז ודחף לעברה את הילד הבלונדיני שהיה נראה צנום היותר באותו רגע.

״גרייבק, לא״ אמרה רוז בתחנונים.

״את לא רעבה?״ שאל אותה גרייבק.

״הבאתי לך ארוחת ערב״ המשיך לאחר שראה את המבט צמא הדם שעל פניה.

היא הסתכלה עליו במבט של תבוסה מוחלטת, מתחננת ממנו לא להכריח אותה לנשוך את סקורפיוס.

״אז אני יודע מה נעשה, נקשור אותו כאן ותחזרי שתהיי יותר רעבה״ אמר גרייבק ודחף את סקורפיוס לכיוון הרצפה.

״תודה״ אמרה רוז בפשטות לממזר צמא הדם שעמד מולה.

״אל תהיה מאושר ילד, היא תחזור רעבה״ אמרה גרייבק לסקורפיוס בזמן שקשר אותו,

ואז לקח את ידה של רוז החוצה.

״הגיע הזמן להשתנות יקירה״

*ויקה - דת אשר בנויה על כישוף רוחני ומאמינה בשטן.

לויקה לוח שנה משלהם אשר שונה מלוח השנה הגרגוריאני (לועזי).

לוח השנה של הויקה בנוי על הירח המלא ומורכב כך שבכל סיום ואמצע שנה יהיה ירח מלא אשר יותר חזק ומלא אנרגיה ביחס לאחרים.

הפרק הקודם		הפרק הבא