הכל לגמרי נהדר?

לאחר ארוחת הצהריים כולם עלו לחדר המועדון כדי לקחת את צעיפי גריפינדור בשביל המשחק נגד הפלפאף.
כשנכנסתי לבדי לחדר, הבנות כבר היו שם. הן נעצו בי מבט עד לרגע שסגרתי את הדלת מאחוריי.
קלואי שכבה על מיטתה ובהתה בתקרה בחולמניות, אמה סידרה כמה ספרי לימוד על המדף, ורוז הוציאה מהמגירה את הצעיף שלה.
"טוב, כולנו מוכנות. אפשר ללכת." רוז אמרה.
"המשחק עוד עשרים דקות, מה יש לך לחפש שם?" אמה שאלה.
"מה יש לי לחפש כאן?" רוז החזירה שאלה, והביטה בי לשבריר שנייה.
"אוקיי, לי זה לא משנה. אפשר גם לרדת לחדר המועדון." אמה משכה בכתפייה.
"כן, אלבוס אמר שהוא יחכה לנו שם." קלואי נעמדה. "טוב, אני יורדת. תבואו." אמרה והסתלקה.
נשכבתי על מיטתי שהייתה צמודה לקיר, והפניתי את הגב לרוז ואמה.
"טוב, בואי נרד." שמעתי את רוז אומרת לאמה. הדלת נפתחה, ולפני שהיא נסגרה שמעתי את אמה מלמלמת משהו לרוז. שניה לאחר מכן הדלת נטרקה.
"אשלי." קולה של אמה היה שקט. היא התיישבה על צד מיטתי.
"מה?" שאלתי בשקט, עדיין עם גבי לכיוונה.
"אשלי, תסתובבי רגע." היא כמעט לחשה. הסתובבתי לכיוונה.
"מה?" אמרתי בדיכאון.
"אה... אני לא חושבת שכדאי שתישארי." אמה אמרה. "עדיף לך לבוא למשחק."
"לא יודעת." אמרתי, והרגשתי שדמעות עולות בגרוני. לא ידעתי אפילו למה.
"למה לא? זה עדיף לך מאשר לשבת כאן לבד. זה יגרום לך קצת לשכוח." אמה אמרה.
"איזה לשכוח? ג'יימס יהיה שם. והוא השומר, הקפטן, כולם מתים עליו. נראה לך שאני אוכל לשבת באמצע גוש של גריפינדורים שצועקים את שמו בקולי קולות? ועוד שהקפטן של הקבוצה היריבה הוא ג'סטין... אין לי כוח לכל זה, תאמיני לי." דמעה בצבצה בקצה עיני, ולאחר מספר שניות היא זלגה במהירות במורד פניי.
היא הנהנה ושתקה. לאחר דקה או שתיים, היא נעמדה והלכה לכיוון דלת החדר.
"אמה?" קראתי. היא עצרה. "אמה, תודה שדיברת איתי קצת. למרות שאת כועסת."
היא סובבה את ראשה לפרופיל, ויכולתי לראות את חיוכה הקטן בזווית פיה. "על לא דבר." היא אמרה, ויצאה.

ירדתי לחדר המועדון לאחר ששטפתי את פניי. לא התכוונתי ללכת למשחק, אך הקשבתי לעצתה של אמה, וירדתי למטה. פשוט כדי לא להיות בחדר לבד, עם עצמי.
בחדר המועדון רוז ואמה ישבו על ספה די גדולה, ודיברו. לא ראיתי שם את אלבוס וקלואי, הנחתי שהם ירדו לעשות סיבוב או משהו עד שיתחיל המשחק. לא שזה שינה לי כל כך, גם ככה אף אחד מהם לא מדבר איתי.
סרקתי את המקום וחיפשתי לפחות מישהו אחד שאוכל לדבר איתו.
"אשלי, היי!" אמבר חייכה אלי. היא ישבה עם כריס ותלמיד שנה שביעית נוסף, ששמו היה דייב, על ספה ליד גרם המדרגות שמוביל אל מעונות הבנים, לא רחוק מהספה עלייה ישבו רוז ואמה.
"היי." אמרתי כשהתקרבתי לכיוונם של אמבר וכריס. כשחלפתי על פניהן של אמה ורוז, הן השתתקו והביטו בי, ואחרי שהתיישבתי ליד אמה וכריס, ראיתי שהן חזרו לדבר.
"את הולכת לצפות במשחק?" אמבר נשמעה די מופתעת.
"לא נראה לי." מלמלתי. כריס ודייב הביטו בי.
"טוב, אני מבינה אותך." אמבר אמרה לי בשקט.
"גם ככה זה משחק נגד הפלפאף, לא משהו מעניין במיוחד. המשחקים נגד הסלית'רינים טובים בהרבה, הכי כיף לראות את הפרצוף של טיילר פלוייד כשסקרופיו תופס את הסניץ' או משהו. פלוייד משתגע מזה שאחיו הקטן, ניק, שהוא המחפש של סלית'רין, לא תופס את הסניץ' לפני סקרופיו." כריס דיבר בלהט, ואני ואמבר פשוט הנהנו. "אני עדיין טוען שהוא פרש מהקויידיץ' בשנה שג'יימס הפך להיות הקפטן של גריפינדור, כי הוא לא רצה להפסיד לו. "
"אוקיי, כריסטיאן, עד כאן. פלוייד אולי חרא של בן אדם, אבל הוא חתיך הורס אז כדאי שתירגע." אמבר אמרה.
"לא אמור להיות לך חבר?" כריס הקניט אותה.
"צחקתי! חוץ מיזה, טיילר פלוייד תפוס גם ככה." היא הרצינה.
"הוא לא תפוס, הם רק יוצאים ביחד לנשף." הערתי.
"הוא ומי?" שאל דייב.
"לפי מה ששמעתי, זאת ג'ול סטיוארט. גריפינדורית, זה די לא אופייני בשביל סלית'ריני מובהק כמו טיילר פלוייד." אמבר אמרה.
"אה, זאתי. שווה דווקא." דייב אמר וכריס הנהן. אמבר ואני גלגלנו עיניים.
"דייב, מה עם ההפלפאפית משיעור תורת הצמחים? שאלת אותה?" כריס שאל את דייב.
"אני אשאל אותה היום במשחק הקווידיץ, היא בטח תהיה שם." דייב אמר.
"אם כבר מדברים על הנשף, את מי אתה מתכוון להזמין?" אמבר שאלה את כריס וחייכה בערמומיות.
"את אמה מנדס. זאת שיושבת שם, ליד רוז." כריס אמר וחיוך קטן בצבץ בקצה פיו.
ובאותו הרגע שכריס אמר את זה, הבנתי שאם הבנות לא סיפרו לי את זה, ואפילו לא דיברו לידי על זה, אז כנראה שאני כבר באמת ממש לא חלק מהחבורה שלנו.

נשארתי לבדי בחדר המעונות כשכולם הלכו למשחק. ישבתי על אחת הספות, וחזרתי על החומר למבחן בתולדות הקסם. שוב.
לפתע נפרצה דלת חדר המועדון, ולהקת גריפינדורים צוהלים נכנסו לחדר המועדון בתשואות, כשאחד מהם מרים את ג'יימס על כתפיו, והשאר מריעים על הניצחון של הבית מול הפלפאף.
מיד נעמדתי ופניתי לכיוון המעונות, מובן שלא רציתי להישאר בתוך כל ההמולה.
"אשלי! אשלי! אשלי, בואי רגע!" שמעתי את אמבר קוראת לעברי בין כל הצעקות. היא נדחסה בין תלמידים עטופים בצעיפים בצבעי גריפינדור, עקפה כמה תלמידות שנה רביעית שדיברו על ג'יימס ובהו בו, עד שהצליחה לחמוק לעברי.
"תקשיבי," היא אמרה, בעודה מנסה לגבור על קולות הגריפינדורים שעדיין צעקו את שמו של ג'יימס, צרחו, צחקו, ובעיקר עשו המון רעש.
"אני לא אצליח לשמוע," צעקתי. "בואי נצא החוצה!"

השקט ששרר מחוץ לחדר המועדון היה שקט כל כך, עד שהיה אפשר לשמוע מחט נופלת. האישה השמנה נמנמה למחצה, למרות שהשעה היתה בסך הכול שבע בערב.
נשענתי על קיר האבן כמה מטרים מתמונתה של האישה השמנה, ואמבר נעמדה מולי.
"רק שתדעי שג'סטין חיפש אותך לפני המשחק." היא פתחה. "הוא בא לרוז ושאל אותה איפה את, והיא אמרה שהיא לא יודעת. אחר כך הוא שאל אותי אם ראיתי אותך, ואמרתי לו שלא הרגשת טוב ונשארת במועדון. הוא ממש התבאס."
"באמת?" שאלתי, ומשום מה, הרגשתי שהלב שלי פועם בחוזקה.
"כן. הוא גם היה די מעופף שם במגרש. ג'יימס שלח לו מבטים במשך כל המשחק, ראיתי את זה. אני אומרת לך." היא אמרה.
צעדים מהירים נשמעו מכיוון מהדרגות. אני ואמבר הבטנו לקצה המסדרון בו היה גרם המדרגות. דמות גבוהה צעדה במהירות במסדרון החשוך, וכשהדמות התקרבה, זהיתי אותו.
"ג'סטין?" שאלתי. "מה אתה עושה פה?"
"באתי לחדר המועדון שלכם." הוא אמר, מביט בי בעיניו המהפנטות.
"טוב... אה, אני אלך. להתראות." אמבר מלמלה בביישנות והלכה לחדר המועדון, וכשנפתחה הדלת והיא נכנסה פנימה, נשמעו הגריפינדורים צוהלים ושרים עד לרגע שתמונה של האישה השמנה חזרה למקומה.
"איך את מרגישה?" הוא נשען על הקיר וחייך אליי.
"מצויין." עניתי, והחזרתי חיוך.
"באמת?" הוא אמר, מופתע. ,אמבר אמרה שאת לא מרגישה טוב, עד כדי כך שלא יכולת לבוא למשחק." הוא אמר והרים את גבותיו. אשלי, את מטומטמת.
"אה, אהמ, כן. אני קצת לא הרגשתי טוב, אבל ישנתי קצת- זה יותר טוב עכשיו." גמגמתי בניסיון לצאת מהמצב המביך.
הוא הנהן, ואני הבטתי בו בהיסוס. שתקנו למשך רגעים.
"חשבתי עלייך הרבה היום." הוא אמר.
קולותם של תלמידי גריפינדור הדהדו במסדרון בשעה שדלת המועדון נפתחה. ג'יימס יצא ממנה, וישר הבחין בנו. הוא צעד במסדרון לכיווננו.
"היי פוטר, משחק טוב היה היום." ג'סטין עצר את ג'יימס שחלף על פנינו.
"לא בשבילך." ג'יימס אמר בפנים חמוצות, ושילב את ידיו.
"זה היה ספורטיבי מצידך." ג'סטין עקץ אותו בחיוך רחב שחשף את שיניו הצחורות. ג'יימס הביט בו במבט כעוס, מה שגרם לג'סטין להראות מבודח למדי.
דלת המועדון נפתחה שוב, ויצאה ממנה ג'ייד סטיוארט.
"הינה אתה! לאן הלכת? כולם בפנים, מתחילים מסיבה עוד רגע." היא רצה לעברו.
"יצאתי החוצה לכמה דקות." הוא אמר בשקט.
"למה?" היא שאלה, ונעמדה ביני לבינו. גלגלתי עיניים, ופתאום שמתי לב שג'סטין אוחז בידי.
הוא שתק מספר שניות. "יצאתי לנקות את הראש קצת." אמר לבסוף.
"טוב, בוא נלך, שלא נפריע להם." היא אמרה והביטה בי ובג'סטין. "הם נראו לי די באמצע משהו." ג'ייד צחקקה ומשכה את ג'יימס בידו.
"אמרתי שאני הולך לנשום קצת אוויר." הוא אמר בקרירות. היא הביטה בו במבט חודר.
"אוקיי." היא אמרה. "אתה לא צריך לכעוס כל כך."
"אני לא כועס." הוא אמר באדישות בעודו מתרחק.
ג'ייד נשארה עומדת במסדרון, מביטה בג'יימס המתרחק. כשנעלם בגרם המדרגות החשוך, היא הביטה בי בעיני הקרח החודרות שלה, ונכנסה לחדר המועדון.
"אז, איפה היינו?" שאלתי כשג'ייד סגרה את דלת המועדון. הוא חייך.
"בדיוק אמרתי לך שחשבתי עלייך הרבה היום." הוא אמר, והתקרב אליי מעט. "חשבתי על הנשף, ועל כמה שיהיה לשנינו כיף ביחד." הוא התקרב עוד קצת, וידו ליטפה את כתפי.
ליבי פעם במרץ כשידו השנייה אחזה בגבי, וקירבה אותי לגופו החם. ומשום מה, התחושה שהרגשתי הייתה נעימה. כאילו יש לי רגשות אליו.
"כן." אמרתי בשקט, בולעת את רוקי.
הוא קירב את פניו אל פניי, עד שאפינו כמעט ונגעו אחד בשני.
"ג'סטין." אמרתי וצעדתי כמה צעדים לאחור, מתרחקת ממנו. הוא הביט בי בתמיהה.
"עשיתי משהו לא בסדר?" הוא שאל.
"לא, לא." אמרתי בשקט. אתה לא עשית שום דבר לא בסדר, אבל אני כמעט עשיתי.
"למה את מתכוונת?" הוא גירד בעורפו וטמן את ידו בכיסו.
"אני לא יודעת אם אני מוכנה עדיין, מצטערת. ג'יימס ואני נפרדנו לא מזמן, אתה חייב להבין את זה. אני לא אהיה מוכנה בקרוב, לפחות לא עד לנשף. זה לגמרי לא אישי. אני מצטערת..." לחשתי.
"זה בסדר." הוא אמר והנהן קלות. "אני מבין."
"תודה." אמרתי, באנחה קלה.
"טוב, אני אחזור לחדר המועדון. וכדאי גם לך לחזור לשלך, אני חושב שאת די מפספסת שם מסיבת ניצחון." הוא קרץ. הנהנתי, ונפרדנו כל אחד לדרכו.

אתמול, אחרי השיחה עם ג'סטין, נכנסתי לחדר המועדון וישר עליתי למעלה והלכתי לישון. אפילו לא הייתי בארוחת הערב, לכן קמתי היום מוקדם מהרגיל, התארגנתי, והלכתי לאכול. לבד.
התיישבתי בפינה החדשה שלי בשולחן גריפינדור, שהיתה יחסית ריק מילדים כיוון שהשעה הייתה מוקדמת. לקחתי לי ביצת עין ושני צנימים, מלפפון וקצת גבינה לבנה.
כשסיימתי לאכול, יצאתי מחדר המועדון והתיישבתי על ספסל סמוך לאולם הגדול, פתחתי את הספר 'תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט', ושיננתי את החומר לבחינה בתולדות הקסם, כיוון שהיא הייתה על השיעור הראשון, שיתחיל עוד שעה.
"אולי תשחררי ממנו כבר?" ג'ייד נעמדה מולי, כשהבעת גועל על פרצופה הבובתי. למה אני צריכה לראות הפרצוף שלה על הבוקר?
"מה את רוצה?" שאלתי. "ומה לעזאזל נסגר איתך ועם אחותך, זה מנהג כזה אצלכן, להציק לי בבקרים?"
"מה שתגידי." היא גלגלה עיניים.
"מה את רוצה?" חזרתי.
"שתעזבי כבר את חבר שלי בשקט." היא אמרה.
"חבר?" שאלתי.
"את יודעת בדיוק על מי אני מדברת." היא אמרה בחיוך זדוני.
"אולי תסבירי את עצמך?" הצעתי.
"ג'יימס." היא חייכה במתיקות צבועה למדי.
צחקתי בקול. "את חושבת שאתם ביחד כאילו?"
"כולם מדברים על זה שאת מקנאה בי, אשלי. תודי בזה, השגתי אותו. הוא לא שלך יותר." היא אמרה בקולה המורט עצבים.
"אני ממש לא מקנאה." שיקרתי. "דבר שני, אף אחד לא מדבר עליכם."
"תתפלאי." היא אמרה. "כולם מדברים על זה שאנחנו יוצאים ביחד לנשף."
"אתם מה??" לא יכולתי להסתיר את תדהמתי. היא צחקקה.
"כן, הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לנשף. ואם תשאלי אותי, זה לגמרי התחלה של משהו." היא אמרה, וסילסלה קבוצת שיערות זהובות מראשה בגנדרנות. "טוב, תהני עם ג'סטין בנשף, אשלי בראון. ואל תתפלאי אם יומיים אחרי הנשף, אחרי שהוא ינשק אותך וייגע בך, פתאום תראי את השפתיים של אחת האקסיות שלו מרוחות על הפרצוף שלו. או אולי לא אקסית, לכי תדעי- אולי אחת חדשה. זה פאקינג ג'סטין רייט, הוא מנשק וזורק. רגע, אל תגידי לי שאת עד כדי כך פתטית כדי לחשוב שהוא אשכרה התאהב בך או משהו כזה, נכון?"

הפרק הקודם		הפרק הבא