המלך הקטן

בבוקר היום הבא רגולוס מצא את עצמו יושב ליד שניים משותפיו לחדר, בלייד קראב ואקסל גוייל.

אי אפשר לומר שרגולוס אהב אותם אבל שני שותפיו הנוספים, קורט פרקינסון וקאולן קארו, הלכו לאנשהו בבוקר והותירו אותם כאפשרותו היחידה של רגולוס.

הוא מצא שהתרגל לנימוסים בבית אמו ברמה שגרמה לו להתחלחל מהמזון שהשניים בלסו. הוא השתדל לקרב אליהם את המפיות בתקווה שיבינו את הרמז אבל זה לא קרה.

עד שסוף סוף התגבר על החלחלה שהשניים העלו בו עברו דקות ארוכות, ורק אחרי שידול עצמי גבוה לאכול וניסיון להדחיק את התמונה המזעזעת מולו, הוא סוף סוף החל לאכות טוסט עם חמאה עליו. טוסט שכמעט חנק אותו, כמובן, כשהוא שמע קריאת "רג!" מלווה בטפיחה על גבו. "לא אמרנו שאתה מתמיין לגריפינדור?"זה היה סיריוס.

"מצטער, לא הייתה לי בחירה," שיקר רגולוס בקלילות.

"אז למה המיון שלך לקח כל כך הרבה זמן?"

"נראה לי שאולי המצנפת שונאת אותי אז היא החליטה לשמור אותי במתח. הדבר היחיד שהיא אמרה היה סלית'רין."

זה היה שקר, שנבע מהשיחה שניהל אתמול עם תלמידים כאלו ואחרים. שיחה שכללה דברים כמו, מקורב לסיריוס בלק? נראה כמו העתק, בטח נוראי כמוהו וכמו שאר הגריפינדורים האלו.

סיריוס נאנח וגנב חתיכת טוסט קטנה. "טוב נו, כל עוד אתה לא הופך להיות נוראי כמו כל השאר."

"מה, בלי דרמות? בלי נאום על איך שבטחת בי ואיכזבתי אותך?" רגולוס הרים גבה. סיריוס מעולם לא פספס הזדמנות להיות דרמה קווין.

"לא לפני שאכלתי משהו," הוא ענה ולקח עוד חתיכת טוסט.

"היי, קח לעצמך-" הוא התחיל להתקומם כשעשרות ינשופים נכנסו במשק כנפיים את האולם. שניים נחתו מולו, אחד שזיהה כינשוף המשפחתי האהוב על אמו, עם מבט מרושע בעיניים, ואחד חום מנוקד וענקי שהיה שייך לאיימי. הגדול הביא שני מכתבים וחבילה קטנה, אבל נראה שמאדאם בלק שלחה מכתב רק לרגולוס.

"הנה." המכתב מאיימי עליו התנוסס שמו של סיריוס ניתן לבעליו, ורגולוס נתן כמה חטיפי ינשופים לשני השליחים לפני שעמדו להתעופף לינשופיה.

הוא החליט לקרוא את המכתב מאמו קודם.

רגולוס היקר,

ברכות על קבלתך לבית סלית'רין. אני ואביך שמחים לשמוע שאינך ממשיך את הצעדה הנבזית בנעלי אחיך ומקיים את המסורת המשפחתית. אנחנו גאים וסבורים שתייצג את ביתנו ומשפחתנו בכבוד רב.

זכור את הנימוסים שלך,

שלך, אמא ואבא.

"מה אמא כתבה?"

"לא משהו מיוחד." הוא דחף את המכתב לכיסו ופתח את המכתב מאיימי.

"אתה לא רוצה לפתוח את החבילה?"

"אני אקרא קודם."

רג,

אני מאושרת לשמוע שהמיון שלך היה טוב. בית סלית'רין הוא מקום נפלא ואני בטוחה שתסתדר שם כמו שצריך! אני, בזמנו, הייתי בסלית'רין בעצמי. הנה הפתעה בשבילך.

אני מקווה שהשנה שלך תעבור כמו שצריך, ואני כבר לא יכולה לחכות לחג המולד.

החבילה המצורפת היא בשבילך. יש בה סיכת סלית'רין לדש, היא עשויה מכסף אמיתי ואבני אזמרגד בהזמנה אישית. קיבלתי אותה מהורי בשנה הראשונה ללימודים, ואני חושבת שצריך להיות לה שימוש הולם.

הילדים מוסרים ד"ש, הם גם מתגעגעים כבר.

תרגיש חופשי לשלוח לי כמה מכתבים שרק תרצה ולהתייעץ איתי בכל דבר, וכשתשתלט על העולם [כיאה לסלית'רין המדהים ביותר אחרי הכותבת הצנועה של מכתב זה] אל תשכח לשלוח לי גלויה מכס המלכות.

שלך תמיד, אייימס.

נ.ב,

תיתן לסיריוס את המכתב שלו בבקשה.

"איימס קלאסית," נאנח סיריוס בחיוך ודחף את המכתב לכיסו, מפיל קלף קטן ומקומט משם. "אז, חבילה."

"היא כתבה שזה בשבילי-"

"נראה לך שהיא לא תגיד לי לא לגעת? ולא להאכיל את ג'יימס, שוב."

רגולוס גיחך ופתח את החבילה הקטנה, מוציא ממנה סיכה שנראית הרבה פחות נשית משציפה. נחש הכסף המסולסל נראה כאילו הוא רוקד כשהאור פגע בו.

"וואו, זה אמיתי?" שאל סיריוס, לוקח את שארית הטוסט של אחיו.

"היא כתבה שכן."

"הנה, תן לי." אמר סיריוס ובלע את הטוסט. הוא ניגב את ידיו ולקח את הסיכה בעדינות, מצמיד אותה אל לוח ליבו של רגולוס. "אני חושב שזה נראה מגניב. נחמד לראות אותך לובש משהו בצבע מדי פעם."

רגולוס חייך אל הסיכה ומלמל תודה קטנה.

"בטח," ענה סיריוס וקם תוך כדי פריעת השיער של רגולוס. "אני אהיה בשולחן גריפינדור אם תחפש אותי. ותודה על הטוסט, כבר שכחתי שאתה היחיד שמורח חמאה כמו שצריך בעולם."

לאחר שרגולוס סיים לאכול [תוך כדי מבטים משונים מקראב וגויל] הוא עמד לצאת מהאולם כשכמעט דרך על חתיכת קלף קטנה.

הוא לקח אותה למקרה שמשהו נפל למכר כלשהו, ובמבט בוחן יותר גילה שזה המכתב הקטן בו סיריוס בהה כל הקיץ.

האיפוק שלו הפסיק לעבוד, והוא הציץ במכתב הישן. הוא לא היה פחות משתי שורות.

היי סיריוס, שאלתי את אמא שלי והיא אמרה שתוכל לבוא לישון אצלי מתישהו, אז שלח לי מכתב מתי נוח לך. –ג'יימס

רגולוס לא היה בטוח למה הוא קימט את הקלף הישן, למה הוא זרק אותו או למה הוא הרגיש כועס כל כך בקריאה. הוא רק ידע שהבוקר שלו נהרס.

הפרק הקודם		הפרק הבא