משחקי הרעב ה76

אני לא מאמינה!! כבר פרק 10!! טוב, הזמן עובר מהררר.. שמתי לב שבאף פרק לט הגיבו יותר משלוש תגובות, אז בואו תעשו תחרות עם עצמכם ותעשו יותר תגובות.. זה לא עולה לכם חרמשים!!! קריאה נעימה!!! ************************************

מאדג':

קמתי שטופת זעה. היום המשחקים. אני לא מאמינה. קמתי ונזכרתי באתמול. אמא שלי... אני רוצה להגיד שאני לא מאמינה עליה, אבל זה יהיה שקר.

היה קשה להרגיע את רורי. לפחות הציון שלו זה עשר, ככה שהוא לא חושב שכל אתמול גרוע. גייסון קיבל אחת עשרה. אני ארבע.

לדעתי היה מגיע לי אחד. וגם רורי- יחסית למי שקיבל שנה שעברה עשר, רורי ממש לא ברמה שלו. אולי בגלל שזה סבב משחקי רעב עם אנשים מהקפיטול מעלים ציונים. שמתי לב שהרבה קיבלו ציונים טובים.

הלכתי לחדר של רורי. הוא לא היה במיטה שלו. נגעתי במיטה, והיא הייתה עדיין חמימה. כל מה שרציתי זה להיכנס למיטה המפוארת, ולהתכרבל בפוך. מייד נזפתי בעצמי.

זה זיכרונות מהבית, ואסור לי להתגעגע לפעם. ובכל זאת, לרורי היה פוך ולי לא. בבית הייתי חולת פוכים. בין רגע טיפסתי על המיטה ונכנסתי מתחת לפוך. זה הזכיר לי את הבית. שהתכרבלתי בפוך עם שוקו חם וחטיפים וראיתי טלוויזיה, וכל המשרתים מסביבי דאגו לי ושירתו אותי.התנתקתי בכח מהמיטה וזה ניתק אותי מהזכרונות.

התלבשתי בבגדים פשוטים והלכתי לחדר אוכל. לא הופתעתי למצוא שם את גייסון ורורי.

לדעתי רורי רןאה בגייסון את האח הגדול והקשוח שתמיד רצה שיהיה לו. הם באמת מתנהגים כמו קרובים. אני לא אהבתי את גייסון ובאמת לא שיקרתי לו כשאמרתי שלא נישקתי אף בחור לפניו, אבל זה לא הפריע לי להידלק על הרבה בחורים אחרים לפניו.

האמת, הייתי מחליפה את הבחורים שעליהם אני דלוקה כמו גרביים. רובם לא ידעו על צה שאני מרגישה, או לפחות אני מקווה שלא ידעו. התיישבתי מול רורי וגייסון, ולצידי ישב עוד בחור שדיבר איתם קודם, ולא היה לי מושג מי הוא.

"היי מאדג'," אמר גייסון. "איך ישנת?"

שלחתי בו מבט נןקב ומצמית, אבל עניתי בקול מתוק: "ישנתי מעולה. ואתם?"

"אני עידם," הבחור החדש הציג את עצמו. הוא לחץ את היד שלי, ואמר: "אני בדרך כלל מחבק אנשים כשאני פוגש אותם, אבל אני לא ייכנס בינך לבין חבר שלך," הוא אמר בחיוך.

"תודה, זה אדיב מצידך," אמרתי בקול שמתקשה לא להיכנס לקטגוריות הקולות הארסיים שלי. אולי אני מחליפה אהבות כמו גרביים, אבל עידם היה נראה וואחד גרב.

"הייטמיץ המדריך שלו, מאדג'. הוא בעל ברית שלנו".

נחמד שמודיעים לי, חשבתי. הסתכלתי על עידם. הוא היה שזוף עם שער שחור שצבוע בו פס בלונדיני. אני מתה על שער שחור עם פס בלונדיני. סתם מחשבה, כן? לא קשור אליו בכלל.

בכל מקרה, רק אחד יוצא בחיים משם, וזה רורי.

נסענו ברחפת. לידי היה הסטייליסט שלי. הוא הלביש אותי בבגד גוף שחור עם פסים צהובים שלדעתי זוהרים בלילה. מעל זה היה מעילון דקיק, לא משהו מחמם, יותר כמו נגד רוח. השער שלי היה אסוף בקוקס.

"הבגדים לא חמים במיוחד, אז כנראה שזה יהיה מקום די חם. תמצאי מים. אל תשכחי את המשפחתיות".

"פיטה אמר לך להגיד את זה?" שאלתי וזעתי מרגל לרגל בעצבנות.

"כן. אסור לי להמר, אהל אם הייתי יכול, כנרטה שזה היה עלייך". "

"עכשיו אתה סתם אומר בשביל שיהיה לי מצב רוח טוב. בכל מקרה, תודה".

"ביי, נסיכה. אני מקווה שניפגש".

נכנסתי למעלית. שמעתי קול שאומר: "שיגור בעוד עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת", והמעלית החלה לעלות.

עמדתי מול קרן השפע, והאדמה הייתה בצבע חום סמיך. "ברוכים הבאים למשחקי הרעב השבעים ושש," אמר הכרוז. על שעון גדול הוכרזו השניות עד שנוכל לרדת לזירה. שישים שניות.

ראיתי את רורי, גייסון ועידם. הם סימנו לי לא ללכת לקרן השפע.בטח. הסתכלתי מאחוריי. היה שם קומות-קומות של מקומות. ג'ונגל בקומה אחת, ברכות ונחלים בקומה אחרת, כיסויי של משהו רוטט- ג'לי?- מעל חלק מהקומות. נשארו עוד עשר שניות. הזתכלתי על גייסון, והוא הינהן. כנראה שהזירה השנה היא באמת- ממש כמו באגדות- עוגה ענקית!

הפרק הקודם		הפרק הבא