הנשיקה האסורה

סליחה שלא המשכתי הרבה זמן...

לפני ההמשך תקראו את זה:

0 תגובות= אין המשך.

5 תגובות (ממשתמשים שונים)= פרק קצר ויקח זמן עד שיפורסם.

10 תגובות (ממשתמשים שונים)= פרק ארוך ויקח זמן עד שיפורסם.

15 תגובות (ממשתמשים שונים)= פרק ארוך+ פעילות ולא יקח זמן עד שיפורסם.

20 תגובות (ממשתמשים שונים)= פרק ארוך+הגרלה עם פרס מפתיע ולא יקח זמן עד שיפורסם.

נקודת מבט מישהו שאתם עדיין לא יודעים (גוף ראשון):

חודש עבר מאז שגריינג'ר ומאלפוי נכנסו למרפאה.

הם כבר השתחררו.

אבל משהוא לא בסדר כאן.

הרמיוני גריינג'ר הסתגרה בחדר שלה במגדל גריפינדור.

דראקו מאלפוי לא הסכים לצאת גם הוא ממועדון סלית'רין ולא פתח את הדלת לאף אחד.

במשך כל החודש הזה, רון וויזלי הסתובב בהוגורטס בכעס, הרביץ לקירות, העליב את הרוחות, צעק על תלמידי השנה הראשונה והשנייה וקרא ללונה לאבגוד "משוגעת שלא מבינה בחיים האמיתיים."

ג'יני, לעומתו, התנהגה כאילו כלום לא קרה, חוץ מזה שכל פעם שהזכירו את הרמיוני היא הסתובבה והלכה.

אבל הארי היה הכי מוזר.

הוא התעלם לחלוטין מרון וג'יני.

וגם מלונה ונוויל.

בעצם הוא התעלם מכולם.

הוא פשוט ישב על הדשא מתחת לעץ.

מדי פעם הוא היה עוקר את הדשא וזורק אותו בצרחות על האדמה.

ורוב הזמן הוא פשוט בהה באוויר.

טוב, לא בדיוק באוויר.

הוא בהה בי.

אילו לא הייתי יודעת שהוא מאוהב בהרמיוני, הייתי בטוחה שהוא מאוהב בי.

כן בטח, צ'ו הייתי חושבת לעצמי.

שהארי פוטר יתאהב בך, בחיים לא.

הפרק הקודם		הפרק הבא