על העבר ועל מה שלא נגמר

אוקיי, זו לא אשמתי שאני אוהבת למטוח אתכם.

אז תהנו מהמטח כי אני אוהבת להוסיף עליו.

נ.ב

אני עושה תחרות קטנה.

מי שיצליח לנחש מי זה הנער וישלח לי את התשובה בינשוף (אני כמובן אעזור ואתן רמזים) יזכה להקדשה+יום לפני שכל פרק חדש יעלה לכאן אני אשלח לו את הפרק בינשוף!!

בהצלחה לכולם.

"ידעתי שזה יקרה בסופו של דבר" מלמלה הדמות הנמוכה שפניה לא נראו מבעד לברדס.

היא מחאה כף.

"קראת לי, הגבירה?" שאלה נער גבוה שהופיע בין רגע.

"כן," אמרה הדמות "חלו שינויים בתוכנית."

הנער הנהן.

"אתה עומד להתאהב מחדש." אמרה הדמות.

הנער לא היה מוכן לזה.

"במי?" הוא שאל.

"בכל אחת, תבחר כל אחת שתיהיה הגיונית מספיק." אמרה הדמות.

"כן, הגבירה. משהו נוסף?"

"כן, תכין את השיקויי." ציוותה הדמות.

"מיד, הגבירה." אמר הנער ויצא מן החדר החשוך.

הנער היה מאוכזב מהגבירה שלו.

הוא ציפה שהגבירה יודעת הכל שלו תדע את העובדה הפשוטה הזאת.

הוא לעולם לא יהיה מאוהב באף אחת מהנערות שהיא שולחת אותו אליהן בשביל התוכנית המטופשת שלה.

לא.

יש רק אחת בליבו.

רק אחת שבשבילה הוא יעשה הכל.

גם אם זה אומר לחכות נצח בשבילה.

או במקרה שלו, גם אם זה אומר לצאת עם בנות אחרות כדי שהתוכנית שלה, שהוא לא ידע מה היא, תצליח.

כמובן שהוא טעה.

הגבירה שלו ידעה.

"כשאוהבים במישהו המוח גורם לו להיראות מושלם ומעלים את פגמיו, אבל הם עדיין שם." מלמלה הדמות הנמוכה.

היא הסירה את המעיל הארוך שלה.

היא ריחפה מעט מעל פני הקרקע.

עורה השקוף של הדמות נצץ מעט כאשר היא עברה דרך הקיר אל חדר אחר.

הפרק הקודם		הפרק הבא