למה אני?

היי!!!!

שיניתי את הפרק בגלל ש:

מסיבה לא נראית לעין, לא מובנת, וממש מעצבנת, נמחק לי הפרק הקודם *צרחת תסכול* !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והם גם לא נותנים לי לתקן אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם מי שקרא את הפרק האחר צריך לקרוא את זה, ויכול לקבל את זה בתור המשך, כי ממש ממש ממש ממש ממש ממש שיניתי.

תהנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דראקו לא הבין למה זה קורה לו. ככה סתם באמצע היום היא נעלמה?

הוא היה דלוק על מימי מאז השנה השנייה בערך. היא הייתה הדמות השניה החשובה בחייו.

דראקו התמתח קצת ובדק שאין אנשים בשירותים.

מיד אחרי שהוא ראה מה קרה למימי, הוא רץ לשם, ונעל את עצמו בתא, שלא יראו אותו בוכה.

הוא פיספס את כל לימודי היום הזה, ובכה. 

כשיצא מהתא והתמתח, הוא סקר את עצמו במראה, שערו היה פרוע, עיניו אדומות, ופניו רטובים. עיניו עיקצצו, וראשו דאב, הוא לא אכל, זז, ולא דיבר כל היום.

כשהוא בדק את שעונו, הוא ממש הופתע. השעה הייתה 2:00 בלילה!

לבסוף, אחרי ששטף פניו, יצא החוצה, הסתתר מפני רוחות הרפאים הארורות, שם פיג'מה, ונכנס למיטה, הוא הרגיש עוד דמעות באות. הוא התאפק, ולא בכה. נורטון ותומס, הבריונים שיושנים לידו, נחרו בקול רם. הוא לא הבין איך הם מצליחים, כלפתע נזכר במשפט: "עולם כמנהגו נוהג". הוא צריך להתנהג כרגיל, כדי שלא יידעו. אם הם ידעו, זה יהיה סופו.

אז הוא ניסה להירדם, ולא הצליח. בסוף, הוא הפסיק לנסות, העיף מעליו את השמיכה והלך לארון שלו. שם הוא פתח קופסא מוזהבת, שהכילה בפנים סכין ועוד משהו מנצנץ. הסכין הייתה מגואלת בדם קרוש, ודראקו נישק את הדם. דמעהשלו טיפטפה על הסכין, ואחריה זרמו עוד מלא דמעות. הוא הרחיק את הסכין מהדמעות, כדי שלא ימחה כל הדם מעליה, וכיוון את החוד אל הלב. שום דבר לא יימנע ממנו לעשות את זה. אולי חוץ מ- "מאלפוי." קול נשמע מפתח החדר. דראקו מיהר להסתיר את הסכין, אך זה היה מאוחר מידי. רייג'ן ניגש אליו ולקח לו אותה. "אתה ניסית להתאבד עכשיו?" רייג'ן שאל. דראקו חיפש נימת לגלגנות בקולו של רייג'ן, אך לא מצא כלום. רייג'ן באמת שאל אותו. רייג'ן פתאום תפס את דראקו, בשני כתפיו, והעמיד אותו במקום. הוא תפס אותו ביד אחת, וגרר אותו החוצה מחדר המועדון של סליתרין. לבסוף, הם הגיעו לחדר השירותים שדראקו בילה בו את כל יומו, ורייג'ן בדק את צאוורו של דראקו. הוא היה מלא חורים ושריטות.

"מי עשה לך את זה?" שאל רייג'ן. דראקו שוב לא השיב. הוא לא רצה שרייג'ן ידע שהוא מאוהב במימי. אז הוא החליט לשקר. “אני" הוא אמר. רייג'ן הביט בו והרים גבה. “למה אתה?” דראקו פשוט ענה לו, “ככה אני.” לאחר שתיקה ארוכה שבה רייג'ן סקר את מאלפוי בדקדנות הוא פלט עוד שאלה. “אבל למה שתעשה את זה?” דראקו החליט לשקר. “כי.. אממם… נפרדתי מהחברה שלי היום ו… היא בגדה בי פשוט ו-” רייג'ן צימצם את עיניו והביט בדראקו. פתאום נראה שהוא קלט מה קרה, ובשניה אחת, הוא קטע את דראקו והעיף אותו לקיר. דראקו, שהיה תשוש לא התנגד כאשר רייג'ן ניגש אליו במהירות, הצמיד את כתפיו לקיר וסינן. “על מי אתה חושב שאתה עובד מאלפוי? רואיםאת זה טוב מאוד על הפנים שלך. אתה דלוק על מימי. כשהיא תחזור, אני ארחיק אותך ממנה, ואם רק תעז לדבר אליה… רייג'ן עזב לפתע את דראקו ופקק אצבעותיו. “בעצם… למה לדחות אם אפשר לנקום עכשיו?”

 הפעם ממש ויתרתי. בפרק 9 עוד וויתרתי, ועל הפרק הקודם אני לא מאשימה. מי שקרא, הגיב.

אבל הפרק הזה, אני לא מוותרת.

אשמח לתגובות. בונות או לא.

אין 2 תגובות= אין פרק. 

(פרק קודם הגיבו לי 3....)

הפרק הקודם		הפרק הבא