As long as you need me

היי קוסמים וקוסמות יקרים ויקרות שלי ! 

 הגיע הרגע הזה - והנה הפרק !!:)

*הפרק הזה כולל סוד שהיה שמור וחבוי כל הפאנפיק :) 

-פרק דיי עצוב

תהנו ! 

----

"הוא בגד בו," חזר הארי באוזנינו בפעם המיליון לאותו ערב. 

כבר שעה לאחר מותו של דמבלדור, הודיעו על העובדה המצערת בכל מקום אפשרי, והורים עצובים ופוחדים דרשו במכתבים שנשאו הינשופים להחזיר את ילדיהם לביתם. 

בעצב, חצי מבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות חזר לביתו. 

במועדון בית גריפינדור שררה אווירה אפלה ושקטה, ורוב חברי הבית לא העזו לדבר. 

בשעה האחרונה, ישבו הארי רון והרמיוני במקום הקבוע שלהם, ליד האח בזמן שהארי סיפר להם את כל מה שהיה. 

בין איך הוא הכריח את דמבלדור לשתות את הנוזל המימי, ועד הלחש שפלט בשתק חסר תנחומים פרופסור סנייפ, שבו בטח דמבלדור. 

"אני עדיין לא מאמין שזה קרה.. הוא..אמ.. עזב." רון אמר, עדיין מנסה לעכל את תרחישי השעה האחרונה. 

"ונורא מכל..ובכן, זה בעצם בשבילך יותר הרמיוני." הארי אמר, מביט בהרמיוני וממשיך לדבר. 

"מאלפוי היה שם." הוא אמר, מחכה לתגובה שלה. 

היא לא הגיבה. פשוט שתקה, וחזרה להביט באח העולה באש. 

היא לא הייתה בטוחה איך להרגיש באותו רגע, אבל היא ידעה שהיא תחשוב על זה יותר מאוחר. בטוח שדראקו לא קשור לכל המצב, נכון? 

הוא לא בן אדם רע. הוא פשוט לא, כי זה לא הגיוני. 

זה בטח היה צירוף מקרים. 

"אני צריכה ללכת," היא אמרה בשקט, וקמה ממקומה עם רגליים רדומות מרוב שהייתם במקום בלי תזוזה. 

היא יצאה במהירות מבית גריפינדור, וירדה במדרגות. 

"היי לאן את הולכת?" ג'יני פתאום צצה במדרגות והרמיוני כמעט נתקלה בה, לא שמה לב. 

"א-אני..אני אסביר לך יותר מאוחר." הרמיוני אמרה בלחץ ובמהירות, שכמעט היה קשה להבין אותה. 

ג'יני הנהנה בבלבול, אבל נתנה להרמיוני להמשיך לרדת במדרגות, ולצאת מהמגדל. 

היא מיהרה, לא בטוחה לאן, אבל נחושה למצוא אותו, ולהבין מה קרה. 

~~

*נקודת מבט דראקו*

אני פשוט לא מאמין שעשיתי את זה. 

ובכן, כמעט עשיתי את זה.

אני כמעט עשיתי את מה שהוא הטיל עליי. 

אני יושב על המדשאות ומביט בקעקוע השחור והאפל שהוטבע על זרועי על ידי לא אחר מאשר האדון האפל. 

אני יודע שהוא האמין בי, אבל אני אכזבתי אותו, כמו טיפש. 

ידעתי. 

אני ידעתי מההתחלה שאני לא אצליח לעשות את זה, בכלל לא. אבל כמו טיפש, הייתי בטוח שיש לי את האומץ. 

אני מרגיש בן אדם רע. יותר מהרגיל. 

שיקרתי להרמיוני בנוגע להכל, כי אני כן אוכל מוות, אבל אני..כן מרגיש אליה משהו. 

אני מניח שאם היא התאהבה בי, אז זה לא אני האמיתי. ממש לא.

אני שונה, ואני כל כך מצטער על זה. 

אני רק יכול לדמיין אותה ואותי יושבים ביחד, על חוף הים או משהו קיטשי אחר,אבל אני לא מסוגל לזה. 

היא לא מי שהיא חושבת שאני

זה מה שדראקו מאלפוי כתב בגיליון הקלף שלו כשישב במדשאות אחרי מאורעות הערב.

הוא היה כל כך שקוע בכתיבה, עד שהוא כמעט ולא שם לב לקול שקרא לו מאחור, שרק התקרב. 

"מאלפוי!" היא צעקה, הבחורה שהוא סוג של אהב. 

הוא הסתובב, והבחין בה. 

היא הייתה מהירה, וחדה, ועצבנית. בעיקר עצבנית.

היא ידעה מה הוא עשה? 

ברור! 

פוטר!

פוטר המלשין!

איך הוא לא ציפה שפוטר החצוי דם הזה יגיד לה?? 

הוא נעמד, לא בטוח מה להגיד. 

היא התקרבה אליו בצעדים גדולים, פניה סמוקות מכעס, אבל עם זאת היא נראתה כל כך טוב. 

"א-אני יודעת מה עשית!" היא קראה, מנסה לא לבכות. 

דמעות החלו להיווצר בעיניה, אבל הרמיוני קשוחה. היא לא תתן להם לרדת. 

"אני יודעת מה עשית!" היא צרחה הפעם, כשראתה את הבעתו האדישה של דראקו, אבל עכשיו היא דחפה אותו לאחור עם ידיה. 

"איך יכולת? איך לעזאזל יכולת!" היא צרחה, אבל הפעם נותנת לדמעה אחת לזלוג מעיניה.

"אני סמכתי עלייך! וטעיתי כל הזמן הזה! אתה נוראי!" היא צרחה, מוחקת את הדמעות מעיניה, ומרגישה שבורה. 

דראקו פשוט לא הגיב, הוא לא ידע מה לעשות. אם הוא ייגע בה, היא תרחיק אותו, ואם הוא לא יעשה כלום, היא תתעצבן עוד יותר. 

"הרמיו-" 

"לא! שלא תעז לקרוא לי בשום שם! אתה לא שווה את זה!" היא צעקה עליו, והוא התרחק מעט. 

"אתה שרץ קטן ומנוול!" היא צעקה, ונתנה לו סטירה, לפניי שרצה בחזרה לכיוון הטירה, מתייפחת. 

הוא נשאר שם, עומד, ומתמרמר על גורלו המר, ועל כמה שהוא שונא את עצמו. 

~~

*נקודת מבט הרמיוני*

אני חוזרת למגדל בריצה, ומתייפחת תוך כדי. 

איך הוא יכל לעשות לי את זה?

איך?

לוקח לי כמה דקות להגיע לחדר המועדון שלי, בהם אני נרגעת ומנסה לא להתייחס למבטי האנשים החטטנים. 

"תפסיקו להסתכל עליי!" אני צועקת לעבר חבורת ילדים מהשנה השלישית, ועולה במדרגות. 

"הרמיוני!" הארי ורון קראו כשהם ראו אותי נכנסת, פניי סמוקים מההליכה המהירה והאנרגיות, ולחיי מוכתמות בדמעות. 

"מה הוא עשה?" הארי שאל, מתקרב אליי, וכל שאני יכולה לעשות זה לצחוק. 

פשוט לצחוק. זה מצחיק, לא? 

הם היו בטוחים שזה קשור בו. 

אז אני צוחקת כמו משוגעת, ומתעלמת ממבטיהם ההמומים. 

"הרמיוני!" רון מנער את כתפי ומרגיע אותי. 

"הוא פשוט חתיכת בן זונה." אני אומרת, ומתעלמת ממבטיהם המופתעים נוכח הקללה שיצאה מפי.

אני מתרחקת לכיוון האח, ושומעת את רון לוחש להארי בשקט מאחורה,"איך היא קראה לו?!" 

אני מתיישבת באנחה על הכיסא שמול האח, ושומרת מקום לחברי. 

במשך החצי שעה הבאה אני מספרת להם מה קרה, מההתחלה ועד הסוף, ורואה את המבטים המשתנים שלהם בכל קטע. 

"כן, הוא היה שם, והוא היה אמור להרוג אותו." הארי אמר בסוף הדברים שלי. 

היום ללא ספק היה ארוך, ואני מתכוונת ללכת לישון.

"בנים.. אני הולכת לישון." אני אומרת, אבל אז שמה לב שאני חושבת רק על עצמי. 

הארי כרגע איבד את המנטור שלו בתהליך 'הנבחר', ורון היא טעון ברגשות לגבי הכל. 

אני נאנחת לפניי שאני מושכת את שניהם לחיבוק.

"אני כל כך שמחה שיש לי אתכם.." אני אומרת להם בשקט, לפניי שאני קמה, והולכת, חסרת כוחות לכיוון המיטה שלי, שבחיים לא נראתה מושכת יותר. 

~~

"הם שולחים את כולם הביתה," רון בישר לנו ידיעה רועשת שהייתה ידועה לכולם. 

הבוקר קמנו עייפים מתמיד, ואפילו לא היה ארוחת בוקר, אז נכנסו למטבחים ולקחנו כמה עוגיות ומיץ דלעת. 

רוב התלמידים כבר עזבו, וכולם מיואשים ותשושים, מוכנים לחזור הביתה. 

"שניכם באים אליי, נכון?" רון שאל, כשאנחנו במסדרון החיצוני, שמחבר בין המגדל לבין כיתת תורת הצמחים. 

אני מביטה בנוף המדהים של האגם השקוף לפניי, ומהנהנת, יחד עם הארי. 

"בחיים לא שמתי לב עד כמה שהמקום הזה היה יפה.." הארי אמר בשקט, כששלושתינו מביטים בנוף.

אני עומדת באמצע, וחברי לצידי, והם מתקרבים כשאני מושכת אותם בידי ומחבקת אותם מהצד. 

"אני הולך להמשיך אותו. אני הולך להשמיד הורקרוקסים שנה הבאה, אז אני אעדכן אתכם בינשופים כל הזמן-"

"הארי, מתי כבר תכניס את זה לראש שלך? אנחנו בזה ביחד." אני אומרת, וממשיכה להביט אל האופק, לא בטוחה מה מחכה לי בהמשך. 

~~

ווהוווווו

סיימנו את הפאנפיק של דרמיוני הכי יפה אבר!

טוב, אני יודעת שהסוף לא היה קשור לדרמיוני מספיק, אבל לא מצאתי שום דרך לקשר את זה אליהם, ורציתי שזה יהיה מציאותי כמה שיותר.

אתם מדהימים והתמיכה שלהם הייתה נהדרת לאורך כל הפאנפיק. 

אני אוהבת אתכם מלאמלא, ואני באמת מקווה שנהנתם :*

בכל מקרה, תודה על הכל! 

תאריך סיום - 23.10.16

אוהבת מלא!

הפרק הקודם