הנה עוד דבר חריג

כותב: Relax,Take It Easy
הגולש כתב 4 פאנפיקים.

פרק מספר 10 - צפיות: 14495

(3) 9 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: לא יודעת ממש להגדיר - שיפ: אין(!) - פורסם ב: 04.02.2010 - עודכן: 02.04.2010

המלץ!

ID : 764

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

"לאאאאא," גנח הארי. "לא,גם הוא מת בשבילי! גם הוא מת בשבילי!!!"
"מה-אתה-עושה-!" התנשף וולדמורט בכעס. הארי פנה להביט בו. אש יוקדת בערה בליבו. "אתה הרגת את סריוס." הוא אמר בשקט. "אתה הרגת את סריוס! הרגת את האיש היחיד שהיה בשבילי- ש-שהתנהג אלי כמו..." קולו של הארי דעך לרגע. "הרגת את האיש היחיד בעולם שהיה לי כמשפחה!!!! " וולדמורט נסוג לאחור. הוויזלים נדהמו. "אתה ודמבלדור שניכם חושבים שמה שיכול לנצח אותי זה .. אהבה." הוא קרא בארסיות.
"אבל כלום, כלום לא יכול לנצח את הלורד וולדמורט.. כן, הארי פוטר.. אפילו אהבה.. " ובמילים אלה הסתובב במקום ונעלם.
הארי צרח. גרונו וצלקתו בערו יחד. הוא לא ייחס חשיבות כלל למילות האהבה האלה שוולד מורט דיבר עליהן, מה שהכי חשוב הוא.. סריוס מת. אין יותר סריוס.
הוא יותר לא יופיע באח במועדון גריפינדור וייתן להארי עצות ודיווחים.
יותר הינשופים לא יביאו בבוקר מכתבים משמחים ממנו.. סריוס כבר לא קיים. עיניו של הארי צרבו, והוא קם וניגש אל הגופה.
הוא הביט בפניו של סריוס, שנשארו עדיין באותה הבעה קפואה, נחושה. הוא מת בנסיון להציל את הארי.
כבר כל כך הרבה אנשים מתו למענו.. כל כך הרבה אנשים עמדו- לא, עומדים, תיקן הארי את עצמו במרירות, בסכנה גדולה כשהם מסתובבים איתו.
הוא לא יכול לתת לזה לקרות יותר. אסור שעוד אנשים ימותו למענו! נדמה היה שהזמן נעצר. אף אחד לא העז לפצות את פיו.
לאחר עשרים דקות שנדמו להארי כנצח, צייצה ג'יני בקול מבוהל:"אולי.. אולי נעביר אותו..א-את סר-סריוס, אל ה-הרציף.. " הארי הביט בה והיא הסמיקה במבוכה. הארי הביט שוב בפניו הנחושים של סריוס, מחה את הזיעה מפניו והחליט לקבל את ההצעה. הוא קם על רגליו, כשרון וג'ורג' וויזלי תומכים בו משני צדדיו, ועזרו לו בשתיקה להעביר את גופתו של סריוס אל רציף תשע ושלושה רבעים. הם הניחו את הגופה בצד, לא רחוק מהרמיוני, ששכבה ללא ניע על הרצפה הקרה. "אתה- חושב שאתה יודע, הארי, למה- נוו, למה וולדמורט הלך?" שאל פרד. "מה זאת אומרת?" התיז הארי. "אממ- אני מתכוון, הוא הניח לך להישאר בחיים. ו-הוא דיבר על- מילות האהבה ההן." הארי הניד בראשו. פרד הבין את הרמז ונשען אחורנית, מחבק את ג'יני בזרוע אחת בעוד ג'ורג' מניח עליה את זרועו השנייה ומנסה להרגיעה.
"אז.. מה הלאה?" שאל רון, כמעט בלחש. הארי לא התכוון לשאול אותו איך ולמה הוא הגיע לכאן. יהיה זמן לכל דבר, הוא חשב, מביט בעצב בגופתו של סריוס המוטלת על הארץ. יהיה זמן לכל דבר. בינתיים... הארי חש כאב חד מפלח את גופו ודמעות צורבות את עיניו- הוא נשאר כאן, להתאבל על סריוס.

הערה: שיניתי את המשפט האחרון בפרק הקודם.. =)


הפרק הקודם		הפרק הבא

תגובות

=( · · פורסם על ידי :Into The Night

את יודעת, עם המשפט הקודם שהיה בפרק הקודם הייתי בטוחה שיקרה משהו מיסטי כזה והוא לא ימות כי הארי הגן עליו עם כוח האהבה....
פרק ממש יפה ועצוב, כתוב טוב והתיאורים יפוים...
מחכה להמשך

!!!!!!!!!!!!!!! · · פורסם על ידי :Rock the world

מה עם וולדמורט?
הולך הלך? למה?

:( · · פורסם על ידי :valle

איזה עצוב!!!!ממש ממש ממש...תמשיכי מהר בבקשה!!ובאת התיאורים נורא יפים..המילים עמוקות ורגישות...אהבתי:)):

תודה רבה.. · · פורסם על ידי :Relax,Take It Easy (כותב הפאנפיק)

גם לי זה גורם להיות ממש עצובה אבל- די קשה לי להגיד את זה, רוב הסיפורים יוצאים יפים יותר אם גם מישהו טוב נהרג. זה נכון אבל באמת עצוב.. =(
תיכף תראו למה מאסטר וולדמורט המרושע הלך..

וואו... · 02.03.2010 · פורסם על ידי :עפריקי