ירח מלא

האם הדמעות יגמרו אי פעם?

כל יום שעבר, הרגיש לה כמו שנה...

כל מבט מאשים שהופנה אליה במסדרון, גרם לה לדמוע.

כל צחקוק שנשמע באוזניה, גרם לה להתקבל בבושה.

קייט הייתה אומללה.

לילי לא הפסיקה להביט בה באכזבה.

ג'ייד שלחה לעברה חיוכים ארסיים.

רמוס התחמק ממנה.

אך הקשה מכל מה שעברה היה יחסו של אית'ן. אית'ן כעס עליה כל כך. וברגע שניסתה לדבר איתו הוא הפנה את גבו אליה.

היא הייתה בודדה. בפעם הראשונה בכל חייה- היא הייתה לגמרי לבד.

וידעה שמה שקרה באותו הלילה הנורא- לא היה באשמתה.

היא זכרה את המשפט החלול שאמר לה סיריוס לאחר כל זה.

"אני מצטער, אני רק רציתי שג'ייד תקנא"

אותו המשפט שגרם לה לכעוס... והיא הרגישה את הכעס בכל גופה, בכל איברייה.

בנוסף לכל אלו, ייסרה אותה המחשבה שזוהי הנשיקה הראשונה שלה.

הנשיקה הראשונה שכולם מדברים עליה... שכולם אומרים שזו הנשיקה הכי מרגשת. הכי מסחררת.

קייט הוציאה את הגיטרה מהארון.

היתרון היחידי שיצא לה מהבדידות היה אימונים רבים על הגיטרה. הגיטרה מילאה את החלל הריק שנוצר בתוך גופה של קייט.

היא הייתה כמו מספרת לה על דברים באמצעות השירים שכתבה.

היא הלכה בשקט מחדר המועדון, בניסיון שאף אחד לא יבחין בה. היא התקדמה לכיוון האגם, מקום הנגינה הקבוע שלה.

והיא החלה לשיר.

"

Take my photo off the wall
If it just won't sing for you
Cause all that's left has gone away
And there's nothing there for you to prove

Oh, look what you've done
You've made a fool of everyone
Oh well, it seems like such fun
Until you lose what you had won
Ooh, ooh

Give me back my point of view
Cause I just can't think for you
I can hardly hear you say
What should I do, well you choose

Oh, look what you've done
You've made a fool of everyone
Oh well, it seems like such fun
Until you lose what you had won
Oh, look what you've done
You've made a fool of everyone
A fool of everyone
A fool of everyone

Take my photo of the wall
If it just won't sing for you
Cause all that's left has gone away
And there's nothing there for you to do

Oh, look what you've done
You've made a fool of everyone
Oh well, it seems like such fun
Until you lose what you had won
Oh, look what you've done
You've made a fool of everyone
A fool of everyone
A fool of everyone "

לפתע יד נגעה בגבה.

היא נבהלה.

"זה אני" אמר רמוס, נבוך מעט.

קייט השפילה את מבטה.

"אני יודע מה קרה שם באמת. סיריוס סיפר לי. והאמת? ידעתי שזאת לא אשמתך מההתחלה." אמר רמוס והתיישב ליידה.

קייט חייכה באושר. עבר זמן רב מאז שמישהו פנה אליה בלי לעג או כעס.

"יש לי דז'ה וו מטורף" אמרה קייט. היא הרגישה מוזר.

עבר בגופו של רמוס רעד.

לפתע החלה קייט לבכות.

"החיים כאלה נוראיים. אני לא מאמינה! ג'ייד ממש מטורפת ואית'ן שלי, אית'ן שונא אותי! אני פשוט לא מאמינה שסיריוס עשה לי את זה, ועוד זאת הנשיקה הראשונה שלי!" לפתע נקרע מיתר בגיטרה שלה. היא פלטה יבבה אומללה.

רמוס הרגיש אשמה.

"קייט" אמר ברצינות. "את תשנאי אותי עכשיו, אני יודע." רמוס שם את ידו על מצחו בדאגה.

"רמוס, הכל בסדר?" שאלה קייט, בעודה מנסה לנגב את הדמעות.

"אוקי, אני פשוט אגיד את זה" רמוס לקח נשימה עמוקה.

"אני יודע מה קרה לכם באותו הלילה שבו את ואית'ן נמצאתם זרוקים זה לצד זה על יד האגם"

"מה? איך זה יכול להיות?" קייט הופתעה. היא לא חשבה על זה זמן רב.

"אני זה שכישף אותכם. באשמתי את לא זוכרת כלום מאותו הלילה" רמוס עצם את עיניו בציפיה לסטירה. אך קייט נשארה קפואה.

"מה?"

"את... את סיפרת לאית'ן את הסוד שלי. קייט"

"מה?! אני לעולם לא הייתי עושה דבר כזה!"

"את עשית את זה. אבל אני כבר לא כועס. זה לא הוגן להפיל עלייך את כל הסודות שלי ולצפות שלא תתפוצצי"

"אז... אז למה כישפת אותי, רמוס?! ומה הקשר פתאום?! ו...איך אתה מעז לעשות נגדי קסמים!?" צעקה קייט.

"א...אני הייתי ממש לחוץ באותו רגע... ויש משהו שאני חייב לספר לך."

"זה לא הגיוני" ניסתה קייט להכחיש בכל כוחה.

"באותו הלילה את ניגנת בגיטרה שלך. לפתע הופיע אית'ן והתפעל מיכולתך. לאחר מכן את ואית'ן ישבתם יחד ודיברתם. אני שמעתי אותך בוכה ואומרת לו שאת לא יכולה לשאת את זה יותר ושאת דואגת לי...

ואז...

ואז אית'ן סיפר לך את הסוד הגדול שהוא הסתיר.

הוא סיפר לך שהוא אוהב אותך."

הייתה שתיקה.

"את אמרת לו שאת חושבת שאת מרגישה בדיוק את אותו הדבר. אתם התנשקתם.

ואז... אני הופעתי. וכישפתי אתכם. הוא ניסה להגן עלייך." אמר רמוס בנשימה אחת.

קייט הייתה מבולבלת. היא הרגישה כל כך הרבה רגשות בבת אחת.

כעס, אשמה, שמחה, עצב, אהבה...

היא כעסה על רמוס על מה שעשה להם, אך הרגישה אשמה על כך שגילתה את סודו. היא שמחה שהיא אוהבת את אית'ן, ועכשיו היא ידעה זאת בוודאות. היא הרגישה את האהבה אליו בכל גופה. והוקל לה על כך שנשיקתה הראשונה הייתה איתו.

לפתע הכל חזר אליה. היא נזכרה בהכל.

אך אית'ן- אית'ן לא יזכור כלום!

"רמוס, אני כועסת עליך כל כך!" צעקה קייט בכל כוחה. היא זרקה את הגיטרה שלה לאגם בעצבים בלי להרגיש שום חרטה על כך שהרסה לעצמה את הגיטרה, והחלה לרוץ בחזרה לחדרה. הדבר היחיד שרצתה באותו רגע זה להתכרבל במיטה ולרחם על עצמה.

היא הגיעה לחדרה, שיערה סתור מהרוח והריצה ועינייה אדומות מרוב בכי.

"היי קייטי, עכשיו הודיעו לנו שיש לנו יום שדה מחרתיים" חייכה אלייה דוני חיוך מבוייש. דוני הייתה החברותית ביותר מבין חברותייה החדשות לחדר, והיחידה שהתייחסה אליה.

"אני מצטערת, את לא תוכלי להיות איתנו באוהל. הוא לשלישיות. הרגשתי צורך לומר לך את זה" אמרה דוני וקייט ראתה שהיא באמת מצטערת על זה.

"זה בסדר, אני אסתדר" אמרה קייט בקול חנוק. היא הרגישה אסירת תודה לדוני על כך שהתייחסה אליה כמו אל בן אדם.

דוני יצאה מהחדר וקייט נשארה לבדה.

היא זכרה את הכל.

כל רגע מהערב ההוא.

החיוך המקסים של אית'ן...

המבט המטורף של רמוס בעיניים...

היא כיסתה את ראשה בשמיכה.

היא הרגישה מעט צער על כך שהרסה את הגיטרה שלה, אך היא הייתה חייבת להוציא את העצבים שלה על משהו...

לא נורא, אני אבזבז את הדמי כיס שצברתי עד עכשיו ואקנה איתם גיטרה חדשה וטובה יותר. גם ככה אין לי מה לעשות איתם עכשיו...

היא החליטה שעלייה לדבר עם אית'ן ולספר לו הכל.

הוא בטח ממש פגוע ממני! חשבה בדאגה.

אך לפני שהספיקה להחליט מה לעשות- היא נרדמה.

---

היום שלמחרת עבר לאט מתמיד. כל דקה בשיעור הייתה כנצח.

קייט כמעט ולא הצליחה להתאפק, היא הרגישה צורך חזק לדבר עם אית'ן. אך הוא המשיך להתעלם מקיומה.

לאחר ארוחת הצהריים חזרה קייט לחדרה להתכונן לשיחה עם אית'ן.

היא הופתעה למצוא על מיטתה קייס.

"לקייטי,

אני יודע שאת כועסת עלי, ואת ממש לא חייבת לסלוח לי.

מקווה שהגיטרה החדשה תהיה טובה מספיק בשבילך,

רמוס."

קייט הייתה מבולבלת ולא ידעה מה להרגיש. היא פתחה את הקייס, ומצאה שם גיטרה זהה בדיוק לגיטרה שהייתה שם לפני כן. קייט נאנחה.

לאחן מכן היא שטפה את פנייה וסידרה את שיערה מעט, ויצאה מהחדר, מחוייכת.

היא חיפשה את אית'ן בכל מקום. אך לא מצאה אותו.

לבסוף היא התחרטה וחזרה לחדרה.

כשנכנסה לחדר מצאה את סיריוס יושב על אחד הכיסאות, מדבר עם לין.

"טוב, אני חושבת שהגיע הזמן שאלך" מלמלה לין בחיוך.

"לא לא, זה בסדר. אני אלך" אמרה קייט במהירות והסתובבה לכיוון הדלת.

סיריוס תפס את ידה.

"אני צריך לדבר איתך, קייט"

"כן?" הסתובבה קייט.

לין יצאה מהחדר.

"אני... וואו.

אני חייב לך התנצלות ענקית. ו... אני פשוט מרגיש נורא עם עצמי אחרי מה שעשיתי. קייט, אני מתגעגע אלייך כל כך, ואת יודעת שאני אוהב אותך מאוד- בתור ידידה" הדגיש.

"למה עשית את זה, סיריוס?" אמרה קייט בגרון חנוק.

"אני לא חשבתי. רק רציתי שג'ייד תקנא. והיא תמיד פחדה שיהיה ביינינו משהו. וזה היה הדבר היחיד שחשבתי עליו באותו הרגע. אני שכחתי לגמרי שזאת הנשיקה הראשונה שלך, ואת לא מאמינה עד כמה אני מצט..."

"זאת לא הנשיקה הראשונה שלי, סיריוס" קטעה אותו קייט בגסות.

"ב...באמת?" שאל סיריוס בהפתעה.

לפתע הוא חייך חיוך של הקלה.

"וואו, אני לא מאמין! לא הרסתי לך את הנשיקה הראשונה! אבל... למה לא סיפרת לי אף פעם?! את תמיד אמרת לי שאת מחכה לנשיקה הזאת בקוצר רוח!"

"כי לא זכרתי אותה! סיריוס, באותו היום שכישפו אותי בכישוף זיכרון, זה מה שקרה. אני זוכרת את זה בוודאות." אמרה קייט.

"איך את זוכרת? הרי כישפו אותך בקסם זיכרון!"

"מדאם פומפרי אמרה שזה יכול לחזור בנסיבות מיוחדות. ואצלי זה חזר בהחלט מוקדם. אבל אית'ן כנראה לא יזכור לעולם..." אמרה קייט בעצב.

"א...אית'ן?! עכ...עכשיו הכל מסתדר!" אמר סיריוס.

"כן..." אמרה קייט בחולמניות.

"אז הוא אזר אומץ וסיפר לך! איזה גבר. אני מצדיע לו!"
"אתה ידעת מזה?! אתה ידעת שהוא אוהב אותי?" שאלה קייט בהפתעה.

"ברור... שנתיים שהוא חופר לנו עלייך! אבל... מי כישף את הזיכרון שלכם?!"

"אני לא יודעת אם כדאי שאספר..."

"קייט, נו באמת! זה אני" חייך סיריוס.

קייט סיפרה לו את כל הסיפור, והשאירה אותו עם פה פעור.

"וואו... זה חתיכת סיפור" אמר סיריוס בהלם.

"כן..." אמרה קייט.

"ואני סולחת לך סיריוס, באמת. אני יודעת שזה לא יקרה יותר לעולם ואני סומכת עליך" הוסיפה, וחיבקה אותו חיבוק חם. הרבה זמן שלא ניהלה שיחת נפש עם הידידים שלה.

"אם יש משהו, הכי קטן שיכול לפצות אותך, אני אעשה את זה." אמר סיריוס בהחלטיות.

"כל דבר?" שאלה קייט בשובבות.

"הכל" אמר סיריוס בחיוך.

"אתה לא יודע לאן אתה מכניס את עצמך, חבוב"

"שיהיה... " אמר סיריוס.

"אבל לפני כל השטויות המביכות שאני רוצה שתעשה בשבילי, אני רוצה שתעשה דבר אחד, רציני." אמרה קייט.

"אני אעשה הכל"

"תספר לאית'ן על מה שבאמת קרה באותו לילה... ש...אתה יודע..." אמרה קייט במבוכה.

"ש...התנשקנו?" שאל סיריוס בחשש.

"נו... כן"

"אין בעיה."

"ואחר כך תעשה ריקוד סטרפטיז* בחדר המועדון"

"תמותי!"

"חעחע, הבטחת!"

"אוווף, מעצבנת."

"קופיף"

"גמדה"

"שתווווק!"

ולפתע הם התחילו להתגלגל מצחוק.

---

קייט קמה בבוקר בהרגשה קצת טובה יותר מבדרך כלל. ה"שולם"* עם סיריוס הקל עליה מאוד.

"בהצלחה במשחק הקווידיץ' היום, חברותייך לחדר" נכתב על פתק ליד מיטתה.

שיט! זה היום! חשבה קייט ביאוש.

כוחות נפשיים ומצב רוח בשביל זה לא היו לה. אך גם ברירה לא הייתה לה.

היא לבשה את מדי הקווידיץ' בעל כורכה ויצאה לאכול ארוחת בוקר.

המבטים העוינים ליוו אותה בכל הדרך לשולחן האוכל. זה הרגיש לה כואב יותר מבדרך כלל, בגלל שזה היה משחק הקווידיץ' הראשון שלה.

היא לא רצתה לאכזב את טים.

בשעה עשר בבוקר, לאחר הרבה הכנות נפשיות ופיזיות מצד טים הלחוץ, התייצבה קייט יחד עם שאר חברי הקבוצה בפתח המגרש כשהמטאטא בידיה.

ג'ייק לאונדס, הקריין של משחקי הקווידיץ' מזה 3 שנים פתח את המשחק בתשואות רמות.

"קבלו את קבוצת רייבנקלו-

דין לנון, פייפר קולינס, דריל אן- הרודפים!" שלושת הרודפים עם המדים הכחולים המריאו עם המטאטאים שלהם גבוה ונופפו בידיהם בגאווה.

"לוק לובר וג'ורג' ניקלסון- החובטים!" שני נערים בעלי גוף מוצק ושרירי המריאו בתיאום מושלם ומיומנות מרשימה מייד אחריהם.

"מייקל פורד- השומר!" הנער החיוור והגבוה המריא אחרי זוג החובטים מעוררי האימה.

"ו... ליאן ג'ורדן- המחפשת המ-ה-מ-מ-ת" נערה יפהיפיה עם שיער שחור ארוך וחלק המריאה על המטאטא שלה באלגנטיות.

המראה שלה על המטאטא עורר מבטים עצבניים מהבנות ושריקות מהבנים.

"ועכשיו... קבוצת גריפינדור...

קול פורד, דייזי קלארק וג'ק טרנר- הרודפים!" מחיאות כפיים רבות נשמעו מכל עבר. החלק האדום שבקהל הריע בהיסטריה.

"אית'ן ג'ונס, ו... קייטלין דאנקן- החובטים!" מחיאות כפיים הושמעו רק בשביל אית'ן. קייט החליטה להתעלם מהעוינות בקהל ולהתרכז במשחק.

אך לפתע נתקלה בעמוד של החישוקים.

"אופס" נשמע קול לעגני ומרושע. זה היה קולו של הקריין המעצבן. צחוק רם ולעגני נשמע מהקהל בתגובה.

היא התאוששה במהרה אך הפסיקה להקשיב לקולו.

המשחק התחיל.

קייט אומנם לא הייתה במיטבה, ובטח לא בשיא כושרה, אך ביצועייה היו בסדר.

אך הקהל ניצל כל הזדמנות ללעוג לה...

"פספסת, חובטת יקרה. קצת עלוב. אבל אחרי מה שכבר עוללת... זה נקרא עלוב?" קול הקריין לעג לה על הפספוס הראשון שלה.

היא ספגה את העלבון וניגבה את דמעתה.

לפתע הרגישה משב רוח מוזר בצד ימינה.

"אני יודע מה קרה. סיריוס סיפר לי" נשמע קולו של אית'ן.

הוא ריחף בקרבתה. קייט נשארה דוממת.

הוא חייך אליה בעידוד.

"אל תתיחסי אליהם, סתם מפגרים" אמר והמשיך לטוס על הנימבוס שלו.

אך קייט נשארה דוממת כשהייתה.

קולו של אית'ן נשמע בראשה.

"אני יודע מה קרה. סיריוס סיפר לי"

והדהד בראשה גם קולו של הקריין.

"מפגרת, מה היא עומדת שם באמצע העולם?! אין גבול לטמטום... תיזהרי! עוד שניה..."

בום

***

הסברים: (:

השיר: look what you’ve done by jet אני מתה עליו.

סטרפטיז- ריקוד חשפנות... :S

שולם- "שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם..." מה שהיינו שרים בגן חח D: זוכרים?! בקיצור, זה להשלים עם מישהו אחרי ריב.

אשמח כרגיל לקבל מלאמלא תגובות! : )

תודה רבה על הפרגון עד עכשיו! באממממת, אין לכם מושג עד כמה אני מעריכה אתזה.

ממ... ותגובות בונות זה גם אחלה.

ועל השיר... P: סורי על הדרישות הרבות.

פרק הבא מקסימום עוד שבוע... אני בשוונג! P:

והוא יהיה קצת יותר ארוך : ) מקווה שהפרקים האחרונים פיצו אותכם על הפרקים הקצרים של ההתחלה.... (: ושוב תודה רבה על הכלללל!

סורי על המתח, זה לא ישאר ככה להרבה זמן.

הפרק הקודם		הפרק הבא