דם...

פרק 9: צימאון ואהבה

כשגבריאלה התעוררה החדר היה ריק והשעה הייתה שעת ערב, היא ישנה כל היום. דפיקה נשמעה לפתע על הדלת. "כן? " קראה גבריאלה בעודה צועדת אל הדלת. "שירות חדרים, הבאתי מגבות" אמר הבחור הצעיר בפתח. "אה, תיכנס" אמרה גבריאלה.

הבחור נכנס וניגש אל הארון בחדר האמבטיה. כשחזר משם מצא את גבריאלה נאחזת בכיסא בחוזקה. "הכל בסדר ילדה? את מרגישה טוב? " שאל הבחור. "אל תתקרב" היא לחשה, קולה רועד. "את רוצה שאקרא לרופא של המלון? " שאל הבחור. "ל-א, רק ת-צא" היא גמגמה בשקט.  הבחור הצעיר נותר לצידה והיא חשה שהיא קרובה לאיבוד שליטה.

"צ-א, בב-ק-שה" היא מלמלה. היא חשה את ניביה נשלפים מעצמם ואת האש הבוערת בתוכה. באותו הרגע טוני נכנס אל החדר. "הכל בסדר? " שאל טוני. "אתה גר בחדר הזה? כי הילדה לא בסדר והיא לא רוצה שאקרא לרופא" אמר הבחור הצעיר. טוני חייך אליו. "זה בסדר, אני הדוד שלה, אתה יכול לצאת, אני אדאג לה" אמר טוני. "בסדר, אם אתם צריכים רופא, אז פשוט תתקשרו לקבלה והם יעזרו לכם, יש את הרופא של המלון" אמר הבחור הצעיר ויצא משם.

גבריאלה פרצה בבכי וטוני עטף אותה בזרועותיו. "ששש... הכל בסדר" הוא ניסה להרגיעה. "כמעט תקפתי אותו! " היא יללה. "זה בסדר, את תלמדי לשלוט בזה בקרוב" אמר טוני ונשק על ראשה.

הדלת נפתחה שוב תוך זמן קצר. "איזה גשם ב- " התחיל לאונרדו אך נעצר כשהבין מה אמר וראה את גבריאלה הבוכייה. "מה קרה? " שאל לאונרדו. "היא כמעט תקפה בחור משירות החדרים" הסביר טוני. "אני מצטער, הייתי צריך להישאר איתך, זאת אשמתי" אמר לאונרדו והתיישב בכבדות על המיטה.

"לא, זאת לא אשמתך שאני לא מסוגלת לשלוט בעצמי" אמרה גבריאלה והתיישבה לצידו. הוא נאנח ואחז את פניה בידיו. "אבל זאת כן אשמתי שעמדת במצב שאת צריכה לשלוט בעצמך כדי להגן על בן אנוש, אם לא הייתי משאיר אותך לבד, זה לא היה קורה" אמר לאונרדו ונשק על אפה. "מותר לך לצאת, אני נרדמתי זוכר? לא היה לך מה לעשות פה" אמרה גבריאלה בקול רך ונשקה על לחיו. "אני לא מאשימה אותך" היא הוסיפה וחיבקה אותו חזק.

"אההמ..." כחכח טוני בגרונו. הם הרימו את מבטם אליו. "אני חושב שאני אלך לחדר שלי עכשיו, שיהיה לכם לילה טוב ותשתו, שניכם" הוא הדגיש ויצא מחדרם, מותיר אותם לבד.

"ותשתו! שניכם! " חיקה לאונרדו את אביו בזמן שניגש אל המקרר. גבריאלה צחקה וגרמה לו לחייך. הוא הגיש לה בקבוק גדול של דם ולקח אחד לעצמו. "לחיים! " הוא השיק את בקבוקו בשלה וגרם לה לצחוק שוב. הם שתו לאט, שותקים.

"אתה יודע, חשבתי על זה והטעם של זה לא נורא" אמרה לפתע גבריאלה. "לבן אנוש רגיל זה כן היה נורא, אבל בגלל שיש לך גנים של ערפד והגוף שלך משתנה בהתאם אז זה טעים לך" הסביר לאונרדו. "טוב, עדיף טעים ממגעיל לא? " היא שאלה בחיוך וגרמה לו לצחקק.

כשסיימו לשתות יצאו אל המרפסת של חדרם. הגשם פסק אך עננים כבדים עדיין שוטטו בשמיים והסתירו את הכוכבים. "את נראית מוטרדת" אמר לאונרדו. היא הפנתה אליו את מבטה. "מה אם... מה אם הנבואה טעתה ויש חצוי אחר שצריך למשול? " שאלה גבריאלה בחשש. "הנבואה הוענקה לך על ידי אמא שלך, היא לא יכולה לטעות" אמר לאונרדו בקול רך. היא נאנחה.

לאונרדו סימן לה להתקרב והיא נעמדה מולו. הוא הושיב אותה על ברכיו וחיבק אותה כשראשה שעון על חזהו. "את הנסיכה המושלמת ואין בעולם אף אחד שיוכל לשלוט טוב ממך על שני העולמות" אמר לאונרדו ונשק על לחיה.

גבריאלה הרימה את ראשה מחזהו והביטה בעיניו. הם היו שלוות לחלוטין. כאילו בטוחות שאין שום סיבה לדאגה ושכמו שלאונרדו אמר בפיו גם הן חושבות שאין טוב ממנה שיוכל לשלוט על שני העולמות.

לאונרדו ליטף את לחיה באצבעותיו ומהר מאוד שפתיו הצטרפו אל אצבעותיו ונשקו על לחייה, אפה, מצחה ולבסוף מצאו הן גם את שפתיה. הוא נשק לשפתיה נשיקות קצרות, רכות ומתוקות עד שלבסוף כרכה גבריאלה את זרועותיה סביבו והעמיקה את הנשיקה. לשונה חדרה בין שפתיו הפסוקות אל פיו, תרה אחר לשונו בעודה טועמת את סביבתה. הוא שילב את לשונו בלשונה כשהוא חודר אל פיה והיא אל פיו לחלופין.

הוא החל לנשק את צווארה. "את יודעת..." הוא לחש. "אממ..." "הצוואר הוא בדרך כלל נקודת תורפה של ערפדים כשהם קרובים אל בני אנוש, בגלל העורק הפועם שם" הוא מלמל והמשיך לנשק את צווארה. היא נאנחה. "אבל את כבר ממזמן לא כל כך אנושית, אז זה ממש לא מונע ממני להמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו" הוא הוסיף בלחש. היא צחקקה "אתה מתכוון לקשקש בשכל? " היא שאלה. הוא התעלם מהערתה העוקצנית והמשיך לנשק את צווארה. היא נאנחה שוב.

"אולי נחזור פנימה? " היא לחשה כשצינה אחזה בגופה. בלי לומר מילה הוא נשא אותה בזרועותיו והשכיב אותה על המיטה כשהוא נשכב לצידה וממשיך לנשק את פניה, את צווארה.

הם הזדחלו אל מתחת לשמיכה כשהם פושטים את בגדיהם תוך כדי. היא ידעה שהיא רוצה אותו מהרגע הראשון, בדיוק כפי שהוא רצה אותה ושניהם ידעו שלבסוף היא תהיה שלו והוא שלה, לתמיד, לנצח. "אני אוהב אותך" הוא לחש לה בין השמיכות. "ואני אוהבת אותך" היא לחשה. הוא נשק לשפתיה בעוד ידיה חובקות את גופו וידיו חובקות את גופה. הם אהבו כל אותו הלילה בעוצמה וידעו שזאת לא תהיה הפעם הראשונה שיאהבו כך, שזוהי רק תחילתו של הנצח.

באותו הלילה הם היו לאחד. בגופם, בנפשם ובליבם וידעו שלעד יהיו אחד. 

 ********************************************************************************************************************************************

פרק חדש!!!

תהנו :)

הפרק הקודם		הפרק הבא