כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 10:

רון שכב על גבו במיטה והסתכל על התקרה, לא מסוגל לישון.

'איך היא מעיזה?' הוא חשב בכעס, 'זה החיים שלי ואני יכול לעשות מה שמתחשק לי איתם בלי ביקורת מהחברה הכי טובה שלי. גם כן חברה טובה. איך היא מעיזה לשפוט אותי? אני לא מבזבז את החיים שלי, יש לי עדיין זמן להחליט מה אני רוצה לעשות וגם אם אני ארצה להמשיך ולהישאר באותה נקודה זו זכותי המלאה!' הוא המשיך לחשוב על דבריה, מבטל כל טענה שלה בתירוץ כלשהו, חלש ככל שיהיה. מנסה לשכנע את עצמו שאין אמת בדבריה.

הוא הצליח להירדם מעט רק כדי להתעורר שוב בבהלה. הרמיוני צורחת בחלומו כשמענים אותה.

הוא שטף את פניו, ונשכב פעם נוספת על המיטה ונשם עמוק, חוסם כל מחשבה ממוחו, מתמקד בכלום. הפעם הוא נרדם לזמן ארוך יותר, והתעורר כשהבוקר כבר עלה, אך הצרחות של הרמיוני באחוזת מאלפוי עדיין מהדהדות באוזניו.

הוא הסתכל במראה. הוא היה נראה מזעזע. שיערו סתור, עיגולים שחורים מתחת לעיניו.

הוא הרטיב את פניו במים קרים, לשטוף את העייפות שדבקה בו. כמו כן, הוא העביר מסרק בשיערו, מנסה לשוות לו צורה נורמלית, ולובש בגדים נקיים. למרות זאת, כשהסתכל פעם נוספת במראה, הוא עדיין היה נראה גמור.

הוא ירד לחדר האוכל, מכין לעצמו קפה חזק בנוסף לאוכל, והתיישב לבדו בשולחן שיספיק גם לשאר חבריו. לאחר כמה דקות, הארי, ג'יני וטדי הצטרפו אליו.

"אתה נראה אפילו יותר נהדר מאתמול בבוקר" הארי אמר בסרקזם.

"אוח, שקט הארי", רון אמר, מעט בחוסר סבלנות.

"וגם המצב רוח מרנין".

"איך היה לך אתמול?" ג'יני שאלה אותו, מנסה לשמור על אווירה קלילה, "מה עשית?"

"הסתובבתי" אמר ולא פירט. ועל מנת להסיט ממנו את תשומת הלב הוא שאל את ג'יני, "אז מה אתם עשיתם אתמול?"

ג'יני החלה לפרט את הפעילויות והמקומות שהיא והארי בילו בהם ביום האתמול. לאחר שסיימה היא שאלה את טדי, "איפה הרמיוני?"

"כשאני יצאתי מהחדר היא עדיין ישנה. כנראה היא לא הצליחה להירדם או משהו כזה. אני לא מבין למה, אני ישנתי נהדר".

"איך אפשר לא להירדם פה בקלות? המיטה כל כך רכה" ג'יני חייכה ואז הסתכלה מאחורי גבו של רון, "או, הנה היא, בדיוק הגיעה".

הרמיוני התיישבה ורון העיף מבט לכיוונה. העיניים שלה היו נפוחות ושקיות היו מתחת לעיניים שלה, שיערה אסוף לפקעת מבולגנת, תלתלים יוצאים מכל הכיוונים, ועיניה מתחמקות ולא מסתכלות לכיוונו של רון כלל.

"בוקר טוב" אמרה בשקט ליושבי השולחן.

"מה קרה לשניכם שאתם נראים כאלה גמורים?" ג'יני שאלה, מבטיהם של רון והרמיוני הצטלבו לשבריר שניה ואז הם הסיטו את ראשם במהירות.

"כלום", "סתם עייפות", שניהם מלמלו, חוזרים לאוכל שלהם.

שאר הארוחה נאכלה בשקט מתוח.

נחוש לנצל את יום החופשה האחרון שלו, רון הצטרף לשאר חבריו בשאר היום. למרות זאת, המוח שלו לא היה מפוקס ואם היו שואלים אותו מה הם עשו הוא לא היה יכול לענות. למשך כל היום הוא והרמיוני שמרו מרחק בטוח אחד מהשנייה.

הארי ראה שמשהו לא בסדר בין שני חבריו הטובים אך החליט לא להתערב. הוא ידע מפעמים קודמות שהם לא יכולים להישאר כועסים אחד על השני ליותר מידי זמן.

לפני שרון שם לב הערב כבר הגיע. לאן נעלם כל היום?

"רון?" הארי שאל ורון הסתכל עליו בבלבול.

"אמ... מה? אמרת משהו?"

"מה נסגר איתך היום?" הארי שאל.

רון ראה שהשאר המשיכו מעט הלאה, הוא והארי מעט אחריהם. "לא נסגר כלום" והוא האיץ את צעדיו.

"חשבנו ללכת לשתות משהו, לחגוג את הערב האחרון. מה דעתכם?" ג'יני שאלה כשהוא והארי הדביקו אותם.

רון הנהן בהיסח דעת, רואה את הרמיוני מסתכלת לכל הכיוונים חוץ ממנו והוא הרגיש את הכעס מתחיל בתוכו שוב, "אולי נלך למלון? יש שם פאב נחמד", מקווה אכן לראות שם את הבחורה מאתמול. הוא ישמח להוציא את הכעס שלו בדרך מהנה, ועוד לגרום להרמיוני להתעצבן אפילו יותר.

"אני רואה שכבר בדקת אותו" טדי גיחך.

רון שלח אליו מבט אך לא הגיב.

הארי וג'יני הנהנו להסכמה והחבורה החלה ללכת בחזרה לכיוון המלון.

הם התיישבו בשולחן צדדי, מזמינים כל אחד את המשקה האהוב עליו. רון העביר את מבטו על הבר, אך היה יחסית מוקדם והיו מעט אנשים שישבו בו.

הארי, ג'יני וטדי ניהלו שיחה ערה, על קווידיץ', על משרד הקסמים, על הוגוורטס. הרמיוני מידי פעם זרקה משפט ואילו רון לא פצה את פיו מאז שהתיישבו.

הוא התעסק עם המשקה שלו, בוהה בו בעיקר, שותה בקושי כמה לגימות. מחכה כבר לחזור לחדר וללכת לישון.

דמות נעמדה ליד השולחן שלהם ורון הסתכל מעלה ממקום מושבו.

"היי" אמר כשראה מי זאת, ונעמד לברך אותה.

"היי רון" קמילה נתנה לו נשיקה על הלחי, ארוכה ואיטית.

"חבר'ה, תכירו, זאת קמילה. הכרנו אתמול". הוא היה צריך את כל כוחו כדי לא להסתכל על הרמיוני.

"הולה" היא חייכה אליהם ורון ראה את טדי מסתנוור לרגע.

הארי וג'יני החליפו מבטים ואז ג'יני שאלה "תצטרפי אלינו?"

"לא, תודה" קמילה ענתה, "חברה שלי גם פה" והיא הצביעה לכיוון לא מוגדר בבר ואז היא נעמדה על קצות אצבעותיה ולחשה לרון באוזן, "אולי תצטרך אלינו אתה? נראה לי שתאהב את חברה שלי" והיא העבירה יד דיסקרטית על גבו.

הפעם הוא לא יכל לעצור את עצמו והסתכל לכיוונה של הרמיוני, עיניה נעוצות בלכלוך קטן שהיה על השולחן שהיה כנראה מאוד מעניין.

"אם לא אכפת לכם אני אצטרף לקמילה וחברה שלה, אני אשאיר אתכם, הזוגות, לבד. ממש דאבל דייט", אמר ביובש ולקח איתו את כוס המשקה שלו, הולך אחרי קמילה לשולחן שלה בלי לחכות לתגובה מחבריו.

חברה שלה, סופיה, הייתה אומנם פחות מושכת מקמילה, אך עדיין יפה. הביטחון העצמי של שתיהן קורן מהן.

"אז רון", סופיה אמרה ורון קפץ כשהוא הרגיש את היד שלה מחליקה על פנים ירכו, "קמילה אמרה לי שהיא ממש נהנתה איתך אתמול".

"בלי שיחת חולין? בלי מה שלומךָ?" חייך.

"סופיה פחות בקטע של שיחת חולין" קמילה העבירה את ידה על פנים ירכו השנייה.

הוא הסתכל לכיוון של השולחן של חבריו, שלושה מהם מנהלים שיחה והרמיוני נועצת בו מבטים, כעס נראה בעיניה גם ממרחק. "'יופי" אמר והזמין ממלצרית שעברה את הקפה החזק ביותר שלהם. ברגע שסיים את הכוס במהירות הוא נעמד, מושך את קמילה איתו ושאל את סופיה "את מצטרפת?"

הוא יכל לראות את עיניה של הרמיוני עוקבות אחרי שלושתם בזמן שהם יצאו מן הבר, הולכים לכיוון החדר של הבנות.

---

הוא לבש את מכנסיו והחל לכפתר את חולצתו. הוא הסתכל בחיוך על שתי הנשים העירומות השוכבות על המיטה, זיעה מתוקה מכסה את גופן. "נראה לי שאני אחזור לחדר שלי" אמר ונישק אותן על השפתיים, שתיהן מחזירות לו נשיקה עייפה, חיוך מתוק על שפתן.

הוא נעמד ליד דלת חדרו וחיפש אחר המפתח. כשלא מצא, הסתכל לצדדים כדי לבדוק האם הוא לבד ויוכל לפתוח אותה בעזרת לחש. הרמיוני הגיעה מאחורי הסיבוב, מחזיקה כוס חלב חם, היא נעצרה לשנייה כשראתה אותו ואז המשיכה קדימה. הוא הסתכל עליה, שקט מתוח השתרר במסדרון.

היא הנהנה לכיוונו בניכור כשנעמדה מול דלת חדרה, ידה על הידית.

הוא הנהן אליה בחזרה והיא נכנסה במהירות לתוך החדר, סוגרת אחריה את הדלת.

"אלוהמורה" מלמל בשקט ונכנס גם הוא לתוך החדר.

???

הפרק הקודם		הפרק הבא