אילברמוני

זה היה נחמד לקנות ציוד קסום כמו בהארי פוטר.

חמוטל קנתה קדרה (ממש כמו הארי, היא רצתה קדרה מזהב טהור, וממש כמו האגריד, ראיין לא הרשה לה.), מאזניים ומערכת בקבוקים מקריסטל במרקחת קסם, ואז עברה לחנות בשם עט נוצה. 

שם, בזמן שחמוטל בחנה עט מנוצה של פלמינגו, שאלה אותה המוכרת בהתלהבות מעצבנת אם היא מעוניינת ב"ערכת התלמיד-" תיק שכולל בתוכו מארז של גליונות קלף, שני עטי נוצה, ארבע קסתות דיו, מחק קסום לתיקון נזקים והכל עולה רק אוניה ועשרה חרמשים.

חמוטל לא ידעה כמה שקלים נכנסים באוניה, אבל היתה לה הרגשה שמסדרים אותה.

היא קנתה את המארז הזה בכל זאת כי זה יותר נוח מלקנות הכל בנפרד.

"קורה הרבה שיותר משופט אחד- סליחה, מתגליף אחד בוחר את התלמיד?" שאלה חמוטל.

"כן," אמר ראיין, "בדרך כלל תלמיד נבחר על ידי שני בתים.

ילדים מעפנים או בעלי אישיות ממוקדת נבחרים על ידי אחד. 

יהיה לך מזל אם שלושה בתים יבחרו בך."

"ומה לגבי כל הארבעה?" שאלה חמוטל.

"נדיר מאוד," ענה ראיין.

"בטח ארבעת הבתים יבחרו בי," החליטה חמוטל.

"בואי אני אסביר לך עד כמה זה נדיר: אני עדיין זוכר מי זה התלמיד האחרון שנבחר על ידי כל הארבעה, אז אין מצב שתיבחרי.

עם הרבה מזל את תוכלי לראות בשנה כלשהי של הלימודים שלך את כל ארבעת הבתים בוחרים בתלמיד."

"אם זה כל כך נדיר ומיוחד, בטח ארבעת הבתים יבחרו בי," הסיקה חמוטל.

"שוויצרית," הפטיר ראיין, "בואי נעשה לך חידוש קסם."

"זה לא הדבר ההוא מבמבה בממלכה הקסומה?" גיחכה חמוטל.

"זה הדבר הזה שיאפשר לך לעשות קסמים," אמר ראיין, "בואי, זה בקומה 3."

ראיין נעצר מול  שלוש גומחות גדולות בקיר, מלאות בלהבות ירוקות.

"אבקת פלו," זיהתה חמוטל, "אני מעדיפה מדרגות נעות."

ראיין התעלם ממנה.

"לקומה שלוש!" הוא הכריז, פוסע אל הלהבות ונעלם.

חמוטל גלגלה עיניים.

"לקומה שלוש!" היא הכריזה ופסעה אל תוך הלהבות.

עד מהרה  חמוטל מצאה את ראיין.

"בואי," הוא אמר והחווה לעבר שלט שכתוב עליו כללית קסם.

הם אפילו בעולם הקסמים? שאלה את עצמה חמוטל לפני שנכנסה בעקבות ראיין.

לא היה אף אחד בחדר ההמתנה, איכשהו, וחמוטל וראיין נכנסו ישר לחדר של המרפא.

"הו, אני זוכר אותך," חייך אליה המרפא, אדם נמוך וג'ינג'י עם שפם בגלימה לבנה עם תוית שכתוב עליה חיים דוידוביץ', מרפא.

"לא נפגשנו אף פעם," תיקנה אותו חמוטל.

"וודאי שכן, חמוטל שחר," חייך חיים דוידוביץ'.

"אז מתי נפגשנו?" שאלה חמוטל בספקנות.

"כשהיית בת שבע, העץ הלבבי כמעט הרג אותך, אבל אני הייתי בסביבה כדי להציל אותך," הסביר חיים.

"תודה," אמרה חמוטל.

"אני גם המלצתי לא לחדש את הקסם שלך עד גיל אחת עשרה," הוסיף חיים.

"אה.... תודה?"

"עכשיו באת בשביל חידוש קסם.

במיוחד בשביל זה השאלתי את הדבר הזה," אמר חיים והצביע על מכל שקוף, צמוד לתקרה, שהכיל כמות גדולה של נוזל זהוב ומנצנץ.

"עמדי מתחת למכל," הורה לה חיים.

חמוטל נעמדה מתחת למכל.

חיים נופף בשרביטו, וחמוטל חשבה שהוא מנסה לפוצץ את המכל, אבל במקום זה ירדו מן המכל טבעות זהובות ושמימיות, שעברו  מסביב לחמוטל כמו חישוקים שמישהו הפיל בהילוך איטי מעל הראש שלה.

עם כל טבעת שירדה מסביבה, חמוטל הרגישה יותר חזקה, יותר ערנית, יותר בטוחה בעצמה.

"את יכולה ללכת," אמר לה חיים המרפא.

חמוטל התרחקה מהמכל, וראתה שמקום שבו עמדה יש פתאום מעגל זהוב על הרצפה, ושהמכל, שהיה קודם מלא כמעט עד גדותיו בנוזל המנצנץ, עכשיו ריק מלבד עשרות טיפות זהובות שנדבקו לדפנותיו.

"סוף סוף גמרת!" קידם את פניה ראיין בלי חביבות, "הגיע הזמן להחזיר אותך הביתה לארוחת ערב!"

"הייתי שם רק חמש דקות," גיחכה חמוטל, אבל הפסיקה לגחך כשהם יצאו החוצה וחמוטל ראתה את השמש שוקעת.

"בסוף הקיץ מישהו אחר ייקח אותך לאמריקה," אמר ראיין כשהם הגיעו קרוב לביתה של חמוטל, "נתראה באילברמוני, אני מניח."

הפרק הקודם		הפרק הבא