give me love

עליתי על הרכבת והתיישבתי בתא הראשון שראיתי. אני לגמרי לבד עכשיו, כל החרות הטובות שלי עזבו את הגוורטס.

לא שמעתי מדראקו כל הקיץ. לא יכולתי להסתכן בלשלוח לו מכתבים. 

אם הוא רק היה שולח לי מכתב אחד לפחות שאני אדע שזה בסדר לשלוח לו כמה...

הוא על הרכבת? הוא יגיע להגוורטס אחרי מה שקרה לפני כמה חודשים?

זה מרגיש כאילו עברו שנים...

ולמרות שהוא לא שלח לי שום מכתב, לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. הוא בסדר, נכון?

ביליתי את הנסיעה בקריאה של הספר האהוב עליי, או לפחות ניסיתי בתקווה שזה יעזור לי להפסיק לחשוב על כל הדברים הרעים שמתרחשים מסביב.

איך יהיה בהוגוורטס בלי דמבלדור?

כולם אומרים שאין יותר שום מקום בטוח.

נכנסתי לאולם הגדול ושם הוא היה. יושב בשקט, כאילו הוא כבר שם במשך שעות.

לא יכולתי להתרכז בשום דבר ממה שהפרופסור מקגונגל אמרה.

איפשהו בתוך הראש שלי האמנתי שזו דרך לנסות לשכוח לדמבלדור הלך לנצח.

זה לא שכל כך אהבתי אותו, לא הכרתי אותו כל כך, אבל הוא מעולם לא הזיק לי, והוא היה כל כך טוב להוגוורטס.

איך שהתחילה הסעודה היא גם נגמרה. 

כולם קמו מהשולחנות ותלמידי השנה הראשונה, המעטים שהיו, הלכו אחרי המדריכים שלהם.

יצאתי מהר מהאולם הגדול בתקווה להספיק את דראקו.

"דראקו," קראתי, בתקווה שהחברים שלו לא יבואו גם.

הוא לא הסתובב.

"אפשר שנדבר?" שאלתי.

"אני חושב שכדאי שנלך לישון עכשיו..." ענה דראקו ועזב, משאיר אותי מבולבלת מאחור.

דראקו עכשיו מקשיב למה שאומרים לו?

בבוקר למחרת התעוררתי מוקדם ומיהרתי לאולם הגדול, לנסות לדבר עם דראקו.

כשהוא הגיע הוא מיהר פנימה לאכול ארוחת בוקר.

"אחרי האוכל" הוא לחש כשעבר לידי במהירות.

מבולבלת, ישבתי לאכול ובחנתי את מערכת השעות.

שיקויים, כוחות האופל, תורת הצמחים-

כוחות האופל?

כוחות האופל. פשוט ככה.

אחרי האוכל קמתי במהירות וחיכיתי לדראקו. כשהוא הבחין בי הוא מיהר לכיווני והלך איתי הרחק משאר התלמידים.

"דראקו, למה-" התחלתי לומר, אבל הוא לא נתן לי לסיים.

"אל תעשי דברים טפשיים ותקשיבי למה שאומרים לך." הוא אמר בחדות.

"למה שאני-?" 

"פשוט אל!" הוא אמר, כמעט מעוצבן.

"דראקו, מה קורה?" שאלתי בחשש.

"בבקשה תקשבי לי. אני יודע כמה דברים." הוא ענה, ותחנונים נשמעו בקולו.

"זה בגלל ה-?" התחלתי לשאול והנחתי יד על זרועו השמאלית, אבל הוא מיהר להזיז אותה.

"אל תשאלי שאלות. אני לא יכול לענות." הוא אמר והתחיל להתרחק.

"דראקו..."

"אני אבוא אחר כך"

בשיעור עם גריפינדור לא הפסקתי לחשוב על מה שדראקו אמר.

לא הייתי מרוכזת, אבל אחד מתלמידי גריפינדור אמר משהו שעיצבן את פרופסור קארו עד שהיא שלחה אליו קללה והבנתי למה דראקו התכוון.

בין השיעורים ירדתי לאגם.

"אתה חייב להפסיק להתגנב ככה" אמרתי לדראקו שהופיע לידי.

הוא לא ענה.

עמדנו שם בשקט בשמך זמן מה.

"אז... איך היה הקיץ?" שאלתי.

הוא צחק. "מצוין." הוא אמר בציניות.

"אתה יכול לספר לי עוד משהו?" שאלתי.

הוא הסתכל עליי.

"אמרתי לך לא שלאול שאלות שאני לא יכול לענות עליהן."

"אתה לא יכול לענות ל'איך היה לך בקיץ'?" 

"כנראה שלא." הוא ענה.

"זו תהיה שנה מסובכת אם אתה לא עומד לספר לי שום דבר, דראקו..."

השנה נהיתה נוראית יותר כל רגע שעבר.

דראקו נסע הביתה כמה שבועות לפני חג הפסחא והיתי ממש... בודדה.

לא הייתי מטרידה את אחותי בשום עניין, יש לה את החברות שלה, או לפחות ככה היא אומרת. היא גם לא תבין.

חזרנו הביתה לחופשת החגים, אבל זה לא עזר.

זה הספיק לי. 

אני הולכת לראות את דראקו.

חיכיתי עד שנחזור להוגוורטסף אבל שום דבר לא השתנה- דראקו לא חזר אחרי החופשה וזה מבחינתי היה הסימן.

אני הולכת לאחוזה.

עמדתי שם בחשכה מוחלטת, מול האחוזה ועדיין לא העזתי להיכנס.

לקחתי נשימה עמוקה וצעדתי קדימה.

חיכיתי שמישהו יצא, אני לא אוכל פשוט לדפוק באמצע הלילה.

עמדתי שם לרגע, מול השער ודחפתי אותו באיטיות.

הוא נפתח.

התקדמתי לכיוון דלתות העץ הענקיות ובלי לחשוב הייתי מוכנה לדפוק ולפתע נפתחה הדלת.

גמדון בית עמד מולי.

הוא פתח את הפה כדי להגיד משהו אבל עצרתי אותו.

"אני מחפשת את דראקו." אמרתי.

שוב, גמדון הבית רצה להגיד משהו, אבל קול מוכר עצר אותו.

"אתה יכול ללכת עכשיו." הוא ציווה.

"כן אדונילי." הוא ענה, קד קידה עמוקה ונעלם.

דראקו התקדם לכיוון מעט האור שנכנס לחדר. "מה את עושה כאן?! השתגעת? את יכולה ל-"

"בקושי דיברת איתי ונעלמת במשך ימים! אי אפשר ככה..." אמרתי.

"אי אפשר מה?"

לא עניתי.

"את לא יכולה להיות כאן!" הוא אמר.

"מערכות יחסים לא עובדות כשיש בן אדם אחד, דראקו!"

משהו בפנים שלו השתנה.

"את מסכנת את עצמך," הוא לחש "אין לך מושג מה הולך פה..."

"אני מניחה שאני אהיה בסדר כל עוד אני לידך" חייכתי והחזקתי לו את היד.

בעדינות, הוא רכן קדימה לנשק אותי, סוגר בשקט את הדלת מאחוריו.

הפרק הקודם		הפרק הבא