הבית החמישי // גמור

ישבתי במסדרון בהפסקה משלימה את השיעורים משיעור שיקויים.

אני צריכה לכתוב חיבור על איזה שיקוי לא יעיל.

לפתע, שמעתי צעקות בצרפתית שנשמעות כמו ג'יבריש. חזרתי לחיבור.

"מיי רוז'נוולד!", שמעתי צעקה במבטא צרפתי כבד.

"רוזנוולד, בבקשה", הרמתי את גבותיי בזלזול והשפלתי מבטי.

"תתרחקי מלאון, חוצפנית!", פרנסין צעקה וכל מי שהיה במסדרון הסתכל על מה שקורה ואפילו היו כמה שקמו והתקרבו.

"רגע, מה?", הרמתי את מבטי והסתכלתי עלייה בשוק, "אין לי עניין בלאון, אני לא מכירה אותו".

"אני ראיתי איך את מסתכלת עליו, ואיך הוא מסתכל עלייך!", היא שילבה את ידייה בגועל, "הוא אמור להסתכל עליי ככה!".

"פרנסין, אני גם לא מבינה מה הוא מוצא בילדה בת 14, שמחר חוגגת 15", חייכתי, מנסה לשנות את הנושא.

"אה, מזל טוב", היא אמרה במתק שפתיים שהדגיש זלזול.

"ואני לא מסתכלת עליו בצורה כזאת. הסמקתי אתמול כי זה החמיא לי שהוא מחבב אותי", סגרתי את הספרים שלי והלכתי לכיוון ההפוך ככה שהגב שלי מופנה אלייה.

"או קיי, מצטערת", היא שיקרה, כל כך ברור, "אבל אם הוא מתקרב עלייך, אני אפתח את כל זה מחדש!", היא צעקה בתקווה שאתעצבן.

"לא ממש אכפת לי", אמרתי בעודי מצטרפת לאלבוס, סקורפיוס ורוז שדיבור על תכניקות לעבור שלבים בלי למות.

אלבוס אמר שהוא צריך ללכת, וגם רוז הלכה לדבר על חברות שלה.

הסתובבתי לאחור כדי לראות מה קורה עם פרנסין, והדבר האחרון שאני זוכרת שקרה זה הולך ככה.

פרנסין מפלרטטת עם אלבוס. אלבוס מסתכל לכיווני. לאון בא. לאון צועק על אלבוס. אלבוס צועק על לאוןן. קטטה. וזהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא