האהבה החדשה-ישנה שלי

הימים שאחרי הנשיקה היו מדהימים. לפעמים בלילות עדיין הרגשתי שעשיתי טעות חמורה, שאני רק פוגע עכשיו בפרסי, אבל הדחקתי את זה כי אני אדם אנוכי.

עקרונית- היה לי נפלא.

בימים היינו צוחקים ועושים פיקניקים, לפעמים אפילו רק אני ופרסי, ובלילות היינו חוגגים עד אור ראשון, ככה שלא היה לי יותר מידי זמן להתלבט מה אני עושה עם עצמי.

אני ופרסי לא רבנו בכלל. אני חושב שהוא הרגיש שהמצב שלי רגיש יחסית, ובריב אחד אני אתפרק.

והוא צדק. הייתי צריך את הזכרונות הטובים להתנחם בהם בלונדון.

שחכתי לגמרי מהשיחה היחידה שלי עם ביאנקה.

אולי ידעתי, או לפחות שיערתי שאני אצטרך אותה בשלב יותר מאוחר...

*שבוע לפני הטיסה*

ישבתי עם פרסי בפיקניק רומנטי בשעת אחר צהרים יפיפייה, בקרחת יער קטנה שמצאנו במהלך השיטוטים שלנו ביער מחנה החצויים.

דיברנו וקישקשנו על דברים חסרי משמעות.

"אז, השנה הזאת תהיה האחרונה שלך בתיכון, נכון?" שאל פרסי ורכן לתת לי נשיקה קצרה על שפתי.

"כן" עניתי בקצרה, רוכן אליו בחזרה ומעמיק את הנשיקה.

"איך אתה מתכנן לעשות אותה מיוחדת?" שאל פרסי כשהתנתק ממני.

"לא יודע... מה זה אומר, מיוחדת?" שאלתי.

"אני לא יודע, כל אחד והמיוחד שלו. אני ואנבת' למשל, שבוע לפני היום האחרון קרענו את כל המבחנים ודפי העבודה ושיעורי הבית שלנו, והעפנו אותם על שאר התלמידים, ואפילו לא היינו צריכים להשאר לנקות, כי כבר לא למדנו שמה!" צחק, גורר אותי אליו לעוד נשיקה מתוקה.

"אני חושב אולי לנסוע מתישהו ללונדון.." עניתי לו חצי בכנות. "נורא יפה שם בכריסמס, ולא ממש יצא לי לטייל מאז שיצאתי מהמלון..." מלמלתי אליו, השקיעה הכי יפה שראיתי החלה לרדת.

"בוא," אמר פרסי "נלך לראות את השקיעה מהאגם".

קיפלנו את השמיכה והחזרנו את קופסאות האוכל לסל שלקחנו איתנו והלכנו לכיוון החוף, שם כבר היו כמה זוגות ברגעים רומנטיים משל עצמם.

"הו." מלמלתי "בוא כבר נחזור לביתנים"

פרסי הניח את הדברים וחייך אלי, "מי אמר שנראה את השקיעה מחוף האגם?" הורדנו חולצות ונכנסנו למים, משפריצים בדרך על כמה זוגות מבוהלים.

"בררר, קר לי פרסי, בוא נחזור לחוף" אמרתי  לו כששיני נוקשות ומעוותות את המילים. "טוב," חייך אלי, "בוא רגע, אני אחמם אותך" "טוב..." אמרתי והתקדמתי אליו.

פתאום המון מים היו מסביבי, ולרגע לא נשמתי, עד שפרסי יצר בועה של אוויר והכניס את שנינו לתוכה. הוא התקרב אלי ונישק אותי נשיקה עמוקה, ואז אמר "אני אוהב אותך, ניקו, הכי בעולם."

"גם אני אוהב אותך"

אוישאוישאוישאויש!!!

אני לא מאמינה לעצמי מלפני שנה!

למה לקחתי את הרגע הכי קסום של פרסבת' בשביל...

זה?!?!?!

אוקי אוקי סליחה.

(אני אחזור על זה- אני לא משפפת פרסיקו. אני סולאנג'לואית בדם.)

מקווה שנהניתם מהפרק!

שלכם,

הרייט

הפרק הקודם		הפרק הבא