לילה רידל מרס

ירדנו מהאוטובוס בתחנת הרכבת, ג'ון ידע איך להיכנס וגם לא פחד לרוץ לתוך הקיר. נכנסנו לתוך התחנה וראינו שם אנשים בגלימות, הוא פשוט הסתכל אליהם בפליאה, היה נדמה לי שהוא מחפש פרצופים מוכרים

"אם את רואה מישהו עם צלקת תגידי לי" הוא אמר בזמן שראשו זז ממקום למקום.

הסתכלתי על כל האנשים השמחים, הנרגשים, לא הייתי שמחה ולא נרגשת, רציתי לראות את אמא, קיוויתי שזה יעבור מהר, שאני אחזור כמה שיותר מהר ויראה אותה, שאני אחבק אותה, רציתי לראות אותה בריאה, אחרי שהיא אכלה כמו שצריך.

ראיתי את רוז וההורים שלה מתקרבים "היי לילה" אמרה רוז

"היי, מה נשמע?"

"מצויין, אני סוף סוף הולכת להוגוורטס"

"נכון רוזילה" אמרה הרמיוני וחיבקה אותה בזמן שהיא ניסתה להתרחק ממנה

"יש לי שם שהוא רוז, לא רוזילה לא רוזי לא רוזה,  אולי תפסיקי להמציא לי שמות חיבה? לא מספיק שאת נותנת לי שם מפגר את עוד קוראת לי בשמות חיבה? מה הסיפור שלך?"

"סליחה רוז, מיוני לא תעשה את זה יותר" אמר אביה

"הרמיוני" אמרה הרמיוני ונשקה לו

"אתה אבא של לילה?" שאלה הרמיוני את ג'ון והושיטה את ידה ללחיצה

"לא, אבל אני בן זוג של האמא המקסימה שלה"

"איך קוראים לך?" שאל אביה של רוז

"ג'ון, ולך?"

"קרום, וויקטור קרום" אמר קרום ולחץ לג'ון את היד

"קרום נכון שזה נחמד" אמרה הרמיוני

"מה נחמד?"

"אתה יודע, ששואלים מי אתה, אנשים שלא מכירים אותנו ישר מהעיתון"  

"כן דובשנית זה מאוד נחמד" אמר קרום ונשק לה

"טוב אמא אני זזה לרכבת" אמרה רוז ורצה משם

"מותק מה אם חיבוק" צעק קרום

"תעזבו אותי ודי" צעקה רוז בזעם

"טוב מתוקה תני חיבוק ועלי לרכבת" אמר ג'ון, חיבקתי אותו ואחרי כן התחלתי ללכת לכיוון הרכבת. הייתי עצובה, בכלל לא רציתי ללכת, אבל אני עושה את זה בשביל אמא, בשביל שהיא תהיה בטוחה, בשביל שהוא לא יפגע בה.

הפרק הקודם		הפרק הבא