מכשפה חדשה-ישנה

הגיע היום האחרון לחופשת חג המולד, והם עדיין לא מצאו פיתרון לאיך הארי ינשום מתחת למים. "אלוהים, איפה לא חיפשנו?!?!" צעקה הרמיוני בתסכול.

"במדור הספרים המוגבלים" אמר הארי ברצינות תהומית. "הארי, תהיה רציני, אם התשובה הייתה שם היו נותנים לכם גישה למקום" אמרה הרמיוני והארי נאנח, יודע שהיא צודקת.

גאיה הייתה שקועה עמוק בספר על החיים מתחת לפני המים. זה היה מרתק, ללא ספק ספר שהייתה קוראת מזמנה החופשי, אבל עכשיו היא תרה אחר רמזים בשביל הארי.

מסביבה, חוץ מספרים, היו כל מכתבי השנאה שקיבלה בבוקר מאנשים לאחר הכתבה ב"נביא היומי". "שוברת לבבות מסריחה", "איך את מעיזה לשחק כך בלבבות?" "הארי פוטר אינו ראוי לך!"

"מי את שתתנהגי ככה?", אלו היו משפטים שכיכבו במכתבים, וגאיה מאסה מלנסות לשכנע אנשים שהכתבה שקרית לגמרי, והארי הוא החבר הכי טוב שלה, למרות שהיא לא הייתה שלמה עם הקטע של החבר הכי טוב.

הארי ממש התעצבן כשהוא קרא את המכתבים (וזה חימם מעט את ליבה), אבל אחרי המכתב השביעי הוא כבר נאנח ואמר לה להתעלם וששום דבר מזה לא נכון. היא חייכה לעצמה תוך כדי קריאת הספר,

והיא בדיוק גמרה לקרוא את עמוד מאה ארבעים ושבע, על זנבות בני-הים, עד שהרגישה טפיחה על כתפה. היא הרימה את ראשה מהספר וראתה שמולה ניצב ילד חיוור וג'ינג'י עם מעט נמשים, על צווארו תלויה מצלמה.

זה היה קולין קריווי, מהשנה מתחתיה, שפשוט העריץ לגמרי את הארי, ורדף אחריו ואחרי החברים שלו (אחמ אחמ גאיה רון והרמיוני אחמ) לכמעט כל מקום אפשרי.

"כן קולין?" שאלה בחוסר-סבלנות. "הפרופסור מקגונגל קוראת לך ולהרמיוני, היא ביקשה שתגיעו למשרד של פרופסור דמבלדור" צייץ. היא הנהנה והוא הלך. היא קמה ממקומה וניגשה להרמיוני.

"הרמ, בואי, פרופסור מקגונגל קוראת לנו" אמרה לה. הרמיוני הנהנה. "בנים, תנסו למצוא משהו. אולי תשאלו את נוויל או דובי או משהו. אולי זה בכלל שיקוי או צמח,לכו תדעו" אמרה להם גאיה.

הארי ורון הנהנו בייאוש והרמיוני וגאיה הלכו משם. "מעניין מה הפרופסור רוצה מאיתנו" תהתה הרמיוני. "ולמה זה במקרה יום לפני המשימה של הארי" ציינה גאיה והרמיוני הנהנה.

כעבור כמה דקות הן נעמדו מול הפסל של המשרד של פרופסור דמבלדור, שם חיכתה להן פרופסור מקגונגל. "הו, העלמה טארה, העלמה גריינג'ר, טוב שהגעתן, בואו ניכנס" אמרה פרופסור מקגונגל בחיוך קטן.

הבנות הנהנו ופרופסור מקגונגל אמרה לפסל: "דובוני גומי!". הפסל זז הצידה וגאיה חייכה למשמע הממתק שכל כך אהבה לאכול בעולם המוגלגים, למרות שהוא לא השתווה לעוגות קדרה.

הן עלו במדרגות, וכבר ניצבו לפני פרופסור דמבלדור. גאיה זיהתה איתן בחדר את אחותה הקטנה של פלר דלאקור, המתחרה מבובאטון, ואת פרופסור פליטיק, ראש בית רייבנקלו, עם צ'ו צ'אנג.

"טוב נערותיי" פתח דמבלדור בחיוך עם זיק שובבות בעיניו הכחולות. "קראנו לכן לכאן מכיוון שאנו נזקקים לכן למשימה השנייה שלנו". גאיה הזדקפה והביטה בפרופסור דמבלדור בתמיהה, כמוה הרמיוני.

"אך לפני שנשוחח על כך, תואילו בבקשה לומר לי אילו מהמתחרים פתר את החידה?" שאל פרופסור דמבלדור. "הארי פתר את החידה" אמרה גאיה והרימה את סנטרה בגאון.

"גם סדריק" מיהרה צ'ו צ'אנג להוסיף. "אני לא יודעת אם ויקטור" אמרה הרמיוני, ואחותה הקטנה של פלר צייצה: "פלר לא פתרה את החידה". פרופסור דמבלדור הנהן והתחיל להסביר:

"המשימה הבאה תהיה מתחת לפני המים, כמו שמי שפתר את החידה יודע. על המתחרים שלנו יהיה 'להציל' את יקיריהם מעיר בני-הים התת ימית, אליה יצטרכו להגיע".

גאיה פערה את עיניה. "והיקירים האלה הם אנחנו?" שאלה, והחוותה בידה לה, להרמיוני, לצ'ו ולאחותה הקטנה של פלר. "אכן" התערבה הפרופסור מקגונגל.

"מה זאת אומרת להציל? אנחנו נהיה כלואות שם? הם יצטרכו לפרוץ תא תת ימי או משהו?" שאלה הרמיוני. "לא" ענה פרופסור דמבלדור. "אתן תהיו... קפואות, אתן כאילו תשנו בציפה מתחת למים,

אבל יהיה ביכולתכן לנשום מתחת למים, כמובן, לא יאונה לכן כל רע. למתחרים תהיה שעה תמימה להציל אתכן, ובמקרה מישהו לא יצלח את המשימה, יבואו האחראים להוציאכן מהמים" סיים הפרופסור את הסברו הארוך.

"כעת, האם כולכן מקבלות עליכן את המשימה?" שאל הפרופסור ובחן אותן מבעד למשקפי החרמש שלו. גאיה והרמיוני הנהנו כמעט מיד, צ'ו לאחר כמה שניות ואחותה של פלר השתהתה דקה תמימה לפני שהנהנה.

"טוב ויפה" סיכם הפרופסור, "כעת אגיד לכן מי המתחרה שיידרש להציל כל אחת ואחת מכן" אמר הפרופסור ושילב את אצבעותיו.

"זה נשמע כמו טלנובלה מוגלגית וקיטשית" זרקה גאיה לחלל האוויר ופרופסור דמבלדור חייך ופרופסור מקגונגל הבליעה חיוך קטן. "טוב, אז העלמה דלאקור תצטרך כמובן להציל את אחותה" אמר פרופסור דמבלדור.

"האדון קרום את העלמה גריינג'ר-" הרמיוני האדימה כולה. "אדון דיגורי את העלמה צ'אנג-" צ'ו חייכה בשביעות רצון, וגאיה חשבה לעצמה שזו באמת נהיית טלנובלה מרגע לרגע.

"והאדון פוטר את העלמה טארה, כמובן" אמר הפרופסור וחייך. גאיה לא פספסה את השימוש של הפרופסור במילה 'כמובן', כאילו זה ברור מאליו שהארי יציל אותה. היא חייכה לפרופסור וזה הנהן הנהון כמעט בלתי מורגש.

"בנוסף, אינכן תחזרו למעונות שלכן הלילה" אמר הפרופסור דמבלדור. "אנחנו נכניס אתכן בעוד כמה שעות לעיר בני הים, שלא יפגעו בכן בשום צורה, כמובן". גאיה הייתה מופתעת.

"אבל פרופסור!" אמרה גאיה. "הארי ורון ידאגו, וכשהם דואגים זה לא טוב..." ציינה, והרמיוני הנהנה. פרופסור מקגונגל חייכה וענתה: "אל דאגה העלמה טארה" אמרה הפרופסור וגאיה הנהנה.

"בינתיים תשבו, תאכלו ותדאגו לכל צרכיכן בשלוש שעות הקרובות, עד שנכניס אתכן למתחת למים". הבנות הנהנו במתח קל והתיישבו סביב שולחן קטן עליו הופיעו כמה מאכלים וארבע כוסות שתייה.

"אז... מה קורה?" ניסתה צ'ו צ'אנג לפתח שיחה. "בסדר" ענתה גאיה בקרירות קלה והרמיוני הנהנה. אחותה הקטנה של פלר ישבה בצד ולא פצתה את פיה.

"ראיתי את הכתבה בנביא היומי" ציינה צ'ו וגאיה נאנחה בתסכול. "אני כמובן לא מאמינה אף לא למילה" אמרה צ'ו והפתיעה את גאיה שהביטה בה.

"סקיטר הזאת היא שקרנית נוראית, אני לא מבינה למה הכניסו אותה למערכת העיתון בכלל, חוץ מזה, מכמה מקורות, אני יודעת שחלק מהכתבה לא נכונה" אמרה צ'ו.

גאיה הנהנה. "אני כן יודעת שהלב של מריל נשבר באמת ובתמים, ובית רייבנקלו מנסה לנחם אותו, למרות שיש כמה שבטוחים שלא היה ללב שלו סיבה להישבר" המשיכה צ'ו. "כמוני, כמו לונה, כמו עוד כמה שלא מאמינים לסקיטר".

"אני כן יודעת שאת והארי לא מאוהבים, בכלל, אתם חברים מאוד מאוד טובים, אתם רביעייה כזאת" אמרה צ'ו לגאיה שהנהנה. "סוף סוף מישהי שמבינה, אלוהים" אמרה בחיוך קטן וצ'ו החזירה חיוך.

"אז, איך עם סדריק?" שאלה גאיה. צ'ו חייכה חיוך זוהר. "הוא נהדר, הוא מדהים וחכם וכל כך טוב לב..." צ'ו הפליגה בתיאורים חלומיים על סדריק. "רק אל תתייחסי למעריצות המשוגעות שלו" אמרה הרמיוני בחיוך וצ'ו הנהנה

בעצבנות קלה. "עצה ממני, תחשפי קצת מהניבים שלך, והן יברחו עם הזנב בין הרגליים" הציעה גאיה וצ'ו והרמיוני התחילו לצחוק. "הרמיוני, מה עם ויקטור, אגדי כמו שמספרים?" שאלה צ'ו והרמיוני הסמיקה.

"הוא סבבה והכל, אבל הוא לא מסוגל להגיד את השם שלי נכון! הוא כל הזמן קורא לי הרם-און-ניני!" התעצבנה הרמיוני וגאיה וצ'ו צחקו.

בדיוק אז נכנס פרופסור דמבלדור עם הפרופסורים מקונגל ופליטיק, צופים בחיוך קטן בבנות שצחקו ביחד. "פרופסורים!" מיהרה גאיה לקום כשראתה אותם. "כבר עברו שלוש שעות?" שאלה בתמיהה

ופרופסור דמבלדור הנהן בחיוך מסתורי. הבנות קמו ואיתן אחותה של פלר בחשש קל. הן יצאו מהמשרד אחרי הפרופסורים והגיעו לאגם הגדול.

פרופסור פליטיק הוציא מגלימתו ארבעה בקבוקונים מלאים שיקוי כחול-לילה יפהפה. "שתו אותו" אמר פרופסור פליטיק. "הוא ישפיע רק בעוד שעה, כשתגיעו לעיר בני הים".

הבנות הנהנו. גאיה לקחה את השיקוי שלה ושתתה אותו בלגימה אחת, וכבר הרגישה איך גופה מתחיל להירגע. "השיקוי נתן לכם היכולת לנשום מתחת למים ולקלוט את שפת היצורים החיים שם" הסביר פרופסור פליטיק.

"כשתגיעו לבני הים, אמרו לו שאתן הבנות ששלח פרופסור דמבלדור". הן הנהנו, ונכנסו למים. פרופסור דמבלדור כישף להן מעין כרית רכה עליה ישבו. הפרופסורים חייכו בידענות ואיחלו בהצלחה.

הן הנהנו ושטו משם.

כעבור שלושת רבעי השעה תמימות הגיעו הבנות לעיר בני הים, וגאיה התפעלה מהמבנים המרשימים, אך כשראתה את בני הים... אלוהים, זה ממש לא כמו בסרט בת הים הקטנה.

העור שלהם היה ירוק ועיניהם מלוכסנות ובצבעים מוזרים. גאיה הרגישה צמרמורת בגבה. בני הים התקדמו אליהן עם חניתות. נשמעה צווחת בן ים, שמיד התרגמה למשפט: "מי אתן ומה אתן רוצות?"

"אנחנו הבנות שפרופסור דמבלדור שלח" אמרה גאיה, ודבריה נשמעו כמו צווחה של בת-ים. היא נרתעה. בני הים הנהנו ואחזו בידיה, ובידיהן של השאר.

הם גררו אותן לקדמת העיר, והציפו אותן בתנוחת עמידה. גאיה סימנה לבנות שהיא ספרה ונשארו עוד בדיוק חמש דקות עד שישקעו בתרדמת, היא הרגישה ישנונית למדי. הן הנהנו.

גאיה שפשפה את עיניה ועצמה אותן, היא הרפתה את גופה ושמה את ידיה לצדי גופה, ושקעה בתרדמת בחיוך קטן. אם הארי הצליח למצוא דרך לנשום מתחת למים? היא תגלה מחר.

הפרק הקודם		הפרק הבא