החיים בהוגוורטס-והם לא קלים

פרק אחרון-הוא יצא פחות טוב אבל...

מקווה שתאהבו :)

״ליז...״ התחילה פרן לומר ותהקרבה אל ליז באיטיות.
״אל תגיעי בי!״ צעקה ליז. ״כולכם פשוט... אל תיגעו בי!״
״ליז״, אמרה פרן שוב, מתחילה לבכות גם היא, ״אנחנו חייבים להביא אותו למקגונגול. בבקשה, אולי נמצא דרך לעזור לך...״
״לעזור לי?״ שאלה ליז בזילזול. ״איך בדיוק להביא אותו למקגונגול אמור לעזור לי?״
״זה לא יחזיר אותו...״ אמר פיטר את המובן מאליו, עיניו מלאות דמעות והלם, ״אבל חייבים ללכת למקגונגול״.
״אני כבר כאן, פיטר״, אמרה מקגונגול בכעס, הופיעה משום מקום עם ניק כמעט בלי ראש אשר עומד לצידה.

״שקלתי מחדש את בקשה שלכם. לא הייתי רוצה שתיפגעו״, אמר ניק.
מקגונגול השתיקה את ניק כמעט בלי ראש, והצביעה בראשה לכיוון גופתו של ג'ון.
״עוד חיים נהרסו הלילה״, אמרה מקגונגול בעצב והביטה על ליז.
ליז עוד הייתה שרויה על גופת אחיה, לא מפסיקה לבכות.

כל החבורה הייתה במשרדה של מקגונגול,
חיכתה לעונש המצפה להם.
גופתו של ג'ון הייתה מונחת על ספה ארוכה, וליז יושבת לצידו.
״הורייך יגיעו בקרוב, ליז״, אמרה מקגונגול ברכות. ״עכשיו אני רוצה שתסבירו לי מה קרה!״
אגתה, פיטר ופרן הסבירו את כל מה שקרה ביער בלי להחסיר אפילו פרט אחד.
מקגונגול רק שתקה והינהנה.
״אני מבינה״, היא אמרה לבסוף. ״תלכו כולכם לחדרים, לא תענשו משום שהצלתם את בית הספר, אבל אני מאוד כועסת עליכם״.
כולם הלכו לחדרי המועדון שלהם, חוץ מליז.
לאחר כמה שעות הוריה של ליז הגיעו בסערה למשרדה של פרופסור מקגונגול.
״ג'ון!״ צעקה אמה של ליז בעצב. ״ג'ון... לא!״
אביה של ליז בכה גם הוא וחיבק את גופתו של ג'ון.
פרופסור מקגונגול נתנה למשפחה את הזמן שהם צריכים,
לאחר מכן התחילה לדבר.
״אני מצטערת על מותו של הבן שלכם, אבל אני רוצה להגיד לכם שהוא אחד האנשים הטובים ביותר שיצא לי להכיר.
בתכם, ליז, הייתה מדהימה גם היא. בזכות חברייה של ליז, ליז עצמה וג'ון הבית ספר ניצל.
הבן שלכם מת בגבורה״.
הוריה של ליז הסתכלו על מקגונגול בלי לומר מילה,
ליז עוד ישבה שם בשקט, רק רוצה שהזמן יחזור אחורה.
קודם היא איבדה חברה טובה, ועכשיו היא איבדה את אחיה הגדול.
״נעשה הזכרה לכבודו של הבן שלכם״, המשיכה מקגונגול. ״אבין אם תרצו לחזור לביתכם כבר עכשיו,

אבל מכיוון שלא נגמרה השנה אשמח אם תישארו. אשמח אם ליז מוכנה להישאר ללמוד פה. בית הספר זקוק לה״.
אביה של ליז פנה אליה בשקט, בקול רועד הוא שאל אותה אם היא מתכוונת להישאר.

״אבוא איתכם״, ענתה ליז בעצב, ״אני לא רוצה להשאיר אתכם לבד״.

ההזכרה התרחשה באולם הגדול לפני ארוחת הערב,
אך ליז לא רצתה לשמוע אותה. היה לה קשה גם ככה.
היא חיכתה מול דלתות האולם, מצפה לראות את חברייה יוצאים משם.
כעבור כשעה וחצי חברייה הגיעו.
״ליז!״ צעקה אגתה ורצה לקראתה. ״אוי אני כל כך מצטערת בשבילך...״
אגתה וליז התחבקו חיבוק ארוך וחמים,
אך לבסוף ליז דיברה.
״אני עוזבת. אני לא יכולה להישאר כאן יותר, לפחות לא השנה...״
״אבל...״ התחיל פיטר לומר.
״מצטערת״, אמרה ליז והתחילה לבכות, ״אבל אני צריכה להתאושש מכל מה שקרה...״
פרן הוציאה מכיס גלימתה נייר והושיטה לליז, כדי שתוכל לקנח את אפה.
ליז הודתה לה בתנועת ראש.
״טוב...״ אמרה ליז, עדיין בוכה, ״ההורים שלי מחכים לי״.
ליז פנתה ללכת.
״רגע!״ צעקו פיטר, אגתה ופרן בו זמנית.
״לפחות תחשבי על זה״, אמרה פרן.
״כבר חשבתי״, השיבה ליז בעצב, ״אז... אני מניחה שנתראה שנה הבאה...״
חבריה של ליז חיבקו אותה ונפרדו ממנה לשלום.
״נשלח לך ינשוף״, צעק פיטר ברגע שליז התרחקה.
ליז שלחה אליהם חיוך עצוב ויצאה מהטירה.

כעבור שבועות ספורים, ליז קיבלה ינשוף מחברייה,
למרות הדיכאון שנכנס בה מאז שאחיה מת, היא הרשתה לעצמה לחייך ברגע שקראה את המכתב:

היי, ליז,
אז עכשיו הגיע החופש הגדול וחשבנו לנו,
בגלל שלא היית בסעודה בסיום השנה אז כדאי שנגיד לך מה היה שם-
דבר ראשון, נספר לך על מצב נקודות הבתים ומי זכה בגביע:
הוענק לנו, להפלפאף, עוד 170 נקודות בזכות מה שעשינו.
לי (אגתה) ולך הוענקו 50 נקודות, ולאחיך, ג'ון, (סליחה שאני מזכירה לך אותו) הוענקו 70 נקודות.
כל זה בזכות שהוא הקריב את עצמו בשבילך.
כל הבית ספר ומשרד הקסמים יודע עכשיו מה הוא עשה למענך.
אבל אני נורא מצטערת שכתבתי עליו במכתב, אבל זה היה נחוץ.
בקצרה, מצב הנקודות בבית הפלפאף היה 390 נקודות.
סלית'רין, בזכות פרן שקיבלה 50 נקודות גם היא, במצב של 340 נקודות.
גריפינדור עם 385 נקודות.
ורייבנקלו, בזכות פיטר שקיבל 50 נקודות, עם 340 נקודות כמו סלית'רין.
אז למרות שאני מניחה שעכשיו קשה לך לשמוח,
אז אני מקווה לפחות שאת טיפה מתרגשת שזכינו בגביע הבתים.
אני יודעת שזה מכתב קצת מטופש,
אבל החלק החשוב הוא שוידאתי שבדיוק ברגע שתסיימי לקרוא אותו,
אנחנו נופיע אצלך בחדר.
באהבה,
פיטר, פרן ואגתה.

אכן זה קרה, פיטר, פרן ואגתה נכנסו לחדרה של ליז.
הם חייכו אליה, למרות כל מה שקרה,
היא לא יכלה שלא לחייך בחזרה.

הפרק הקודם