להציל את דיגורי

"אוי לא, אוי לא", קראה ג'ולייט ומיהרה אל הספר.
״מה נעשה?״ שאלה סמנתה בבהלה. ״אולי הספרנית יודעת משהו?״
ג'ולייט הייתה בהלם, אך ברגע שהתאפסה על עצמה היא הינהנה והלכה עם סמנתה לספרנית.

הספרנית הוציאה מכיסה מפתח זהוב והכניסה אותו בפתח המנעול.
"היי, חכי רגע", קראה אליה סמנתה, "אנחנו צריכות עזרה דחוף".
הספרנית חייכה את חיוכה האכזרי והסתובבה אליהם.
״מה אתן צריכות?״ שאלה אותן הספרנית בקול ילדותי ומתוק.
״לספר שלקחנו״, התחילה ג'ולייט לומר, ״פשוט נעלמו המילים...״
״זה הגיוני שדבר כזה ייקרה?״ שאלה סמנתה.
"תשאירו אותו כאן, אני אבדוק אותו מחר".
ג'ולייט נאנחה, "אבל-אבל- זה הגיוני?"
״זה ספר מיוחד״, אמרה הספרנית. ״זה ספר קסום, ברור שזה הגיוני...״
״ואת לא יכולה לבדוק אותו היום?״ שאלה ג'ולייט. ״אנחנו ממש צריכות אותו ל... למשהו״.
"למה את צריכה אותו?״" שאלה הספרנית בקול קודר וג'ולייט וסמנתה התכווצו מלחץ.
"הו, אתן לא חייבות לספר", היא אמרה מנסה לרכוש את אמונן.
"אז זה בסדר?" שאלה ג'ולייט. ״את תוכלי לבדוק אותו היום?״
״ותאמיני לי״, אמרה סמנתה, ״שאנחנו כן חייבות את הספר. זה משהו ממש חשוב״.
הספרנית לקחה מיידה של ג'ולייט את הספר, "בואו לקחת אותו עוד שעתיים", היא אמרה.
"תודה", הן אמרו באושר ומיהרו לחדרן.
״אני מקווה שהמילים שלו יחזרו״, אמרה ג'ולייט. ״את חושבת שהיא תצליח לטפל בזה?״
״אני מקווה שכן״, השיבה סמנתה. ״אבל אני לא בוטחת בה, היא מתנהגת קצת... חשוד״.
״על מה את מדברת?״ שאלה ג'ולייט כלא מבינה.
"כל השינויים בהתנהגות שלה, והחיוכים נראים כל כך מזוייפים", הסבירה סמנתה.
"אהה, טוב אולי..." המהמה ג'ולייט.
״עזבי״, אמרה סמנתה. ״אני כנראה סתם חשדנית. אבל באמת שהיא ממש משונה, את לא חושבת?״
״אולי יש בה משהו מוזר קצת״, הסכימה ג'ולייט.

הבנות הגיעו לחדר המועדון של הפלפאף, וראו שם את ג'ואי יושב ליד האח וקורא עיתון.
"היי", אמרה לו סמנתה ונזרקה על הכורסא.
"אממ... מה אתה קורא", שאלה אותו ג'ולייט בזמן שהתיישבה על מסעד כיסאו.
״סתם״, אמר ג'ואי. ״משהו מוזר... ראו ברדלס קרוב להוגוורטס״.
ג'ואי הרים את מבטו מהעיתון, הביט לרגע על סמנתה, ושאל אותה בלחש אם היא קראה את המכתב וסמנתה הנהנה.
"אה, ג'ולי, את מוכנה ללכת רגע?" היא שאלה.
"אהה, כן, בטח", השיבה לה ג'ולייט וסקרה את חבריה.
״אני מתכוונת, עכשיו״, אמרה סמנתה.
״בסדר, בסדר״, אמרה ג'ולייט והלכה.
ג'ולייט נשענה מאחורי הקיר שמוביל למדרגות של מעונות הבנות בשביל להקשיב להם.
״ג'ולי...״ אמרה סמנתה בייאוש.
״אוקי, לא אצוטט״, אמרה ג'ולייט והלכה לחדרה.
"אז ג'ואי, תשמע אני ממש מצטערת ו-"
"זה בסדר", הוא אמר לה בחיוך עקום, "אני מצטער על הבלאגן שגרמתי לכם".
״אבל...״
״סמנתה״, קטע אותה ג'ואי. ״אני יצאתי לא בסדר, אני יודע. אבל אני רק רוצה לשאול שאלה אחת-את באמת אוהבת את ארמנדו?״
"אהה.." סמנתה התמהתה בתשובתה, "כן-אבל אני גם..אוף אני צריכה רגע מים".
"אני אביא לך", אמר ג'ואי והוציא מתיקו בקבוק מים.
״אה, תודה״ אמרה סמנתה בעצב.
״אז מה התחלת להגיד?״ שאל ג'ואי. ״עמדת להגיד עוד משהו״.
"כן, אני אוהבת את שניכם,ואני לא יודעת מה לעשות", אמרה סמנתה ופרצה בבכי
ג'ואי חיבק אותה, "אין צורך לבכות, באמת פשוט תשכחי ממני והכל יהיה טוב... אנחנו נמשיך להיות ידידים".
״אבל... אבל זה ישבור לך... את הלב...״ סמנתה התקשתה לדבר מרוב בכי.
״אני אהיה בסדר״, שיקר ג'ואי. ״העיקר שתהיי מאושרת...״
"אני לא מוכנה", תלמי דמעות עיטרו את פניה של סמנתה, "אני צריכה לחשוב על זה..."
״אוקי״, אמר ג'ואי בעצב. ״אבל זה קצת לא פייר בשביל ארמנדו. את לא יכולה להיות איתו בזמן שאת גם אוהבת מישהו אחר...״

הספרנית הוציאה את שרביטה וכיונה אותו אל הספר, "אופראנקולוס", היא לחשה ואותיות הספר חזרו אליו.
"ועכשיו נטפל במעקב, גומאטוס", ציןר קטנטן של ברדלס הופיעע בקצה הכריכה.
״עבודה טובה״, אמר קולו של המאסטר בראשה של הספרנית. ״אולי את מועילה מאוד, אחרי הכל״.

הפרק הקודם		הפרק הבא