הרוחות בהוגוורטס

טוב, היה לי מחסום כתיבה

אני ממש מצטערת אם יצא רע :(

״אז... אני ואתה... אנחנו בעצם... זוג?״ שאל סדריק, עדיין קצת בהלם.

״אני מניח שכן״, אמר פרד בשלווה, עומד לצחוק מרוב התרגשות.

סדריק פלט גיחוך של הלם מעורב בשמחה, ״לא חשבתי שאי פעם אתאהב בך... או שאתה אי פעם תאהב אותי״.

״בכנות״, אמר פרד, ״אני תמיד חשבתי שאני שונא אותך... אבל מלפני כמה ימים הבנתי שההפך הוא הנכון״.

סדריק צחק קצת, ״אני מניח שאם היית ממשיך לשנוא אותי, כנראה שהייתי ממש נפגע מזה. אני לא אוהב ששונאים אותי״.

״אז מזל שאני לא שונא אותך״, אמר פרד וחייך אליו בלבביות.

הייתה שתיקה קצרה, אך אחרייה אמר סדריק, ״קצת מבאס שאתה זה שהקדיש לי את השיר. אני מתכוון, זה היה הדבר הכי מדהים שאי פעם עשו בשבילי! אבל פשוט אני רציתי להיות זה שמקדיש שיר למי שאני אוהב...״

״באמת?״ שאל פרד בפליאה. ״איזה שיר?״

״רציתי לנגן בכינור את השיר  My heart will go on ולהקדיש את זה למי שאני אוהב. מסתבר שמי שאני אוהב זה... זה אתה״.

״תמיד תוכל להקדיש לי את השיר אם תרצה״, אמר פרד. ״אף פעם לא מאוחר מדיי״.

כעבור יומיים:

״נו, מירטל, בטח תמצאי מישהו אחר״, ניסה רמוס לופין לעודד את מירטל לאחר שנודע לכולם שסדריק ופרד ביחד.

״אבל...״ התחילה מירטל לומר ולהתייפח. ״אני... אני ל-לא אוהבת מ-מישהו אחר!״

״את תמצאי מישהו שתאהבי ושהוא יאהב אותך כמו שאת״, המשיך רמוס לנסות לשמח אותה.

במקום להתעודד, מירטל פלטה צווחה וברחה.

״כמו תמיד...״ מילמל קולו של סיריוס מאחורי רמוס.

״הו, היי, סיריוס״, אמר רמוס בשמחה, שוכח ממירטל. ״רוצה לראות משהו שגיליתי מלפני כמה זמן? לא מצאתי את היום המתאים לספר לך״.

״כן, מה זה?״ שאל סיריוס בעניין רב.

״מסתבר שבתור רוח רפאים אני יכול לשנות את צורתי לזאב מתי שאני רוצה, ואפילו להשתלט על עצמי שאני בצורתי הזאבית״.

״מרתק״, ענה סיריוס בחיוך. ״איך קרה שגילית את זה כל כך מאוחר?״

״כי רק מלפני כמה זמן חשבתי על זה...״ הודה רמוס במבוכה.

״הגיוני. אבל להפוך לזאב... אממ... זה עוזר לך במשהו?״

״לא״, ענה רמוס בשלווה והמשיך לחייך.

״אוקי, אתה ממש מוזר...״ אמר סיריוס והלך צעד אחורה.

״אני יודע״, אמר רמוס והמשיך לחייך בהתרגשות.

״טוב... אני שמח שאתה מודע לעצמך. אז נלך?״

״לאן?״

״אל רוונה רייבנקלו. עדיין לא סיפרתי לך עליי ועלייה...״

״מה כוונתך?״ שאל רמוס בתמיהון. ״ולמה אתה מספר לי את זה רק עכשיו?״

״לא חשבתי שצריך לספר ישר איך שנהיים זוג״, אמר סיריוס. ״אתה היית מספר לי על החיים הרומנטיים שלך בכל רגע נתון?״

״אה״, השיב רמוס, ״אני מניח שאתה צודק... אז כבר התנשקתם?״

״חטטן... וכן, התנשקנו״.

״איך זה מרגיש?״ שאל רמוס בסקרנות.

״נעים, אבל מוזר״.

״יפה, רק תזכיר לי בת כמה היא? היא לא קצת זקנה בשבילך?״

סיריוס גילגל את עיניו, ״בחיי, אתה ממש מעצבן לפעמים״.

רמוס גיחך בשקט בלי שסיריוס יראה.

״טוב״, אמר סיריוס, ״אז אתה בא להכיר אותה?״

״אני לא חושב שהיא תאהב אותי במיוחד...״ מילמל רמוס.

״נו, בחייך...״ אמר סיריוס בחיוך, תפס בידו של רמוס והביא אותו לפגוש את רוונה.

פרד שכב על ריצפת הספרייה, כאשר סדריק מניח את ראשו על חזהו של פרד (ומכיוון ששניהם רוחות, ראשו של סדריק שקע לפעמים בחזהו של פרד-מטריד...)

״היום אני מבקר את המשפחה שלי״, אמר סדריק, ״תרצה לבוא?״

״לא נראה לי שהם יקבלו את זה״, אמר פרד בעצב. ״אתה יודע... את זה שאנחנו... ביחד״.

״הם יקבלו את זה״, אמר סדריק בביטחון, ״מתישהו...״

״אם אתה אומר...״

״יהיה בסדר״, אמר סדריק בניסיון להרגיע את פרד.

״טוב״, נאנח פרד. ״אבל בתנאי שתבוא איתי אחר כך לבקר את המשפחה שלי״.

״עוד לא שבוע ביחד וכבר אתה מציב לי תנאים...״ אמר סדריק בצחוק. ״אבל אין לי בעיה לבוא אליך הביתה, אם כי המשפחה שלך דיי ענקית...״

״מעולה״, אמר פרד בחיוך, ״ואל תדאג. הם אולי הרבה, אבל זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע״.

הייתה שתיקה של עשר דקות לפני שמישהו דיבר שוב.

״טוב״, אמר סדריק והתרומם מחזהו של פרד, ״כדאי שנזוז. אני בטוח שאמא ואבא שלי ישמחו לראות אותך״.

״כן...״ אמר פרד בלחץ. ״נזוז״.

הפרק הקודם		הפרק הבא