המייסדים

שלום קוראים! סליחה על ההמתנה הרבה. כנראה בקרוב אסיים את הפיק כי נגמרים לי הרעיונות, אבל בינתיים- תיהנו!

הלגה הבחינה לראשונה כשקבעו איך יחלקו את התלמידים,

כל אחד התמקד בתכונה שהעריך ורצה להנחיל אותה לדורות הבאים.
בלי סמל לבית הספר, הם החלו לריב על הילדים.
גודריק רצה שיהיו אמיצי לב ונועזים, חזקים יותר מכל מכשול.
סאלאזר רצה אותם שאפתנים ונחושים, בעלי חוש הישרדות.
אפילו רוונה, שהלגה חשבה כחכמה מדי בשביל זה, רצתה את הסקרנים, החכמים והיצירתיים.
ומי הלגה רצתה? הם שאלו. מי היא רוצה ללמד? לקחת תחת חסותה? מה הערך החשוב לה?

היא רצתה שהילדים ילמדו, זה הכל. שהשנים שלהם בבית הספר יהיו הטובות ביותר.
היא לא רצתה למיין אותם, היא רק רצתה שיהיו עצמם.

בסוף יצא שהיא הייתה החכמה מכולם, למרות שאם שאלו זו הייתה רוונה שעונה לתפקיד.
כל רגע ביום הם רבו, מי הטוב, העשיר, הנפלא ביותר.
וסאלאזר היקר... הוא נהיה המרוחק מכולם. מעולם לא היה איש של שיחה.
אך עכשיו זה היה עוד יותר נורא. אי אפשר היה לפגוש בו בבית הספר, גם לא בארוחות.
הוא זמם את רעיונותיו באישון לילה, לצד קולות לא אנושייים.
גודריק נהיה מהיר מחשבה, מה שהפך אותו לשוטה גמור.
רוונה נהייתה גאוותנית, ודחפה את תלמידיה לגבולות.
אפילו בבתה שלה היא פגעה בדרך. עכשיו הדבר היחיד שיספק את הלנה הוא המעמד של אמא.
גם הלגה לא נשארה טהורה, ושמרה בחמדנות על תלמידיה.
למען האמת, היא עוברת על מילותיה שוב ושוב כדי לראות במה טעתה אז.
אולי זה לא היה רעיון טוב לפתוח בית ספר? ועוד של קוסמים? הייתה תוהה.
אך אז הייתה נזכרת בתלמידיה, שלא הייתה יכולה ללמד ולהכיר אילולא יצרו יחדיו את בית הספר.
אכן, הם עשו טעויות רבות מכדי לספור, אך בסופו של היום, הוגוורטס עדיין עמדה.
נראה ששום דבר לא יכול יותר להשתבש, מה שאומר שבהכרח ישתבש משהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא