"אני לא מה שאתם חושבים."

היי אנשים! לא כתבתי כבר הרבה זמן, אבל עכשיו כשכולנו בבידוד והעולם בפאניקה אני מקווה שיהיה לי יותר זמן. תהנו מהפרק!

"דראקו, תקרא בבקשה לבנות. אנחנו אוכלים ארוחת ערב."

שמעתי את נרקיסה מהקומה הראשונה, ומיד אחר כך - צעדים במדרגות.

בדרך כלל נרקיסה מביאה לי, למאל ולאומה ארוחות לחדר (הם מעדיפים לראות אותנו כמה שֶפחות) חוץ מכשיש משהו חשוב לדבר עליו (או, מנקודת המבט של המאלפויים, משהו שאם הם לא יספרו לנו עליו הם ימותו).

אומה גרה איתנו, אצל המאלפויים. היא רצתה להישאר בהוגוורטס, באגם, אבל לא הרשו לה.

ירדנו לחדר האוכל בדיוק כשלוציוס חזר מהעבודה. כשכולנו התיישבנו, הוא אמר:

"בשנה הזו יתקיים אירוע מסוים בהוגוורטס. משרד הקסמים הורה לא לדבר על זה, אבל…" הוא חייך חיוך זהיר, כאילו החוקים לא נוגעים לו, "זה טורניר הקוסמים המשולש." ראיתי איך החיוך נמרח על הפרצוף של דראקו, "אבל לצערי, הם החליטו לתת רק לתלמידים מגיל 17 ומעלה להתחרות." שני החיוכים נעלמו. "מה? אוף… זה סתם טיפשי." אמר דראקו.

"זה נעשה מכיוון שבפעמים הקודמות מתו הרבה תלמידים בזמן הטורניר. הפעם, הוגוורטס תארח את בובאטון ואת דורמשטרנג." אמר לוציוס.

"למה, חשבת להתחרות?" שאלתי, מעט בלגלוג. דראקו קפץ מעט, כמו בכל פעם שאני, מאל או אומה פנינו אליו.

"אממ… כן, אני חשבתי שאולי… אבל במחשבה שנייה, אני לא חושב שאצליח…"

מאל ואומה גיחכו.

"אה, וכמובן, יש עוד דבר. אנחנו הולכים לאליפות העולם בקווידיץ׳ השנה, האם תרצו לבוא איתנו?" שאל לוציוס.

הו, כמעט שכחתי. מאל היא רודפת בקבוצת הקווידיץ׳ של רייבנקלו.

"כן, אני מניחה שכן." אמרה מאל בקול משועמם. ידעתי שהיא דווקא די מתלהבת מקווידיץ׳, אבל היא בחיים לא תתן למאלפויים לחשוב שהם ריצו אותה. סתם, כדי לאמלל אותם. אני חייבת להודות שזה כיף.

"נו, אז מה אתן חושבות על הטורניר?" שאלה מאל.

ישבנו בחדר שלנו, ודיברנו.

"נשמע ממש מעניין." אמרתי. "אולי היה יכול להיות מעניין גם להתחרות, אבל… זה די מסוכן. גם אם לא הייתה מגבלת גיל, אני לא חושבת שהייתי רוצה להשתתף."

"אני חושבת שאם הייתי יכולה להשתמש בכישופים מהספר של אמא, הייתי הולכת על זה." אמרה מאל.

"אה, טוב, עם הכישופים של אמא שלכן זה יותר קל. אגב, אין שום חוק שאוסר עלייך להשתמש בהם, אם למדת אותם בעל פה. כל מה שנאמר זה שאסור להביא משהו חוץ משרביט למשימות." אמרה אומה.

"תיאורטית, את יכולה גם לזמן את הספר, אבל אז… טוב, את יודעת מה יקרה אם יראו אותו. כנ"ל לגבי שימוש בכישופים שלמדת בעל פה - אסור שמישהו יבין שזה לא קסם רגיל." אמרתי.

"כן… מעניין מה יהיו המשימות."

"ומי יתחרה."

"והאם מישהו ימות."

"ומי ינצח."

"אה, כן - ויש גם את האליפות!" אמרה מאל בהתלהבות. "אירלנד נגד בולגריה! אני אומרת שבולגריה ינצחו. יש להם את קרום."

"אהא. ואני די בטוחה שהארי, הרמיוני, לונה והוויזלים גם יהיו שם." אמרתי.

אה, כן - הארי, רון, הרמיוני וג׳יני גם חברים שלנו, רק שהם לא יודעים את האמת עלי ועל מאל. אני חושבת שאפשר לבטוח בהם, ובכל זאת… זה הארי פוטר, האויב מספר אחת של אבא שלנו, אני לא בטוחה שהוא יקבל את זה בקלות, ואנחנו לא יכולות לספר לכל השאר בלי שהם יספרו את זה להארי.

ועוד דבר - אומה התמיינה לסלית׳רין. היה ממש קשה לא להתפוצץ מצחוק מהפרצוף של סנייפ. היא סלית׳רינית עכשיו, איך הוא יתנקם בה על זה שכמעט הטביעה אותו באגם? הוא לא יכול להוריד לה נקודות.

במקום זה הוא נתן לה עונש על כל דבר קטן.

לאחר שבוע, התעוררנו מוקדם בבוקר כדי להגיע לאליפות העולם בקווידיץ׳. מאל הסתובבה עם חיוך ענק על הפנים כל שנייה שבה המאלפויים לא היו בסביבה.

הגענו למקום, ואני, מאל ואומה החלטנו ללכת לחפש את פרד, ג׳ורג׳ ושאר החבר'ה. התברר שלונה לא הגיעה, אז פטפטנו לנו עם הארי, רון, הרמיוני והתאומים. מאל כבל הספיקה להתערב עם פרד וג׳ורג׳ על תוצאות המשחק. רון העיר שהתאומים שמו על ההתערבות הזאת חצי מהחסכונות שלהם. את החצי השני הם שמו על התערבות עם לודו בגמן, ראש המחלקה לספורט ולמשחקי קוסמים.

מאל קנתה לעצמה כלמשקפת, והמשחק עמד להתחיל.

המשחק היה ממש כיף. במיוחד שבזמן הריקוד של הוויליות הבולגריות דראקו כמעט התאבד בניסיון להגיע אליהן. וככל הנראה, פרד וג׳ורג׳ ניצחו בהתערבות שלהם עם מאל ועם מר בגמן.

בלילה, הגיעו אוכלי מוות, מתעללים במוגלגים. לוציוס רץ לכאורה כדי לעצור אותם, אבל ראיתי איך הוא מצטרף אליהם. אנחנו רצנו ליער, עם כל שאר הקוסמים הקטינים.

"אחח!" אמרה בשקט מאל כעבור זמן מה, ושתינו תפסנו בזרוע השמאלית. וואו, זה שרף די חזק. הסתכלתי למעלה, לשמים, וראיתי את זה. את האות האפל.

"זה... שורף לכן?" שאל קול מאחורינו.

אני ומאל הרפינו במהירות מהיד והסתובבנו לאחור. אלה היו פרד, ג׳ורג׳... וג׳יני.

ג׳יני בהתה בנו. "זה… אתן… לא… מה…" היא מלמלה.

"זה בסדר, ג׳יני, זה לא מה שאת חושבת. אנחנו יכולות להסביר." אמרתי.

"אתן… יש לכן… את זה?" שאלה ג׳יני והצביעה על האות האפל שזהר בשמים.

"כמו שאמרתי, אנחנו יכולות להסביר, אבל לא כאן. עלולים לצותת לנו כאן. נסביר לך הכל ברגע שנוכל. עד אז, בבקשה, אל תספרי לאף אחד."

ג׳יני עדיין הייתה בהלם. היא שלחה מבט שואל לעבר פרד וג׳ורג׳, והם הנהנו. "בסדר," היא אמרה. "אני אכריח את פרד וג׳ורג׳ לספר לי הכל ברגע שיהיה זמן, אבל כשנהיה על הרכבת, תצטרכו להסביר לי כמה דברים לגבי זה."

"אני מניחה שאם נדבר בשקט לא ישמעו אותנו שם," אמרה מאל. "בדרך כלל רועש ברכבת."

כעבור כמה שבועות, כבר היינו בדרך להוגוורטס.

"אוקי," אמרה ג׳יני, "פרד וג׳ורג׳ סיפרו לי את כל הסיפור, אבל למה לא סיפרתן לי ולשלושה האחרים מוקדם יותר? היו לכם שנתיים לספר להם, ושנה לספר לי!"

"הן לא סומכות עליכם," אמרה אומה בטון משועמם.

"אנחנו כן!" אמרה מאל. "פשוט… פחדנו שהארי לא יקבל את זה טוב, את יודעת, אחרי הכל אבא שלנו הרג את ההורים שלו… ולא ממש יכולנו לספר את זה לך, ובמיוחד לא לרון ולהרמיוני, בלי שהוא ידע."

"דבר ראשון, אני יכולה לשמור סוד מפני השלושה האלה," אמרה ג׳יני, "כל השנה הראשונה שלי בהוגוורטס הייתה רק סודות. דבר שני, אני די בטוחה שאתן מבינות שהם יגלו את זה במוקדם או במאוחר, כל סוד מתגלה בסופו של דבר. השאלה היא איך וממי הם יגלו את זה. אני חושבת שהכי טוב שהם ישמעו את זה מכן, לכן אני אשמור את הסוד הזה."

"תודה, ג׳יני. אני מניחה שאת צודקת," נאנחתי. "אבל אני חושבת שהם - בעיקר הארי - עדיין לא מוכנים לזה."

"או שאת לא מוכנה לזה." אמרה אומה.

בעצם… היא צודקת, חשבתי. אני זו שלא מוכנה לזה. מה אם הארי לא יאמין לי ולמאל? מה אם הוא יספר לכולם את האמת? אחרי הכל, את מאל ואת אומה תקעו באי האבודים על מעשים של ההורים שלהם, מה אם גם הארי, רון והרמיוני יתייחסו אלינו ככה?

"אז בעצם לא קוראים לכן מלאני וקייטי, נכון?" שאלה ג׳יני והחזירה אותי למציאות.

"לא," אמרה מאל. "אני מאל, וזו ונוס."

"וגם… אמא שלכן היא מליפיסנט, לא?"

"כן. אמא נפלאה, כמובן. גנבתי ממנה את הספר הזה." היא הראתה לג׳יני את ספר הכשפים של מליפיסנט.

"או! אף פעם עוד לא הראיתן לנו מה יש בו," אמר התאום שישב מימין.

"קחו, מוזמנים להסתכל," אמרה מאל והושיטה להם את הספר.

"רק אתן יכולות להשתמש בכשפים האלה?" שאלה ג׳יני, לוקחת את הספר ומתחילה לדפדף.

"אני חושבת שכן," אמרה מאל. "מעולם לא בדקנו."

ג׳יני עצרה בעמוד מסויים, והתחילה לדקלם:

"Beware, forswear, replace the old with brand new hair!"

שום דבר לא קרה.

"זה דווקא לחש נחמד." אמרה מאל עם חיוך שמייד הדליק אצלי נורה אדומה.

"את יכולה לבצע אותו?" שאלה ג׳יני.

"ברור," אמרה מאל, הסתובבה אל התאום השמאלי ודיקלמה את הלחש. השיער שלו התארך והסתלסל בקצוות.

"היי!" הוא אמר. "תורידי את זה!"

"למה? דווקא יפה לך." גיחך התאום הימני.

ניענעתי בראש, הסתובבתי אל התאום שנראה עכשיו כמו ג׳יני, ואמרתי:

"Beware, forswear, undo, change hair!"

השיער שלו התקצר בחזרה.

"מגניב," אמרה ג׳יני.

"למה עשית את זה?" שאלה אומה.

"כי אני הורסת שמחות," עניתי, "ואני אוהבת את התפקיד שלי."

הפרק הקודם		הפרק הבא