סתם נערה

היי כולם. מקווה שהפרק לא חופר מדי.. תגובות בונות (:

בס"ד

"זה בכלל לא נכון! אני בכלל כמעט ולא דיברתי עם טומי, רק רקדנו כל הזמן, ואני מאוהבת בו לגמרי! הוא הציע לי לצאת איתו וברור שהסכמתי!"
"קלאר, תירגעי. את לא מבינה? הגיוני שככה את מרגישה, סבבה, אבל אני לא.היה לי ממש כיף לדבר עם מייקל, הוא באמת סבבה. אבל אני לא מרגישה שאני מוכנה להתחיל לצאת איתו עכשיו. לא בא לי חבר, נראה לי שאני עוד קטנה מדי בשביל זה אולי עוד כמה חודשים אני ירגיש שונה..."
זאת הייתה שעת אחר-הצהריים מאוחרת, יום אחרי הנשף, וג'יני וקלאריס טילו סביב האגם הגדול. ג'יני סיפרה לקלאריס כל מה שקרה והיא התעצבנה עליה שבמקום להסכים לצאת סתם ככה עם מייקל היא הייתה חייבת לתקוע את כל החברות והחברים שלהם.
"אני יודעת למה את אומרת את זה. ואין מה לעשות ג'יני תצטרכי להתגבר על במוקדם או במאוחר..."
ג'יני הביטה בה במבט חוקר, "על מה את מדברת לעזאזל?"
קלאריס נעצרה והביטה במים. "על הארי." היא אמרה בהחלטיות.
ג'יני הסמיקה, לא ברור עם ממבוכה או עצבים, ונעצרה לידה.
"מה זה קשור להארי? מה הקשר להתגבר? לא מתאים לי עכשיו קשר בסדר? אני כולה ילדה בת שלש עשרה וחצי, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לקשר רציני, וחוץ מזה כמה שהוא חמוד- אני לא אוהבת אותו! לפחות לא עכשיו!!"
קלאריס לא אמרה כלום. לג'יני הייתה הרגשה שהיא עדיין חושבת שזה בגלל הארי, ורק בגלל שהיא לא רוצה לריב איתה היא שותקת.
ג'יני השתתקה גם היא. היא הביטה סביבה- אם יש מקום שאהבה בהווגורסט, זה כאן. האגם היה יפיפה בשעה כזאת, כשקרניה האחרונות של השמש מרצדות עליו, בנקודות זוהרות של אור על פני הגלים הקלילים שהרוח יצרה. השיחים וקני הסוף שהיו סביב האגם התנענעו אף הם מהרוח, בקולות נעימים ומרגיעים.
חוץ מזה חוץ משתי תלמידות שנה שנייה שישבו בצד השני של האגם הן היו שם לבד.
קלאריס התכופפה ולקחה אבן משפת האגם והחלה זורקת ותופסת אותה, מחכה שג'יני תדבר.
"את יודעת מה? זה גם קשור קצת להארי... אבל זה דווקא טוב! למה שאני יתחיל לצאת איתו אם אני אוהבת קצת מישהו אחר? זה לא הוגן בשבילו בכלל..."
קלאריס זרקה את האבן לאגם, והאבן קיפצה עליו בקשתות רחבות.
"אז אל תאהבי אותו! תפסיקי עם זה את סתם מכאיבה לעצמך, חבל."
"בסדר אני מנסה זה לא כזה קל!" התעצבנה ג'יני. למה היא צריכה להסביר לה את זה בכלל, את כל סיבוכי האהבה שלה?
"לאט לאט אני מצליחה להפסיק לאהוב אותו, אבל בינתיים אני לא רוצה לצאת עם מישהו אחר..."
"טוב, אבל תחשבי על זה, חבל שתפסידי מישהו כזה חמוד"
"למה את לחוצה? זה לא שהוא הציע לי להתחיל לצאת איתו או משהו.. הוא רק הזמין אותי להוגסמיד, ולא הייתה לו בעיה שיבואו עוד אנשים..."
"להזמין מישהו להוגסמיד זה בארך כמו הצעת חברות או משהו, אבל סבבה... יפה מצדו שהוא מבין אותך..."
ג'יני לא ענתה. לפתע כל המצב עיצבן אותה, והיא לא הבינה למה.
"יאללה בואי נלך מתחיל להיות קר." היא אמרה לקלאריס, שחשבה שללא ספק יש קור. גם באוויר וגם בקולה של ג'יני.

**************

בדיוק שבוע אחר כך, היה כל כך קר, שג'יני חשבה שמייקל בכלל לא ישים לב אם זאת היא לידו או מישהי אחרת. היא הייתה עטופה במיליון שכבות: ומעל כולן מעיל ארוך כובע צמר חמוד ואחד מהצעיפים שאמה סרגה לה ליום הולדת שאותו כרכה מסביב לצווארה פיה ואוזניה.
ובכל זאת הם הלכו להוגסמיד כמו שתכננו. איתם באו טרי בוט- חבר טוב של מייקל, שהיה דווקא די נחמד למרות שכל הזמן סיפר בדיחות לא מצחיקות, קלאריס וטומי שהתחילו לצאת יחד מאז הנשף (כצפוי), ואביגיל, שהסכימה הפעם להצטרף.
כל הדרך הם דיברו על המשימה השנייה, הקרבה ובאה.
"אני חושב שזה יהיה משהו ממש מסוכן" אמר טרי בהתלהבות "אולי משהו עם ענקים, או מפלצות ענק"
"זה בטוח יהיה משהו מפחיד! אם המשימה הראשונה הייתה כזאת, אז תחשבו מה יהיה הגודל של השנייה..." אמרה קלאריס.
"כן, אבל זה לא יהיה משהו עם מפלצות מכל סוג שהן, לדעתי." אמרה אביגיל, "הרי דרקונים הם סוג של מפלצות וזה כבר היה, הם יגוונו."
ג'יני חשבה על הארי. מסכן. היה כל כך מפחיד לראות אותו מול הדרקונית- וזאת המשימה הכי קלה!
מצד שני זה לא יכול להיות סכנת מוות נכון? דמבלדור אמר שהם שינו את החוקים ככה שאין סיכוי להיהרג.
"זה בטוח יהיה מעניין." סיכם מייקל.
"תקשיבו, אני בעד שניכנס עכשיו ל 'שלשת המטאטאים' נשב, נשתה משהו, ואחר כך אם יהיה פחות קר נסתובב קצת. כי ככה ממש אי אפשר להסתובב" אמרה ג'יני.
רק סיימה לדבר, וגשם התחיל מטפטף. "אוקי" חייך אליה מייקל, "הגשם אומר הכל..."
כעבור עשר דקות נכנסו כולם לפונדק 'שלשת המטאטאים'.
חום הציף אותם והם מיהרו להוריד את הצעיפים והמעילים ולהתיישב סביב אחד השולחנות.
"וואי איזה כיף פה" נאנח טומי, "כבר התחלתי לקפוא בחוץ."
טרי הלך להזמין לכולם בירצפת וג'יני סקרה את המקום הגדוש. תלמידי הווגרורסט ישבו בכל מקום, וגם כמה מורים. שלוש מכשפות תושבות הכפר נכנסו לפונדק ופנו להזמין אצל מדאם רוזמרטה.
טרי הגיע עם הבירצפת, וכל אחד לקח בקבוק, מעביר לו כסף.
"איזה צחוקים היה בנשף" אמר טומי, "ממש בסוף לודו בגמן רקד עם פרופסור מקגונגל, ואז הוא הניף אותה באוויר וראו לה הכל, אז היא ניסתה כזה לרדת והוא לא שם לב והמשיך לסובב אותה, ואנחנו נמרחנו מצחוק, והיא הסתכלה עלינו והאדימה כולה והמשיכה לנסות לרדת. בסוף היא הרביצה לו בראש וצעקה 'לודו' ואז הוא שם לב והוריד אותה והתפדח כולו..."
קלאריס נחנקה מהבירצפת ושפכה בטעות קצת על הגלימה שלה. "זה היה פשוט מצחיק" היא אמרה בחיוך.
"לא ראיתי את זה" אמרו מייקל וג'יני בבת אחת ואז צחקו.
"נו בטח שלא" אמרה קלאריס, "הייתם עסוקים בלדבר אחד עם השני, לא ראיתם כלום..."
מייקל הסמיק כהוגן, אבל הוא התקרב רק קצת למה שנהייה מג'יני. "תודה קלאריס" היא מלמלה לעברה בכעס.
טרי מיהר להעביר נושא. "טוב די לדבר על הנשף, נושא לעוס. אגב איזה מבחנים אתה עושה השנה טומי?"
טומי היה בשנה החמישית, שנת הבגרויות. הם עברו לדבר על לימודים ופרצופיהם של ג'יני ומייקל חזרו לאיטם לצבעם המקורי.

כעבור כמעט שעה השמיים התבהרו מעט, הגשם כבר הפסיק לרדת, והם החליטו שמספיק בטוח לצאת להסתובב קצת.
"בואו לצריף המצווח" אמר טרי.
"לא, לא, בואו לדובשנריה" אמרה אביגיל.
"כן נגמר לי המלאי של סוכריות 'ברטי בוטס בכל הטעמים'"
"שמעו יש ב'זונקו' מוצר חדש ואני חייב-"
"לא! אני שונאת את החנות הזאת! אני בעד שנלך ל-"
"מה אכפת לכם לצריף המצווח?"
"לא יאללה מקום מעפן!"
"וואי! שתקו!!" אמר מייקל וכולם סתמו. "כמה רעש אתם עושים! אני בעד שנתפצל"
"אוקי, זה רעיון טוב." אמרה קלאריס. "אני וטומי הולכים לדובשנריה, עוד מישהו רוצה לבוא?"
"כן " אמר טרי "אבל אחר כך הולכים לצריף המצווח"
"סגרנו" אמר טומי "יאללה בואו."
"אביגיל רוצה לבוא גם?" שאלה קלאריס את אביגיל המתלבטת, שהסכימה.
"לא לא." מיהרה ג'יני לומר, כשקלטה עם מי זה משאיר אותה לבד. "אביגיל בואי איתנו ל'זונקו' יש שם דברים שאת אוהבת"
"טוב בסדר" הסכימה אביגיל והצטרפה אל הזוג הנבוך, שלמען האמת כלל לא היה זוג.
מייקל קצת נעלב אבל לא אמר כלום, והם בילו בזונקו המון זמן, בודקים את כל הדברים החדשים, עד שטרי בא לקרוא להם.
בדרך חזור כולם פטפטו בהנאה, ואף אחד לא שם לב לכך שמייקל משך את ג'יני אחורה.
"אני מפחיד אותך או משהו?" הוא אמר לה בדאגה.
ג'יני נאנחה. היא הייתה צריכה לדעת ששיחה כזו תבוא בקרוב. "ממש לא." היא אמרה.
"אז למה את כל הזמן דואגת שלא נהיה לבד?" הוא שאל אותה, פגוע מעט. ג'יני הביטה בו, וחשבה שהוא נראה כל כך חמוד. קלאריס צודקת, כדי לה לצאת איתו. אבל היא פשוט לא הרגישה שזה נכון לה עכשיו. היא החליטה שלפחות מגיע לו לדעת את האמת.
"אין לי בעיה שנהיה לבד, אני פשוט... אתה מבין... אני לא רוצה ש-" היא נאנחה. היה לה קשה להסביר את עצמה. "פשוט אני מרגישה שאני עדיין לא בנויה לקשר. ממש כיף לי איתך והכל- אבל, אבל אני מפחדת ש..."
מייקל נאנח בהקלה. "תקשיבי" הוא אמר לה בהחלטיות, "אם את לא רוצה עכשיו קשר של חברים או משהו, אין לי בעיה. אני לא לחוץ... פשוט בואי נזרום עם זה טוב? אני מבטיח שאני לא יעשה שום דבר שלא תרצי, בסדר?"
ג'יני חייכה אליו בתודה, והנהנה. הוא היה כזה חמוד ומתחשב.
החברים שלהם כבר שמו לב שהם מאחורה, ולפי המבטים שקלאריס שלחה אליהם ג'יני ידעה שחברותיה הולכות לערוך לה תחקיר הערב.
"בוא נחזור אליהם מהר, לפני שקלאריס תחליט שאנחנו כבר מתחתנים מחר" היא אמרה למייקל
הוא צחק. "עם הכל מובן בייננו אז בכיף."
"הכל ברור ומובן."
שניהם מיהרו לעבר החבורה העליזה שכמעט הגיעה לשערי בית הספר.

************

רעשים חזקים העירו את ג'יני.  היא קמה והביטה סביבה. השעון שהיה על הארונית שלה הורה על השעה שלוש לפנות בוקר, כל חברותיה היו שקועות עמוק בתוך השינה.
היא תהתה לעצמה מה היה הרעש שהעיר אותה, כששמעה עוד רעשים מחדר המועדון למטה. היא לבשה מעל הפיג'מה מעיל, והחליטה לרדת למטה לבדוק מה מקור הרעש.
היא ירדה במדרגות לאט ובשקט וראתה צלליות על הקיר. לפני שהספיקה לפחד היא שמעה קול מוכר:
"שש. אתה עוד תעיר מישהו!"
אוך היא הייתה צריכה לצפות את זה. מי עוד יכול לעשות דברים בחדר המועדון בשלוש לפנות בוקר?
כמובן. יש רק אפשרות אחת. או בעצם שניים- תלוי איך מסתכלים על זה.
היא ירדה עד למטה וכצפוי ראתה את פרד וג'ורג' עומדים ליד החור שמאחורי התמונה ומתכוונים לצאת.
"מה אתם עושים?"
פרד קפץ כל כך גבוהה, שכל הדברים שהחזיק ביד נפלו לו, וג'ורג' צרח ונפל בבהלה.
"את נורמאלית???" הוא שאל אותה בלחץ. "כמעט ברח לי פיפי..."
"את מבינה יקירתי" אמר לה פרד, שאחרי שגילה מי זאת נרגע וחזר לציניות הרגילה שלו. "לא כדי להפתיע נערים מסכנים בשעות כאלה.. אגב, אם כבר מדברים רציתי לברר אם את שתולה של אמא או של פרסי? או בעצם שנהיים?"
ג'יני הרימה את גבותיה.
"הוא מתכוונן לשאול מה הסיפור שלך?? את מנסה לעקוב אחרינו או מה??" אמר ג'ורג' שהספיק לקום מהרצפה ולנער את הגלימה שלו.
"זה בעיה שלכם. הרעשים שלכם העירו אותי מהשינה ובאתי לבדוק מה הרעש..."אמרה ג'יני בעליזות שהרגיזה את אחיה. "מה אתם עושים?"
"ואנחנו ממש הולכים להגיד לך" אמר פרד בזלזול, אבל ג'ורג' הסתכל עליה, מתחבט במשהו.
"שמע" הוא לחש לפרד "היא טובה בדיסקרטיות, והיא תוכל לעזור לנו..."
פרד הביט בו מספר שניות, ואז כנראה החליט שאין להם מה להפסיד, כי הוא פנה לג'יני.
"תקשיבי, אנחנו צריכים שלשה אנשים, ולי כמו בול עץ בלילה. הוא נרדם ואנחנו לא מצליחים להעיר אותו-"
"אם כי אני מתפלא שהוא לא מתעורר מהנחירות של עצמו אבל לא חשוב" אמר ג'ורג'.
"ובכן יקירתי" המשיך פרד ברשמיות מעושה, "אם את רוצה לבוא איתנו עליך לחתום על מסמך סודיות, שאנו נכתוב כרגע, אשר ימנה כשלושים ושנים סעיפים שיגרמו לך ללכת לאזקבן אם תעברי עליהם ו-"
אבל ג'יני קטעה אותו. "אתם יודעים שאני לא יגיד מילה. יאללה בואו כבר!"
"רק רגע ילדתי! הפזיזות מהשטן היא-" התחיל ג'ורג' אך ג'יני קטעה גם אותו.
"החיפזון."
"לא משנה, העיקר הוא שאת צריכה קודם להבין מה אנחנו עושים.. אוקי אז ככה- קודם כל את בדממה במהלך כל המשימה. את מבינה אם ישמעו אותנו, אפילו צליל קטן, חברנו פליץ' או אחד מהשליחים שלו- גברת נוריס או פיבס שעושה רעש ובכך גורם לו להגיע, יגלו אותנו." המשיך ג'ורג'.
"אני לא עד כדי כך סתומה, אתם יודעים." היא אמרה בקרירות.
"אני לא בטוח, אבל לא חשוב" אמר פרד. "ג'ורג' בוא נתחיל ופשוט נגיד לה מה לעשות, אנחנו סתם מבזבזים זמן..."
הם הזיזו את התמונה ויצאו אחד אחרי השני בשקט.
"אולי כדי שנוריד נעליים" לחש פרד "הם חורקות"
ג'יני חשבה שפרד מגזים, אבל הורידה את נעלי הבית שנעלה והניחה אותם ליד אלה של אחיה.
הם החלו ללכת לכיוון אולם הכניסה. הם הלכו על קצות האצבעות, משתדלים לא לנשום אם אפשר. האמת שג'יני די נהנתה מכל העניין...
הם פנו במסדרונות בדרכים שג'יני לא הכירה, או אולי הכירה אבל לא זיהתה בחושך, מתחבאים למשמע כל קול.
בסוף הם הגיעו לדלתות הכניסה הגדולות, וג'ורג' שלף משהו מכיסו.
"למה שהם יהיו פתוחות?" לחשה ג'יני.
"שששש!!!!!!!!!!" לחש פרד. "הם לא."
ג'ורג' הצמיד את מה שהחזיק למנעול הדלת, והוא נמס. פרד הוציא שרביט ומלמל 'אלוהמורה'
הדלת נפתחה בחריקה.
הם מיהרו לצאת החוצה, רוח קרירה מקדמת את פניהם. הכל היה חשוך. צללים נראו מבין העצים של היער האסור, ורחש הרוח על המים נשמע מכיוון האגם.
"אז איך הצלחתם לפתוח? חשבתי שזה נעול הרבה יותר חזק" אמרה ג'יני בשקט.
"כן," אמר ג'ורג', "אבל מאז שהאגריד נותן לסוסים של בובואוטון וויסקי אש, פליץ' משאיר בשבילו את הטירה פתוחה כי לפעמים הוא נכנס לקחת בלילה, -לעולם אי אפשר לדעת מתי הם יגמרו את החבית האחרונה בחצר שלו- והוא אף פעם לא נועל כמו שצריך, עם כל הכשפים, אני חושב שהוא לא יודע את כולם, ואם הדבר הזה שקנינו בזונקו, אפשר לפתוח את הדלתות בקלות"
ג'יני הרימה גבה. "מאיפה אתם יודעים על כל זה?"
"שמענו את האגריד מדבר על זה עם פרופסור דמבלדור שבוע שעבר."
"ואיך ידעתם שבדיוק היום יגמר לו הוויסקי?" שאלה ג'יני וחשד החל מתגנב לליבה.
"אה," אמר פרד, "בואי נגיד שאם תגלי שכל החיות בחצר של האגריד שיכורות תביני למה..."
ג'יני הנידה בראשה. "טיפשים. טוב, אז מה בעצם המשימה הסודית והחשובה שאנחנו עושים הלילה?"
"אוקי." אמר ג'ורג' "כרגע אנחנו קוטפים כמה דברים משיחים בכניסה ליער האסור."
"זה בקטנה." אמר פרד, "פשוט אלה שיחים עם רעלים ואם יתפסו אותנו איתם זה לא יהיה נעים ולכן עדיף לעשות את זה עכשיו."
"מה שכן," המשיך אותו ג'ורג' "אחר כך אנחנו נכנסים לחדר של פליץ'. הוא החרים לנו כמה דברים חשובים..."
ג'יני התפלצה. "למה אתם צריכים עלים משיחים רעילים??? ולמה נראה לכם שתצליחו להיכנס למשרד של פליץ'?"
"בשביל לייצר כל מיני דברים שאנחנו לא הולכים לספר לך עליהם. אנחנו נצליח בעזרת חברנו היקר- פיבס. ובעזרתך, אלא אם כן את מפחדת... ואז תחזרי בשקט למיטה החמה והנעימה שלך."
"שתוק." אמרה ג'יני, שממש לא התכוונה להפסיד את כל העניין. "יאללה בואו לשיחים."
ג'ורג' צחקק. "את ממש חדורה מרץ היום, הא?"
הם הלכו לכיוון היער האסור, חולפים על פני הבקתה של האגריד בשקט גמור. כשהגיעו לקצה היער, רגליה של ג'יני, המצופות בגרביים בלבד, התרטבו לגמרי. הרוח התחזקה וג'יני חשבה שאם הם לא ימותו מפליץ', זה בטח יהיה מהקור.
כנראה שאותה מחשבה עברה בראשם של התאומים כי ג'ורג' אמר: "בפעם הבאה אולי כדי לקחת את הנעלים איתנו..." ופרד הנהן, שיניו נוקשות.
כשהעמיקו מספיק בתוך היער כדי שהאגריד לא יראה אותם, פרד מלמל 'לומוס' והשניים החלו לחפש את השיחים.
"זה ירוק עם עלים" אמר ג'ורג' לג'יני, כדי שתוכל לעזור להם.
"וואלה!" אמרה ג'יני בגלגול עיניים. "אולי לכן קוראים לזה שיח הא? אתה מוכן להיות קצת יותר ספציפי בבקשה?"
"ששש! תפסיקו לצעוק! הנה זה פה..." אמר פרד.
הם חתכו הרבה חתיכות מהשיח, ולבסוף כשידהים עמוסות ענפים, פנו ללכת.
"את מוכנה לזוז כבר?" אמר פרד בעיצבון לג'יני שהשתרכה הרחק מאחוריהם, "אני קופא כאן."
"נסה אתה ללכת רק עם גרביים שגם הן רטובות, קפוא מקור, ביער מעצבן ומפחיד, עם ידיים מפוצצות בענפים דוקרים, ועוד להיות בשקט כדי שלא ישמעו אותך!" היא אמרה ברוגז.
"וואלה, רעיון טוב אחי" אמר ג'ורג' לפרד, "הייתי אומר שאנחנו באמת חייבים לנסות את זה פעם- כמה חבל שאנחנו עושים את זה ממש ברגע זה..."
לבסוף, כעבור כמעט עשרים דקות הם הגיעו לטירה. ג'ורג' פתח שוב את הדלת שנסגרה מאחוריהם כשיצאו, והם נכנסו פנימה בדממה.
"בואו נשים קודם את הענפים בחדר שלכם, ואז נחזור לחדר של פליץ'" אמרה ג'יני. האמת שהיא רק רצתה להחליף גרביים וללבוש עוד שכבה, אבל התאומים לא התווכחו.
הם עלו למעלה ולאחר הליכה שקטה וארוכה, -מפני שפרד התעקש להתחבאות כל פעם ששמעו רחש- הגיעו לתמונה של האישה השמנה, שישנה.
"אה, מיץ דלעת גורם לדעת" אמרה ג'יני את הסיסמה, אך האישה השמנה רק המשיכה לנחור.
"סלחי לי-" אמר ג'ורג' בקול רם, והיא התעוררה.
"חסרי התחשבות שכמוכם- בשעה כזאת, נו כנסו כבר!"
הם מיהרו להיכנס, וג'יני התנצלה.
"אוקי, תביאי את הענפים ג'יני-" אמר פרד ושניהם לקחו ממנה את הענפים, "אנחנו הולכים לשים אותם בחדר, עוד חמש דקות פה." ג'יני מיהרה לחדרה (כל הבנות ישנו שנת ישרים. ננסי נחרה מעט.) והחליפה בשקט את גרביה, לבשה עוד סוודר וצעיף, וירדה למטה. מיד אחר כך הגיעו גם פרד וג'ורג'.
"טוב. תכנית 2 יוצאת לפעולה." אמר ג'ורג', "זה הולך ככה: אנחנו הולכים כרגע לחפש את פיבס-"
"אוך, אילו הייתה לנו מפת הקונדסאים!" אמר פרד, ג'יני תהתה לעצמה איזו מין מפה זאת אבל לא אמרה כלום.
"כן, טוב, אין לנו אותה.." המשיך ג'ורג', "ובכן אחרי שנמצא אותו, נתחבא ונזרוק עליו משהו, אסור שהוא יראה אותנו! אחר כך הוא כבר יחפש אותנו, ותסמכי עליו שזה לא יהיה בשקט. פליץ' יגלה את זה ויקום לחפש אותו. אנחנו פורצים למשרד שלו בעזרת הדבר הזה שלי, ואת עומדת על המשמר- חמש דקות ואנחנו בחוץ. אחר כך פשוט צריך לחמוק בשקט לפה..."
"ממש פשוט" מלמלה ג'יני, "שום בעיה בכלל...."

************

שעה אחר כך מצאה את עצמה ג'יני עומדת על המשמר ליד משרדו של פליץ'. היא הייתה כל כך עייפה, שחשבה שעוד רגע היא נרדמת בעמידה. עברו שתי דקות מאז שפרד וג'ורג' נכנסו למשרד, והיא קיוותה שהם ימהרו לצאת כי קולותיהם של פליץ' הזועם ופיבס הצוהל נשמעו די קרובים.
לבסוף הם יצאו מהמשרד עם ידיים מלאות בממתקים שהם ייצרו, מכשרים מוזרים ועוד כהנה וכהנה.
"את כל זה הוא החרים לכם??" שאלה ג'יני בפליאה.
הם צחקקו. "זה בערך מהשנה הראשונה שלנו פה... כן הוא די אוהב אותנו כפי שאת שמה לב." אמר פרד.
לפתע נשמעו קולות מהמסדרון הימני.
"אוי לא הם באים!! בואו מהר!" אמר ג'ורג', ושלשתם החלו לרוץ. הם כמעט הגיעו לדלת בצד השני כשלפרד נפל משהו מהידיים. "שנייה אני בא, תמשיכו!" הוא אמר ורץ להרים אותו- בדיוק כשפליץ' הגיח מהצד השני.
פרד עצר במקומו, והשתדל לא לנשום. היה חושך, והיה לו סיכוי לא להתגלות אלמלא הבחין פליץ' בדלת משרדו הפתוחה למחצה.
"מה?" הוא הזדעק והביט סביבו. גברת נוריס שהייתה לידו הביטה לכיוון פרד ויבבה. פליץ' הביט בפרד ועיניו הצטמצמו בזדון.
"אתה! שוב פעם, ובטח גם היצור כלאיים השני הזה פה!" הוא פנה לכיוון פרד, אבל הוא התעשת במהירות.
"רוצו!" הוא צעק, הרים את מה שהפיל, ושלשתם רצו בשיא הכוח, לא עוצרים עד שהגיעו אל האישה השמנה, העירו אותה בשנית, ונכנסו במהירות פנימה.

דקה לפני שג'יני שקעה בשינה עמוקה היא חשבה לעצמה שדווקא הייתה נחמדת ההרפתקה הלילית הזאת, ומזל שלי ג'ורדן ישן כה חזק.   
 

הפרק הקודם		הפרק הבא