מסע בין עולמות

חופשת חג המולד הגיעה. הרמיוני תכננה לנסוע להוריה, הארי נסע יחד עם לונה לאבא שלה, ג'יני נסעה "להוכיח" לסבתא של נוויל שבאמת יש לו חברה ואמנדה נסעה לרון יחד עם אביה ואחיה מארק. מאז שהחל אדון וויזלי לעבוד יחד עם אביה, התחזק הקשר בין המשפחות והם נטו לבקר לעיתים תכופות.

"היי אבא של לונה. שלום לך אדון לאבגוד...-"

"הארי," קטעה אותו לונה "מה אתה עושה?"

"מתכנן איך לפנות לאבא שלך." השיב הארי.

"מה זה משנה?" שאלה לונה.

"אני רוצה להשאיר עליו רושם טוב." הסביר  הארי, מנסה להיזכר בשמו הפרטי של אדון לאבגוד.

"תקרא לו קסנו‏פיליוּ‏ס." קבעה לונה "הוא לא אוהב רשמיות."

"שלום קסנו‏פיליוּ‏ס.."מלמל הארי לעצמו.

"מעולה." קראה לונה "עכשיו תירגע. ממתי אתה כזה לחוץ?"

"אף פעם לא פגשתי את אבא שלך בתור הבן זוג שלך."

"אז מה? אבא מעריץ אותך."

"הוא מעריץ את הארי פוטר." הוא מיהר לתקן "השאלה זה אם הוא יאהב גם את הארי החבר שלך."

"תירגע." אמרה לו לונה ונשקה לשפתיו בעדינות.

היא אהבה את הנשיקות האלה שלו, עדינות, מחושבות וטעימות. היא אהבה את טעם המנטה בכל פעם מחדש. היא אהבה שהוא לא בולע אותה כמו שראתה את רון עם אמנדה בפרץ תאווה בלתי נשלט ולא אוחז בה בחוזקה כל פעם. טיפות החלו לטפטף על חלון הרכבת אבל לא היה לה אכפת. לא ממזג האויר בחוץ  ולא מהאפשרות שמישהו מעשרות הילדים מחוץ לתא עלולים להיכנס בכל רגע. היא הניחה את ידה על ידו והעבירה אותה מתחת לחולצתה, היא הייתה בטוחה יותר מאי פעם.

הארי התנתק ממנה במהירות, כאילו נהדף בחוזקה והביט בה בפנים סמוקות שממש לא התאימו לו. היא הביטה בו בשאלה, מעט פגועה מתגובתו.

"אני מצטער." הוא לחש.

"זה בסדר." היא מלמלה.

פשוט.. אני-"

"אמרתי שזה בסדר." היא קטעה אותו בתקיפות מבהירה לו שזה ממש לא בסדר.

רון ואמנדה ישבו עם הרמיוני, קייל ו-ואראס. רון הרגיש מאוד לא בנוח כל הזמן נדדו מחשבותיו לאנוכיותו של הארי כשמיהר לתפוס תא פרטי עם לונה.

אמנדה לעומת זאת, הייתה שקועה בשיחה עם ואראס וקייל בעוד הרמיוני קראה בספר השיקויים שלה בעיון, מתכוננת לבחינות הכשיפומטרי.

"אבל עם כל הכבוד," קראה אמנדה בשמחה לעבר ואראס "הפרצוף המחוצ'קן של קייל הייתה המתיחה הכי טובה שלנו."

ואראס צחק, "שילוב מנצח של המוח המרושע שלך והביצועים המעולים שלי." אמר בחיוך.

היה משהו נעים עד כדי לא נעים בחיוכו ורון הידק את אחיזתו סביב מותניה של אמנדה. היא לא שמה לב אך ואראס כן והוא שיגר לרון חיוך פייסני, הבעיה שרון לא היה מעוניין כלל להתפייס.

"כן, תצחקו!" קרא קייל "אבל תזכרו שעדיין לא נקמתי."

"אל תדאג." אמרה אמנדה לואראס "אני אפגוש את התאומים לבית וויזלי ואחזור עם עוד מתיחות באמתחתי."

"לא!" נזדעק קייל "רק זה חסר, מישהו שייתן דרור למוח המרושע שלך!"

ואראס ואמנדה צחקו, אפילו רון חייך קצת אך עדיין לא הרפה את אחיזתו.

"נו, רון!" היא קראה אליו לפתע "לא מתאים לך להיות כל כך רציני."

"מה את רוצה שאעשה?" שאל במרמור קל.

"תחייך." דרשה.

הוא חייך חיוך קטן, היא מתחה את חיוכו בשתי אצבעות, אחת מכל צד, כעת הוא חייך באמת.

"כל הכבוד!" היא בירכה ומחאה כפיים כילד המתלהב מצעצוע חדש ורון לא יכל שלא לצחוק לאור ההתנהגות הילדותית, הלא אופיינית שתקפה אותה. ואראס גלגל עיניים וקייל הביט בהם בעניין, לבסוף הוא פנה להרמיוני.

"הכשיפומטרי זה לא רק בעוד שלושה חודשים?" שאל.

"נכון," השיבה הרמיוני, לה מרימה את מבטה מהספר "אבל יש כמות מטורפת של חומר."

הוא החליט שעדיף לשנות נושא, "לאן את נוסעת?" שאל.

"להורים שלי." היא השיבה בפשטות.

"מה את מתכוונת לעשות בחופשה?" שאל מתעניין.

"בעיקר בטן- גב." היא השיבה ולראשונה מאז עלו לרכבת, הרימה את ראשה מהספר.

"בא לך אולי להצטרף אלי ואל חברים? ז'תומרת רק אם בא לך.."

"אני אשמח." היא השיבה בחיוך קל, מעט משועשע 'למה באמת שאני לא אהנה קצת?' חשבה  לעצמה 'לא לכל דבר חייב להיות עתיד.' באותו הרגע היא חזרה לקרוא בעניין וקייל השתלב בויכוח הסוער בין רון ו-ואראס לאמנדה, מי היה מאמין שדווקא היותם שניהם אוהדים  של נבחרת אירלנד היא זו שתאחד אותם ועוד נגד אמנדה. היא לעומת זאת, נראתה מרוצה. היא באמת הייתה מרוצה, היא שמחה לראות שמתחיל להתקיים דו שיח כלשהי בין רון לחברים שלה.

"שלום הארי," קרא אדון לאבגוד כאשר פתח לו וללונה את הדלת " איזה כיף לפגוש אותך!"

"טוב לפגוש גם אותך." השיב הארי ולאחר מבט קצר בלונה, הוסיף בהיסוס, " קסנו‏פיליוּ‏ס."

"בואו כנסו." אמר אדון לאבגוד בחיוך "מה אתם עומדים פה כמו שני בולי עץ?"

אדון לאבגוד לחץ את ידו של הארי בחום והעניק לבתו חיבוק אוהב.

לונה מיהרה להניח את חפציה ברחבת הכניסה ולהכין תה.

כאשר היו סוף- סוף לבדם, הורה אדון לאבגוד להארי להתיישב על אחת הספות.

"מה אתה רוצה מהבת שלי?" שאל בענייניות, מעט ארס מתגנב לקולו.

"אני לא מבין את השאלה." השיב הארי בבלבול.

"שאלתי מה אתה רוצה מהבת שלי?" חזר אדון לאבגוד "אם זה כסף אז שכח מזה, אין לנו-"

"אני לא רוצה כסף." מיהר הארי לומר.

"אז מה אתה רוצה ממנה? לשחק בה ולשבור לה את הלב?"

"אדון לאבגוד," אמר הארי, לא מבין מעין הביטחון "אני אוהב את הבת שלך. אני בחיים לא אפגע בה."

"אם כך," נאנח אדון לאבגוד בחיוך, "אתה בסדר, פוטר. בסדר גמור."

"שלום!" קרא רון בקול גדול כשפתח את דלת הבית.

"היי רון!" נשמע קולו של פרד מהמטבח.

"הבאת מתנות?" נשמע קולו של ג'ורג'.

"הבאתי את אמנדה." השיב רון בחיוך.

"אז מה אתה עומד בכניסה כמו גולם?" קראה גברת וויזלי "בואו שניכם לפה."

"היי אמנדה," ברכה גברת וויזלי בלבביות כאשר נכנסו למטבח "מה שלומך?"

"מעולה." השיבה אמנדה וחייכה את חיוכה הרחב "אבא ומארק יצטרפו אלינו מחר."

נדמה היה שגברת וויזלי התכוונה לומר דבר מה אך רון, פרד וג'ורג' התחילו להרעיש עם כלי האוכל, רמז לרעבונם. אמנדה התיישבה מולם ולצידה גברת וויזלי והחלה לאכול עוף מעשה ידיה של גברת וויזלי.

"עכשיו ברצינות," קטע פרד את השקט "אמנדה, אל תביני לא נכון. זה מאוד נחמד שאת פה והכל אבל-"

"רון, הבאת מתנות, נכון?" קטע אותו ג'ורג'.

אמנדה חייכה וחיכתה לראות איך הוא יחלץ את עצמו מן המצב הביך כי למען האמת הוא היה כל כך שקוע בקווידיץ' ובלבזבז את הזמן שלו בשטויות ושכח לגמרי מהמתנות של פרד וג'ורג'.

"בטח שיש לי." מיהר רון לומר באופן מאוד לא משכנע "רק לא סיימתי לעטוף. אמנדה תעזור לי." איך שסיים לדבר הוא אחז בידה של אמנדה ומיהר למשוך אותה לחדר.

"אני חייב את העזרה שלך." אמר לאחר שנעל אחריהם את הדלת.

"אין בעיה," השיבה אמנדה, משחקת את המשחק "אני אעזור לך לעטוף."

"נו באמת, את יודעת שאין להם מתנות."

שכחת את פרד וג'ורג'?" שאלה אמנדה, משווה לקולה גוון מזועזע.

"את יודעת שכן." נאנח רון "את חייבת לעזור לי."

"תירגע, תגיד לי איזה מתנה אתה רוצה בשבילם, לא סתם למדנו שינוי צורה."

"מה להביא לך שתשני?" שאל רון.

"לך תארגן לי שני עכברים מעליית הגג."

------------------------------------------------

עזרו לי לשפר את הפאנפיק.

אשמח לשמוח עצות ומקומות לשיפורים.

אשמח אם תדרגו, אני רוצה לדעת את טיב הכתיבה שלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא