נגד הכל

* הפרק מתחיל אותו דבר, אבל הפעם הוא מנקודת המבט של לרה *

עוד פרק ארוך ווהו

אז בלי הרבה הקדמות מיותרות...

תהנו🌻

פרק 11 | חשדות | לרה

"את באה?" קולו של הזר פילח את גופה, אך היא התעלמה מזה והשיבה לו באומץ.
"הייתי נמצאת תחת אימפריוס לפני שהייתי באה איתך. וגם אז היה קשה לשכנע אותי."
"באמת?" הוא שאל בחיוך והכניס את ידו לכיס. היא ראתה כאילו דרך מסך את השרביט יוצא לאט מכיסו.
מהרגע שהן פגשו אותו היא שרתה במין ערפול-חושים, ולא הצליחה לחשוב על תוכנית שתציל אותם. ג'ין קפצה בדיוק מזל והפילה אותן לקרקע, כך שהקללה חלפה מעל ראשה. המכה הקשה ניערה אותה והיא החלה לחשוב בבהירות.
היא הרימה את ראשה מילימטרים ספורים מהרצפה והביטה סביבה, בעוד התוכנית מתחילה להירקם בראשה. היא שמעה מעליה את הזר נושף בעצבנות, וכשהביטה לשם היא ראתה אותו נעלם. לפני שהספיקה ללחוש למרג'י ולג'ין את תוכניתה, היא ראתה איש שני קופץ מהגג, גדול יותר מקודמו ולבוש בגדים שחורים, שנחת מולם בקלילות.
הוא נתן לה את החלק האחרון של התוכנית, והיא חייכה בסיפוק חיוך בלתי מורגש.
היא ידעה שהדרך היחידה להביס אותם תהיה להפתיע אותם. רק כך הן יוכלו להילחם בהם בכוחות שווים.
היא ידעה בדיוק כמו הזר, שאין לה סיכוי לבוא דרך הרחוב בלי שהוא יראה אותה. לבוא מסביב לא בא בחשבון - בזמן שהיא תעשה את זה הוא יוכל לעשות משהו למרג'י או לג'ין, ולברוח. הדרך היחידה הייתה לבוא דרך הרחוב, מבלי שהוא יראה אותה.
לאחר שהיא סקרה את הרחוב, היא החלה לחשוב שאין דרך כזאת, אבל הזר שקפץ לעברם מהגג, נתן לה רעיון. הבניינים הצמודים אומנם לא אפשרו לה לעבור ביניהם כדי להפתיע אותו, אבל היא תוכל ללכת עליהם.
היא קמה באיטיות ביחד עם ג'ין ומרג'י, והעמידה פני מבוהלת. היא חייבת שהוא יאמין שהיא באמת מפחדת ממנו. היא העבירה את מבטה בין הגג לבין הזר, ולאחר רגע הסתובבה ורצה משם, מקפידה לפגוע במרג'י, ובשניות המעטות שהן קרובות ללחוש לה, "יש לי תוכנית. תמשכו זמן". היא הרגישה את ידה של מרג'י לוחצת את ידה לשניה, והיא המשיכה לרוץ אל עבר קצה הרחוב, כאילו בורחת.
לאחר שהגיעה לקצה הרחוב, היא אימצה את עיניה, וראתה את התאומות מתחבקות. היא הניחה שמרג'י מנצלת את הרגע כדי ללחוש לג'ין שעליהן למשוך זמן.
היא לא ביזבזה זמן, וברגע שנעלמה מעיניהם של מרג'י, ג'ין והזר, היא רצה אל עבר שורת הבניינים והחלה לטפס במדרגות החירום של הבניין הקרוב, אל עבר הגג.
הצרה הבאה שלה היה חוט, כדי שתוכל לרדת מגג הבניין במהירות, ואולי גם לבעוט בזר מלמעלה. היא תמיד אהבה טרזן, ולא היו לה ספקות בקשר לכישוריה.
בכל גג הייתה גדר ששמרה שאנשים שעולים לגג לא יפלו למטה, ולרה עברה בזהירות ובזריזות מגג אחד לשני, כשהיא עובדת מעל הגדרות.
היא הגיעה במהירות לגג הבניין שהיה הכי קרוב למרג'י, ג'ין והאיש, אבל עדיין לא מצאה חוט. היא הרימה את מבטה ביאוש, ולפתע מבטה נתקל בבניין, שהיה שני בניינים לפניה. עדיין לא הספיקו לבנות שם גדר, ולכן קשרו חוט חזק על מוטות שהיו תקועים לאורך כל הגג.
לרה הביטה מטה, וכשראתה שהם עדיין מדברים היא רצה קדימה בנחישות, קופצת מעל הגדרות עד שהגיעה לבניין שראתה. לקח לה זמן יקר להתיר את הקשרים של החוט, ומהרחוב שמתחתיה היא ראתה הבזקי אור שהגיעו משרביטו של הזר, ושיחררה את החוט במהירות מוגברת.
היא הגיעה לקשר האחרון, אבל כשהביטה מטה ראתה שאין לה זמן בשביל להתיר את הקשר ולקשור אותו שוב בבנין הקרוב. היא לקחה את החבל, הלכה עוד שלושה בניינים רחוק יותר, וקפצה.
בזכות שהלכה הצידה, ולא קפצה מהבניין שבו היה החוט, היא לא נפלה ישר למטה, אלא זזה בכוח לצד השני, כמו מטוטלת. היא ראתה את הזר מביט בהפתעה ובבעתה והולך צעד אחורה רגע לפני שהגיעה אליו, ובעטה בו בכל כוחה. לא היה לה זמן לראות אם החבטה השפיעה עליו או לא. היא הרגישה שהיא מתקרבת לקצה התנופה, ואת היא התעופפה לצד השני. היא הספיקה לראות את מרג'י וג'ין מרביצות לזר בחוזקה, בעודה ממשיכה להתנדנד מצד לצד.
ברגע שהזר הצליח לקום היא הגיעה וחבטה בו שוב, וככה הקרב נמשך, והן היו מצליחות לנצח אותו אם הוא לא היה הולך לפתע כמה צעדים לאחור, ונעלם.
מרג'י הבינה שזה נגמר, ומחאה כפיים בהתרגשות. היא וג'ין התחבקו בהקלה, עד שלרה הזכירה להן את קיומה, ואת העובדה שהיא עדיין מטלטלת מצד לצד. ברגע שהתקרבה ג'ין ומרג'י אחזו ברגליה ועצרו אותה. לרה נפלה מותשת על הרצפה, ואז חייכה אליהן וצחקה, והן השיבו לה חיוך ושלושתן התחבקו.
"וואו לרה, איזה יופי של רעיון! בחיים לא הייתי חושבת על זה!" קראה ג'ין בהתפעלות, כשסערת הרגשות שככה.
"ממש כל הכבוד. הצלת אותנו!" חייכה גם מרג'י, ולרה הסמיקה וחיבקה את שתיהן שוב.
"כדאי שנלך, לא?" אמרה פתאום ג'ין. "ההורים שלנו בטח דואגים, ואנחנו צריכות לסיים לארוז."
"נכון!" קראה לרה בהפתעה. הן קמו וניקו את עצמן, והלכו אל עבר קצה הרחוב.
"מה זה?" מרג'י עצרה במקומה והסתובבה לאחור. היא שמעה רחש מכיוון הבניינים, אך הרחוב כבר היה חשוך והיא לא הצליחה לראות מאיפה זה הגיע.
"זה כלום מרג'י. אל תבהילי אותנו. כבר היו לנו מספיד הרפתקאות ליום אחד." אמרה לרה והמשיכה ללכת.
מרג'י נשארה במקומה והביטה אל עבר המקום ממנו נשמע הקול. קרן שמש אחרונה האירה לרגע את הרחוב, ומרג'י השתנקה כשהיא האירה יד עטויה כפפות שחורות, וקצה של משהו חום שהיא לא הצליחה להבין. לאחר רגע השמש נעלמה, אבל מרג'י הייתה בטוחה שדמיונה לא תיעתע בה.
"היה שם מישהו! הוא צפה בנו. אני אומרת לכן!" היא אמרה בבהלה.
לרה וג'ין לא האמינו לה, אבל היא הייתה כל כך מבוהלת, שהן הביטו לבוא מחר לבדוק את זה.
"הוא לא יהיה פה מחר!" היא קראה בכעס, וחשבה ללא הרף על הדבר החום שהיא ראתה. "לרה," היא קראה פתאום, "הצמיד!"
לרה הביטה בה בבלבול, ומרג'י הסבירה.
"היה לך ול... ראיין?" לקח לה רגע להיזכר בשם, ולרה הנהנה. "צמיד חברות חום, לא?"
"כן... מה זה קשור?"
" זה היה הדבר החום שראיתי שהיה לו על היד! היה לו את הצמיד שלכם! ולכן בקרב הוא הסתיר את היד מאחורי הגב!" מרג'י חשבה בקול, ולרה הביטה בה בפליאה ובכעס.
"את חושבת שראיין תקף אותנו? באמת?" היא קראה.
"כן!" ענתה לה מרג'י בשלווה.
"ומאיפה ההוכחה? את בטוחה שראית צמיד? שלם? הצמיד שלנו עם הכיתוב?"
"לא ראיתי צמיד, אבל זה בטוח זה," התחמקה מרג'י.
"על סמך משהו ש'אולי היה צמיד' את מאשימה את החבר הכי טוב שהיה לי בזה שהוא תקף אותי?" התלהטה לרה, "זה פשוט מגוחך!"
"החבר הכי טוב? ומה איתי?" נעלבה מרג'י.
"אל תשני נושא." ענתה לה לרה בכעס.
"בסדר, אז נבוא מחר בבוקר ונראה," ניסתה ג'ין להרגיע את הרוחות. "אם יש משהו בבניין שדומה ל..."
"יד עם כפפה שחורה וצמיד חום," תיארה מרג'י את מה שראתה.
"...יד עם כפפה שחורה וצמיד חום, אז נדע שמרג'י פשוט התבלבלה, ואם לא אז כנראה שהיא ראתה אמת. עדיין נצטרך לברר על הצמיד, אבל לריב עכשיו זה מיותר." היא אמרה ברוך.
לרה ומרג'י הביטו אחת בשניה בזעף, אבל הסכימו לפשרה שנתנה ג'ין והלכו לביתן, בציפיה למחר.
***
למחרת היה יום יפה, וכשג'ין, מרג'י ולרה הגיעו אליו הן היו במצב רוח טוב.
ככל שהן התקרבו יותר אל הבניין שבו שמעה מרג'י את הרעש, הן נהיו שקטות יותר, עד שג'ין הצביעה להן בדממה על עמוד שחור, שהודק בטבעת חומה אל קיר הבניין. מרג'י הביטה בתדהמה בעמוד, ואילו לרה נשפה בהקלה. למרות מה שהיא אמרה למרג'י אתמול, עדיין היה בה חשד קטן על ראיין, אבל למראה העמוד היא השתכנעה שהכל היה רק בדמיונה של מרג'י.
ג'ין והיא חייכו בעליזות ופנו משם כדי להמשיך את היום ברוגע, אבל מרג'י נשארה שם עוד כמה שניות והביטה בעמוד ברוגז, כאילו מנסה לגרום לו לגלות את סודותיו או להפוך למישהו רע שמנסה להרוג אותן.
דבר מכל אלה לא קרה, אבל למרות כל הראיות, מרג'י עדיין לא השתכנעה שהיא דמיינה הכל.
לא משנה מה יגידו לה, היא הייתה בטוחה באמיתות דבריה.
כל שאר אותו היום היא לא הפסיקה לחשוב על האיש המסתורי, ונרגעה רק כשנשבעה לעצמה שהיא תגלה מי זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא