חיים של קוסמים

רון ישב והבה במכתב שלו מהוגוורטס. הוא כבר היה בן אחת עשרה.

כמו רוז בפעם הראשונה, גם הוא לא היה חופשי מדאגות.

שיערו הבלונדיני עוד היה רטוב מקרב בלוני המים שעשה עם אחיותיו, 

ועיניו החומות הכהות הסתכלו על המכתב, מזוגגות.

לפתע נכנסה אמילי לחדר, היא הייתה האחות האהובה עליו, היא הייתה היחידה שגרמה לו להרגיש בוגר וגדול והיא הייתה חכמה באופן יוצא דופן אך שאלותיה

היו ילדותיות מאוד. כמו; ״איך אווירונים טסים בשמיים?״ ועוד כל מיני כאלה.

היא הייתה בת תשע. היא נכנסה, שיערה המתולתל נופל על פניה ועיני הטורקיז היפהפיות שלה היו נעוצות בפניו של אחיה הגדול.

הנמשים המתוקים שלה זזו כשהזעיפה את פניה.

״קום״ פקדה עליו.

״לא עכשיו אמי״ נאנח רון ורק אז גילה שהוא כבר באוויר.

הוא שכח לפעמים איזה יכולות יש לאמילי.

״יופי״ אמרה אמילי בטון קשוח ואז ריככה את קולה.

״תקשיב, רוני, לא יעזור לך לבהות כל היום במכתב הזה, 

גם אם תשובץ לסלית׳רין אני עדיין אוהב אותך״ ניגשה אליו וחיבקה אותו.

״אני יודע אמי״ אמר וחיבק אותה חזרה.

״גם אני עדיין אוהב אותך״ הם שמעו קול והרימו את מבטם וראו מולם את רוז,

אחותם הבכורה, ואת הולי, אחותם השנייה.

רוז ניגשה אל רון וחיבקה אותו, רון ירק מפיו את שיערה האדום של אחותו.

היא קמה ממנו ונעצה בו את עיניה האיזמרגד הירוקות שלה.

״אל תפחד, גם אני פחדתי, ובסוף הגעתי לגריפינדור.״ אמרה וחייכה אליו.

רוז כבר הייתה בשנתה השישית, והייתה הילדה הכי מקובלת בשכבתה, קפטן מועדון הקווידיץ׳,

בת זוג של הבן הכי חתיך בשכבה,ומדריכה ראשית.

״רוזי צודקת, היא פחדה.״ אמרה בגיחוך אחותו בת הארבע עשרה של רון, הולי.

שיערה השחור הגלי גלש מאחוריה ועיניה התכולות חייכו אל רון.

כולם התחבקו.

״נו, אתם מוכנים לסבב שלישי של קניות?״ חייך ארתור בשעשוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא