העולם השלישי

קסנדרה נשמה עמוק ויצאה אל הסלון. אמנדה הבחינה בה כמעט מיד ועמדה מולה,

משותקת מרוב הלם. היא התעשתה במהירות ומיהרה לשלוף את שרביטה ולעמוד בעמדת

תקיפה.

"זה לא מה שאת חושבת." אמרה קסנדרה בשקט, לונה והארי מיהרו להיצמד לקיר ולצאת

מהטווח בין השתיים.

אמנדה הביטה בעינייה, 'זו אשליה' חזרה ואמרה לעצמה, היא לא חזרה, היא לא יכולה

לחזור. האפשרות השנייה זה שהיא אוכלת המוות ההיא שהגיעה לחנות.

"אני לא אוכלת מוות." אמרה קסנדרה והפשילה את שרווליה, האות האפל לא היה בהן.

"מי את?" שאלה אמנדה, לא מעזה לצאת מעמדת הכוננות.

"אני חושבת שאת מזהה אותי." אמרה קסנדרה בחיוך.

אמנדה החלה להוריד את שרביטה באיטיות, "איך זה ייתכן?" שאלה.

"הכניסי את השרביט, שבי ותני לי לספר לך."

אמנדה עשתה כדבריה. הארי ולונה ישבו במטבח והאזינו לשיחתן שהזכירה להארי את

שיחתו עם דמבלדור לפני שנה.

"אמנדה שלי, שמעת פעם על עולמות מקבילים?"

"חשבתי שאלה סתם סיפורי פנטזיה מוגלגיים." השיבה אמנדה.

"אז זהו," אמרה קסנדרה בחיוך, "שלא."

היא ציירה שני קווים מקבילים ורשמה מספרים בקצה.

"זה העולם שלך, העולם הראשון." אמרה והחוותה על הקו שבתחתיתו המספר אחד.

"מה שקרה," המשיכה קסנדרה להסביר, היו יותר מידי סתירות בין האופי של האנשים,

ההתנהגות שלהם והחשיבה שלהם, לכן נוצר העולם השני- העולם שלי."

אמנדה הנהנה, עד כאן היא פחות או יותר הבינה.

"מה שקרה זה שבשנים האחרונות, החלו להתפתח נקודות דמיון בין העולמות עד שהם כבר

לא היו מקבילים. הם נפגשו."

"אז מה זה אומר?" שאלה אמנדה, "יש שניים כמוני, שניים כמו לונה, הארי?"

"לא בדיוק." השיבה קסנדרה, "האנשים שחיו בשני העולמות פשוט התאחדו ואנשים שחיו

באחד מן העולמות, חיים גם בעולם המאוחד, העולם השלישי."

"כמוך-"

"וכמוך." הוסיפה קסנדרה, "בעולם שלי, את נרצחת ואיש במשרד הקסמים לא הסכים לומר

לי על ידי מי."

הארי בלע את רוקו. הוא זכר את שיחתו עם הרמיוני של העולם ההוא לפני כמעט שנה וידע

את זהותו של הרוצח. לונה הבחינה בו, הוא סיפר לה אז כבר על מה שסופר לו ולקחה את

ידו בשלה כדי להרגיעו.

"אם כך, למה לא באת קודם?" שאלה אמנדה.

"לא ידעתי על העולמות, רק לפני שנתיים נודע לי אך מעבר בין עולמות דורש קסם חזק

במיוחד שאין בכוחי לבצע, אז עודדתי את איחוד העולמות."

אמנדה הנהנה, היא הבינה את הרוב אך עוד היו לה המון שאלות. כנראה שהיא תאלץ

לחכות מעט עד שתשאל אותן כי כעת, כל שהיא רוצה זה להיות בחיבוקה המגן של אימה,

כמו שהיה עד לפני שתיים עשרה שנה.

"מדהים." סיכמה ג'יני את הדברים לאחר שאמנדה סיימה לספר לה על חזרת אימה.

"אני לגמרי מסכימה איתך." השיבה אמנדה והתרווחה על המיטה של ג'יני, נדמה היה שהכל

מתחיל להסתדר. אומנם היא לא קיבלה את אביה בחזרה אך אימה נחתה לפתע בחייה, כמו

התרסקות מטוס באחו שקט, כמו זיקוקים בלילה חשוך במיוחד. היא התגברה על רון ומצאה

מישהו אחר. אם היא חשבה שרון עורר בה רגשות שלא חוותה מעולם, הרי שזה שביעים

ממנה שעורר פרד בליבה. היא לא תהיה עם פרד, למרות שהיא רוצה כל כך אבל עכשיו היא

יודעת שהיא חזקה, היא מסוגלת להתגבר על כל דבר וכל אחד.

"יש לנו כל כך הרבה שנים להשלים, דיברנו כל הלילה." אמרה אמנדה, "ניצלתי את זה שהיא

כבר ממש הייתה חייבת שינה כדי לבוא ולספר לך."

"אני חייבת להגיד לך שזה נשמע לי ממש מופרך." אמרה ג'יני.

"גם לי." הודתה אמנדה, "אבל למי אכפת- העיקר שהיא חזרה."

"איפה היית?" שאלה קסנדרה כשאמנדה שבה מביקורה אצל ג'יני. היא ישבה על הספה

הישנה, ערנית לחלוטין.

"אצל ג'יני, סיפרתי לך עליה."

"ג'יני וויזלי?"

"כן."

קסנדרה תפסה את ראשה בידיה, אמנדה כבר עדכנה אותה בכל קורותיה עם הוויזלים,

סיפרה לה על הרמיוני, לונה והארי.

"למה את מסתובבת עם בוגדי דם ובוצדמים?", בעינייה הופיע זיק טירוף שהבהיל אותה

ואמנדה נרתעה כמה צעדים לאחור.

"זה פול, נכון?" הוסיפה קסנדרה והתקרבה אלייה, הטירוף אוחז בה, "אוהב מוגלגים

מטומטם-!"

"תפסיקי!" קטעה אותה אמנדה. לא היה לה מושג מהיכן היא קיבלה את האומץ לעשות זאת,

"אבא עשה בשבילי יותר ממה שאת עשית אי- פעם." היא אמרה בשקט אך בתקיפות, "איך

מעזה להאשים אותו במתן חינוך כושל כשאת לא חינכת כלל? חוץ מזה, משפחת וויזלי הם

אנשים מדהימים וזה נכון גם לגבי הרמיוני. לעומתם, אני מכירה כאלה שהדם שלהם אולי

טהור אבל הם בעלי אישיות והתהגות נוראות." תמונתו של דאקו מאלפוי היא שקפצה

לראשה ברגע הזה.

קסנדרה נרגעה במהירות וקברה את טירופה עמוק בפנים.

"אין לך מושג כמה אני מתחרטת על השנים האבודות האלה, אילו רק ידעתי שיש לי אפשרות

לשוב ולפגוש אותך." היא אמרה בשקט, מנסה לפייס, "כשנרצחת, הרגשתי שהכל התמוטט

עלי, הרגשתי כמו גוויה מהלכת.. והם לא הסכימו להגיד לי מי זה שעשה את זה, אבל אני

ידעתי, פשוט ידעתי שאלה אוכלי המוות. אילו רק היית מרחיקה את עצמך מחברת אנשים

שכאלה.. אולי לא הייתי מאבדת אותך. אני לא רוצה לאבד אותך שוב."

אמנדה נשמה עמוק, אימה בחיים לה הייתה מדברת כך על איש, היא ידעה זאת. משום מה,

היא בחרה להדחיק וחיבקה אותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא