מכתבים למגירה

סוורוס סניפ היקר.

לא התאפקתי וכתבתי לך את המכתב הזה למרות שנשבעתי שבחיים לא אדבר איתך יותר.

אני כותבת לך בגלל שאני עומדת למות (אם זה לא נכון ואני לא אמות בסוף אז אני לא יהיה איתך בקשר כי נשבעתי שלא).

אני מבקשת ממך כבקשה אחרונה. אם הארי יחיה. ואני לא סבורה שיחיה. בבקשה שמור עליו סוורוס. למעני.

אני כל כך מצטערת שהפכת לאוכל מוות כי אז לא יכלתי להגשים את חלומי ולהפוך לאישתך.

תידע שזה הסיבה היחידה מלבד זה שנטשת אותי וקראת לי בוצדמית שלא התחתנתי איתך.

אני אוהבת אותך אבל (עדיין) לא מוכנה לסלוח.

לילי אואנס

(אני יודעת שאתה עדיין חושב עלי בתור אוואנס ולא פוטר.)

לילי סיימה לכתוב את המכתב וראתה שגם ג'יימס כתב מכתב למשהו.

צעדים נשמעו מחוץ לדלת. "זה הוא." ג'יימס אמר ללילי במבט מבוהל.

"אני אלך לנסות לעצור אותו קחי את הארי ותברחי!"

לילי לקחה את הארי לידיה ורצה לחדר הילדים.

"אבדרה קדברה!" נשמע קול קר צועק מלמטה ואור ירוק שטף את הבית.

הצעדים עלו במעלה המדרגות הישר לחדר הילדים אל הארי ואל לילי.

"לא בבקשה לא! רחמנות! קח אותי במקומו! לא את הארי! בבקשה לא את הארי!" לילי צעקה והתחננה.

"זוזי הצידה ילדה טיפשה. אני אהרוג אותך אם לא תזוזי."

"אבדרה קדברה!" שוב אור ירוק הבזיק והארי הקטן קלט שהוא בסכנה והתחיל לבכות.

"אבדרה קדברה!" וולדמורט כיוון את שרביטו אל התינוק שלפניו. אבל להפתעתו ולהפתעת כל העולם בימים הבאים עד עולם, הקללה חזרה עליו והוא נעלם.

בבקשה תכתבו לי ת"ב.

הפרק הקודם		הפרק הבא